ביקורת ספרותית על אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך מאת מירנדה ג'ולי
ספר טוב

---

בדרך-כלל אני מנסה להימנע מקובצי סיפורים קצרים, במיוחד סיפורי ביכורים, מפני שהם נוטים להיות
א. מדכדכים
ב. חסרי פואנטה
ג. כתובים בשפה רזה ומלאים דיבורים על מין ללא כל סיבה ממשית
ד. מאוכלסים בדמויות אפאטיות ובלתי ניתנות להזדהות
ה. עד שמתחילים להיכנס לאווירה, הסיפור כבר נגמר

הספר הזה מרחף ממש על הסף של כל אחת מהקטגוריות האלו, ואלמלא היו ממליצים לי עליו, סביר להניח שלא הייתי מתקרבת אליו. ואכן בסיפורים הראשונים לא התלהבתי, ואפילו טפחתי לעצמי על השכם על כלל הברזל המעולה שלי (לא להתקרב לסיפורי ביכורים!), אבל בערך בסיפור השלישי כבר התחלתי להינמס.
כי למרות שהסיפורים מדכדכים, יש בהם גם שביבי תקווה.
הם לעתים קרובות נדמים חסרי פואנטה או נגמרים באמצע של משהו שרק מתחיל להתבהר, אבל הם מעוררי מחשבה ואחרי שמהרהרים בהם זמן מה, מבינים ששום דבר לא חסר.
השפה אמנם לא עגנונית וגם דיבורים על מין יש למכביר, אבל הם לא מזלזלים, סתמיים ומחפיצים, אלא מלאי כמיהה ואהבה אנושית, והסיטואציות מפורקות במילים לגלקסיות מבריקות של משמעויות חדשות וסוחטות לב.
הדמויות הן למעשה אותה דמות, בתחפושות שונות, אני חושדת - דמותה של מירנדה ג'ולי בכבודה ובעצמה. היא לא תמיד ניתנת להבנה, אבל בהחלט ניתנת להזדהות, למרות המוזרויות הרבות ואולי דווקא בזכותן.

ובקשר לה. (עד שמתחילים להיכנס לאווירה, הסיפור כבר נגמר) זה בהחלט קורה.
מגיעים לסיפור האחרון לפני שבכלל שמים לב, ונשארים פעורי פה מול כל הדברים שמירנדה ג'ולי הזו עשתה (סיפורת, אמנות, תיאטרון, קולנוע, וידיאו-ארט, וואו! מתי יש לה זמן להרגיש את כל הדברים שהיא כותבת עליהם?).

» ביקורות נוספות של 999
» ביקורות נוספות על אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך