• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאת מאיר שלו

הביקורת של אליעזר

תמונה של אליעזר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאת מאיר שלו

הביקורת של אליעזר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אליעזר
הוצאה לאור:שוקן
שנת הוצאה:1985
קטגוריה:יהדות
הקודמת
עדי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

אחרי שהציונות הפקיעה מידי המסורתיים את הגורל היהודי והקימה לתחיה את היהדות הלאומית, אין שום סיבה לא להלאים גם את התנ"ך ולדון בו בכנות ובפתיחות.
מאיר שלו עושה את זה בסגנון אמיץ ועם לא מעט חוש הומור. מאיר משווה בין השלטון וחלוקת הכוח אז לבין מצבה היום, ומגיע למסקנות מרעננות.
דוד, למשל, היה מנהיג כנופיית פרוטקשן שנתקלה בכרמל, איש ישר שלא הסכים לשלם לכנופיה. משה במדבר השתמש בכלים לא כל כך פרלמנטריים כדי להתגבר על קורח, ראש האופוזיציה.
פרק מעניין הוא הדיון על ביקור מלכת שבא אצל שלמה. הביקור מוזכר ביובש במקרא אך הפרשנים, לדורותיהם, הם שהוסיפו, מדמיונם הפורה, נדבכים ארוטיים לפרשה.
ספר שווה קריאה לאוהבי התנ"ך שראשם פתוח.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של חני
חני
תמונה של אנקה
אנקה
3קוראים|גיל ממוצע51|100%נשים

על המבקר

תמונה של אליעזר

אליעזר

ותיק
חבר מזה 18 שנים
71 ביקורות•188 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות
תמונה של אליעזר
אליעזר
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות71
לייקים שקיבל188
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית31ספרות מתורגמת15ספרות6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אליעזר

החוזר בתשובה

החוזר בתשובה

יצחק בשביס-זינגר

חשבתי בשביץ זינגר, אז יש סיפור מעניין.
לא. בשביץ זינגר התחרפן. יהודי חטא, כשהגיע העת לשלם הוא בורח אל ישראל ולתוך ישיבה מיושנת. בבריחתו אל העבר הוא מאשים את כל העולם, חוץ מאשר את עצמו, בחטאיו. לא אהבתי את ההשתלחות המעליבה במדינת ישראל. לא חושב שלסופר שבחר בגלות יש זכות מוסרית לבקר את מדינת ישראל. העלילה קצרה, כללית ותמציתית, הסיפור לא מעניין. מלא בהטפת מוסר בסגנון ישן וצר אופקים. בחירת דרך חיים אין פירושה שלילת האחרים ודרכיהם. ספר מרגיז שבזבז את זמני.

לפני 8 שנים•אליעזר
הספר המשוגע

הספר המשוגע

חיים גורי

קודם כל אין קשר בין הקטע הפנטסטי שבכריכה האחורית לבין הספר.
הסגנון בין פנטסטי לבין ריאליסטי. מן ספר זכרונות, נוסטלגיה לתל אביב של שנות ה-30 וה-40, בימים שהתגייסו לצבא הבריטי ונפגשו ליד חוף הים, חגיגה לאוהבי סיפורי ארץ ישראל. ויש קונצפציה, סיפור מרכזי - סיפורו של חמדורי, חברו לכיתה של הכותב.
אבל, אם הבנתי נכון, המפתח לכל הוא האהבה, שאינה מבוטאת בפירוש, לברניקי היפה, שקווי דמותה מרחפים מעל, אך היא אינה נוכחת ממש בעלילה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אליעזר
פולימרים וחומרים פלסטיים

פולימרים וחומרים פלסטיים

שגיב לוי

יש לי את הספר בגרסה שהוצאה ע"י התעשיה הצבאית/המכללה הטכנולוגית. הגרסה הזו כוללת איורים של משה מורגנשטרן. ההסברים הנוחים והאיורים מלאי ההומור והחן יוצרים מוצר ייחודי.
הספר מצטיין בהסברים ישירים וטובים לתופעות החומר הפלסטי, שקשה לקבלן בספרים אחרים. ספרים אחרים עשויים להיות שיטתיים יותר אך שם טובעים בחומר כשמחפשים הסבר פשוט.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אליעזר
עריצה היא הלבנה [מהדורת 2006]

