ביקורת ספרותית על חייו של ג'ון לנון - כולנו רוצים לשנות את העולם מאת ג'ון וייז ג'קסון
ספר מעולה

---

סביר להניח שזו לא הביוגרפיה המקיפה או המעמיקה ביותר שנכתבה על ג'ון לנון אבל גם זה בסדר. ספרים ביוגרפיים הם ז'אנר שיכול להיות מאוד מעיק אם נכנסים לכל פרט ופרט, עובדה שבד"כ מצמצמת משמעותית את קהל הקוראים של אותה ביוגרפיה רק לאותו מעגל קטן של משוגעים לנושא.
מהבחינה הזו הביוגרפיה הנוכחית של ג'ון לנון מהנה ביותר - היא קריאה, מעניינת, זורמת וקצרה למדי (227 עמ' ללא ביבליוגרפיה). אין בה רגע דל והיא מקיפה את חייו האמנותיים והאישיים. במיוחד אהבתי לקרוא על הסיפורים שמאחורי חלק מהשירים והאלבומים.

היה לי גם מעניין לקרוא את הביקורת הקודמת שפורסמה כאן ולהשוות את התחושות שהתעוררו בי כשקראתי בספר לבין הרשמים של המבקרת השנייה.
גם אני מעריצה את לנון מילדות, והוא תמיד היה הביטל המועדף עלי. עם זאת, לא תמיד ידעתי להסביר מדוע, כמו שהרבה פעמים קורה למי שמתבקש לנמק רגש בסיבות הגיוניות :)
לאחר קריאת הספר הקושי הזה רק התעצם. מצד אחד, קיבלתי אישוש לאותה "אהבה בלתי מוסברת" בכך שגיליתי שיש לי העדפה ברורה לשירים שלנון כתב והלחין (כמה מהם מוכרים ומזוהים איתו, אבל אפילו שיר קצר ויחסית זניח כמו Being for the benefit of mr kite - בקושי שתי דקות של שיר שהולחן על פי מילים של כרזת קרקס ישנה מהמאה ה-19, ואשר שבה את לבי לגמרי וגרם לי לרחף במחוזות הדמיון). ההעדפה הזו נובעת הן מבחינת אותו סוריאליזם שהוא מציין שהשפיע עליו (גם אני אוהבת יצירות סוריאליסטיות בכל זרמי האמנות - ספרות, ציור, קולנוע), הן מבחינת המורכבות של הטקסטים, הסלידה מתבניות צפויות, הרצון לחדש, לנסות ולהעז, לפתוח את גבולות המחשבה והתודעה, וגם עצם הצמיחה של הלחן מתוך מילים, חיבור הדוק לטקסטים - בקיצור, לא לחינם כינו אותו "הביטל האינטלקטואל" וגם ביצירות המאוחרות שלו, שבהן הוא כבר בטא מצוקות מהעבר הרחוק שלו, כילד שחסרים בחייו עוגנים רגשיים ותמיכה הורית, גם שם ניתן לחלץ מהשירים שורות טקסט שאפשר לחשוב עליהן במשך שעות אם לא יותר (והלחן כאמור הוא הרחבה של אותן שורות, גם הוא מתפתח למקומות בלתי צפויים).
מהצד השני, גיליתי עד כמה לנון היה אדם עם מצוקות רגשיות קשות, כאלה שגרמו לו להתבטא באופן לא הכי רגיש כלפי סביבתו - בראש ובראשונה כלפי הקרובים אליו (משפחתו, ובעיקר בנו הבכור ג'וליאן, חברי הלהקה ובעיקר פול ועוד) אבל עוד קודם לכן כלפי אנשים מוגבלים, למשל. גם האהבה ליוקו אונו מצטיירת באופן מורכב - ראיתי בה בעיקר תלותיות ולא אהבה בריאה והדדית, והתלותיות הזו היתה פן שיוקו אונו עצמה טרחה לטפח ביחסיהם ובכך העמיקה את מצוקתו הרגשית של ג'ון, בעיני לפחות. מהבחינה הזו גם האידיליה באשר לאהבתם העמוקה נסדקה מעט מבחינתי.

אם לסכם, בסופה של קריאה אני עדיין אוהבת ומעריצה את ג'ון לנון אבל באופן מורכב יותר - שכן אני מרגישה הרבה אמפתיה ל"ילד שבתוך הגבר" כפי שהוא תאר את עצמו, לילדות הקשה שלו, מוקסמת עוד יותר מהגאוניות של האיש שכתב והלחין כמה מהשירים היותר יפים ומרגשים שיש, פשוט קסם טהור, אבל באותה הנשימה גם מבינה שלפעמים אתה אוהב מישהו גם אם אתה לא מבין לגמרי מדוע...ולמרות שיש בו גם צדדים שאינך אוהב כלל.

כמו כן, אי אפשר שלא לסיים את הקריאה מבלי להרגיש שוב את תחושת ההחמצה האדירה על כך שגאון כזה נלקח מהעולם הרבה לפני זמנו. סביר להניח שהיה יוצר עוד הרבה שירים נפלאים ומה שבטוח - אין לדעת באיזה סגנון הם היו נכתבים, והאם היה מסתפק בכתיבת מוזיקה בלבד, כפי שמציעה הביוגרפיה. עם כשרון לציור, חוש הומור שנון ולשון מושחזת, תעוזה, אהבה והערכה עמוקה לספרי הילדים שעצבו את עולמו, יכול מאוד להיות שגם היינו זוכים להכיר עוד צדדים אמנותיים נוספים ומרתקים לא פחות של היוצר הענק הזה.

» ביקורות נוספות של נטעלי
» ביקורות נוספות על חייו של ג'ון לנון - כולנו רוצים לשנות את העולם