ביקורת ספרותית על במהרה לא תהיה אלא צל מאת אוסוואלדו סוריאנו
ספר מעולה

---

אני לא מכיר את הביוגרפייה של אוסוואלדו סוריאנו, וכנראה אני קצת פוחד לקרוא אותה כדי לא לקלקל לי. אבל אני יכול להיות בטוח שהוא ראה חלק מהצד הרע של החיים, וחזר בשביל לתאר לנו איך זה הרגיש .
אין עוד הרבה ספרים שיכולים להעביר בכזו פשטות איך מרגיש חוסר ערך, מה זו הרגשה של דריכה במקום. ואירונייה- הרבה אירוניה שלא משנה כלום.
קצת על העלילה.
הגיבור מהלך שם במין ארגנטינה אפוקלפטית- מאותו הסוג של מקס הזועם אם תרצו. אבל במקום מל גבסון זועם יש לנו מתכנת מסכן שאין לו תחתונים לשים בהם ירבה למאטה. בדרכו חסרת התוחלת הוא משמש פיון בסצינות עמומות ובאחרות הוא משנה את מסלול חייהם של אלו שהוא פוגש. גם הם כמותו, תועים באותו שיממון לא ברור.
כשתקראו את הספר הזה, מדי פעם תמצאו את עצמכם תוהים ובוהים. זה טוב, אני חושב.
את סצינת המין הביזארית מהספר לא תרצו לממש בעצמכם, למרות שגם היא חייתית לא פחות מהרבה אחרות. אבל גם משתלבת באווירת הסייסטה והעצב.
מומלץ, עם מעט אלכוהול בצד...

ותלמדו טרוקו, שיהיה לי עם מי לשחק

» ביקורות נוספות של יובל
» ביקורות נוספות על במהרה לא תהיה אלא צל