עריצה היא הלבנה [מהדורת 2006]

רוברט היינליין

רוברט היינלין לוקח את רעיון המהפיכה ומשליך אותו אל המרחב המדע הבדיוני. לונה, הירח, היא מושבת עונשין. תושבי הירח חיים במערות ומרחבים אטומים שבהם זורם אויר מלאכותי. אחרי כמה חודשים של שהות בכבידה נמוכה עוברים שינויים פיסיולוגיים כך שקשה מאוד לחזור לכדור הארץ. הירח הוא, איפוא, מתקן כליאה ללא גדרות. מי שסיים את עונשו או אף נולד בירח כאדם חופשי נאלץ להשאר בה כתושב.
השלטון המרכזי, הסוהר, הוא שלטון שרירותי ומנוהל באורח מטופש. תושבי הירח ממורמרים על רקע מחירי המים הגבוהים שהם משלמים לעומת הרווח הזעום מייצור חיטה במחילות הירח, המיוצאת לכדור הארץ.
את המהפכה מנהלים פרופסור דה פז, המאמין באנרכיזם לוגי, כלומר בוחל בכל דרך שלטון אבל מבין, בהגיונו, שאין מנוס ממנו. מנואל גרסיה או'קלי דייויס, טכנאי ואיש המעשה של המהפכה, שהוא גם המספר של הספר. וויאומינג נוט, סופרוומן, סוג של גיבורה המופיע בעוד ספרים של היינלין, ואדאם סאלאן, המנהיג.
פרופסור דה פז מנתח את עניין המהפכות בצורה שיטתית עד שהספר הופך מעין 'מדריך מעשי למהפכה'. החברה האידאלית, על פי הספר, היא זו שאין בה לא משטרה, לא חוקים כתובים, לא מסים ולא מגבלות. האנשים בירח מנומסים להפליא, למרות שזו מושבת עבריינים, מהסיבה הפשוטה שאם תנהג באורח פוגעני, עלולים לזרוק אותך לחלל הפתוח דרך פתח המנעל הקרוב. כמו במערב הפרוע. הכלכלה האידאלית מתמצית בביטוי 'אין ארוחות חינם', כלכלה ליברלית של אנשים חופשיים ללא ניצול וללא אוכלי חינם וכנראה גם ללא עוני קיצוני.
תושבי הירח באו מכל כדה"א מהווים תמהיל תרבותי מעניין. אנגלית, ספרדית ורוסית מתערבבות ויש נוכחות גדולה של סיניים. כולם לומדים מכולם ומתערבבים ללא דעות קדומות.
מיעוט הנשים בירח יוצר מספר תופעות. אסור לגבר להציע הצעות מגונות לנשים ואסור להשתמש נגדן באלימות. לנשים מותר הכל. יש משפחות בהן לנשים מספר בעלים ויש משפחות 'טוריות' שבה כל צד יכול להביא עוד בן או בת זוג ונוצר מצרף של גברים ונשים שבו כולם חלק מאותה משפחה או משק בית.
ומי גונב את ההצגה? לא ילד ולא חיית מחמד אלא מחשב שפיתח תודעה. יש עוד מחשבים מדברים בסוגה הזו אבל זהו המחשב המעניין ביותר שקראתי אודותיו. 'מייק', המחשב, מבקש, לא פחות ולא יותר, לחמוד לצון. איך מלמדים מחשב לספר בדיחות?
העלילה זורמת, מפתיעה, מצחיקה, ממציאה מצבים בכשרון כתיבה אדיר. ספר המדע הבדיוני הטוב שקראתי !

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אליעזר
שעות הרות גורל

שעות הרות גורל

סטפן (שטפן) צווייג

האם התהליך ההיסטורי הוא שמצמיח את האדם הנכון במקום הנכון או שמעשיו של היחיד הם שקובעים את מהלך העניינים?
סטפן צוויג אוהב גיבורים, אנשים נחושים שאינם עסוקים בעצמם אלא בעשיה. אין הוא חודר את תודעתם אלא מתאר אותם כאנשים שרוחם מכתיבה מעשיהם.

נוניז בלבואה היה הרפתקן ספרדי שפעל באמריקה, היבשת שרק נתגלתה. נוניז משתלט על מושבה בפנמה, תוך כריתת ברית עם הילידים וגורם למותו של נציג הכתר, ולכן הוא מבוקש ע"י השלטון. במקום להימסר למשפט, יוצא בלבואב, בראש משלחת, לגלות ממלכות חבויות שמהן מגיע הזהב. בלבואה חוצה את פנמה שהיא תערובת של יער עבות וקרקע בוצית ומגלה את האוקיאנוס השקט ומכריז עליו כרכוש מלך ספרד. בלבואה מבקש מהמלך שישלח לו 1000 חיילים כדי לכבוש את פרו העשירה. הישלח המלך את החיילים? הישכח את פשעיו?

כיבוש הביזנטיון. הסולטן מורד רוצה לכבוש את קונסטנטינופול. לשם כך הוא מעביר תותחים דרך לשון יבשה וחודר אל המפרץ המוגן. קונסטנטינופול שולחת ספינה לבקש עזרה ממלכות אירופה. הספינה חוזרת ריקם. העיר מסתגרת בחומותיה ונערכת לקרב הגנה. דלת צדדית, פשפש בחומה, שנשכחה מאפשרת את חדירת התורכים.

נפוליאון קידם קצינים לא מוכשרים אך שזכו למזל טוב. סגנו הוא גרושי. קצין ציתן. יום לפני קרב ווטרלו שולח נפוליאון את גרושי עם מחצית צבאו לפגוש את האוסטרים שבאים ממזרח, בעוד נפוליאון מתכונן לקרב עם האנגלים התוקפים ממערב. גרושי לא מצא את האוסטרים אך נאמן לפקודת מפקדו ממשיך לנוע מערבה לחפש את האוסטרים. האוסטרים, שעקפו את גרושי תוקפים את נפוליאון בהתקפה מתואמת עם האנגלים. נפוליאון, מצויד בחצי מצבאו בלבד מובס. גרושי עדיין נע מערבה מחפש...

גילוי הקוטב הצפוני, כתיבת אורטורית התחיה של הנדל, איך נכתבה המרסייז, הנחת כבל הטלגרף התת ימי הראשון, הברחתו של לנין משוויץ לרוסיה מבלי שנכנס לגרמניה...כל אלה מסופרים כסיפורי מתח קצרים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אליעזר
הגמל המעופף ודבשת הזהב

הגמל המעופף ודבשת הזהב

אהרן מגד

אני לא כל כך אוהב שהאמן פונה אל הקהל ושובר את המציאות המדומה שיצר אך בקומדיה זהו אמצעי מקובל.
אהרון מגד משתמש במטאפורה של בניין משותף ודיירים כדי להציג את היחסים בין סופר מבקר וקהל, ותוקף אותם מזוויות שונות.
סופר בתחילת דרכו כתב ספר בשם 'הגמל המעופף ודבשת הזהב' וזכה להמון התיחסות של מבקרים. חלק קוטלים, חלק זיהו בספר אלמנטים הומוסקסואליים, חלק מעלים תיאוריות הזויות ואקזוטיות. למרות שלא זכה למחמאות נהנה הסופר מתשומת הלב המקנה יוקרה בעולם הספרות. אך, אבוי, המבקר שץ לא כתב מילה על הספר.
ואז מתברר שבדירה שמעליו נכנס לגור לא אחר מאשר שץ המבקר הרע בעצמו, ולמרבה הצרה הסופר סובל ממשבר כתיבה בעוד המבקר מתקתק לו בהנאה במכונת הכתיבה ונהנה מפוריות כתיבה.
זוהי נקודת המוצא לעלילה שבה חייב הסופר להוציא את כעסו לפועל ולהתנקם במבקר, ויש במלחמה הספרותית הזו גם נפגעים.
ספר משעשע קליל ועשיר בדימויים, דמויות, מצבים, תיאורים ואף אהבות.
אהרון מגד הוא סופר מופלא שהחל את כתיבתו עם קום המדינה ופעיל עד היום. סוד שרידותו ברב גוניות שבספריו. אני מאחל לו בריאות, חיים ארוכים ויצירתיים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אליעזר
אפורים כשק

אפורים כשק

יגאל מוסינזון

זהו אוסף סיפורים של יגאל מוסינזון משנות הארבעים. לאוסף הזה יש קונספט ברור: מלחמת הקיום, הן של הקיבוץ בראשית דרכו והן המלחמות שברקע, המתנדבים שנלחמו באירופה במלחמת העולם, ניצולי השואה ומלחמת השחרור, הן מנקודת הראיה של המחתרת והן של חברי ההגנה בקיבוץ.
הדמויות נקלעו לשעות גדולות וגורליות ונדרשות למסירות מוחלטת אך אין הם גיבורים עשויים ללא חת אלא דמויות סדוקות, מתלבטות, מלאות ביקורת אל החברה והקהילה.
כתיבתו נטורליסטית, תיאור חי ומפורט של הדמויות והמצבים ויגאל עושה את זה בכשרון מצליח להעביר לקורא, כמוני, שלא היה בקיבוץ, את האוירה המקומית. אין ליגאל דמויות שטוחות. כל דמות משורטטת היטב, כל דמות לקוחה מהמציאות.
זהו ספר קלאסי המתאר את החברה הישראלית ברגעי לידת המדינה. ספר חובה !

ארבעה סיפורים שווים התיחסות נפרדת:

פולקה: הקיבוץ חוגג עשור בחדר האוכל. זוגות זוגות רוקדים פולקה לצלילי מפוחית הפה של יושקה. הרהוריהן של שלוש דמויות שיש ביניהן מתח עצום, מעוררות, בנוסף לעלילה הספציפית, את כלל בעית הקיבוץ. איך אפשר לנהל חיי זוגיות בקיבוץ כשאין פרטיות וכל אחד יכול להתערב. איך אפשר לחיות במסגרת כל כך קטנה ומנותקת מהווי העולם. איך לשרוד במלחמת הקיום המצריכה עבודה חקלאית גם בלילה גשום. סיפור מרתק ומותח למרות המסגרת הזעירה.

כבשים: הקיבוץ כמרקחה. החבר עמרם ביצע את הפשע החמור ביותר בקיבוץ - מכר כבשה ולקח את הכסף לצרכיו הפרטיים. מתכנסת אסיפת חירום ועמרם, שעומד להיות מוחרם, עולה להסביר. משפטו של עמרם הופך למשפט הקיבוץ. סיפור מרתק בתיאור האוירה. מבוסס על מקרה האמיתי.

השעה היעודה: מארג של דמויות מחתרת בעיצומה של פעולת חבלה בנמל. צוללן צריך להתקרב אל ספינה אנגלית ולהדביק מוקש, אך מגלה שבסירת ההצלה, במקום שבו צריך להדביק את המוקש, נרדם אחד הסבלים. תיאור מלהיב מתוך תודעתו של הצוללן.

מתתיהו שץ: נובלה בעלת יריעה רחבה יותר. אנשי ההגנה בקיבוץ יוצאים לפעולה נגד התקפת כנופיות. זהו הקרב על הקיבוץ. הקרב הסתיים בנצחון אך הדמויות יוצאות פגועות. האם ההרוג נהרג מאש האויב או מנשקו של אחראי הבטחון? הסיפור מעלה מרקם עשיר של דמויות מקומיות והאוירה לפני ואחרי הקרב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אליעזר
שעה גנובה [מהדורה מחודשת]

שעה גנובה [מהדורה מחודשת]

שלמה ניצן

דיתה היא אלמנת מלחמה. החברה הישראלית דנה את אלמנות המלחמה למעמד של קדושה. דיתה חשה שהיא חיה בזמן מנותק - כל שעה שאינה שעת מלחמה היא שעה גנובה - ועליה לצפות מן הצד, בלי לגעת. הדסה גורליק, אלמנה פעילה ויעילה מהוה לה דוגמה איך צריכה לנהוג קדושה.
אך רצונה לחיות מוביל אותה אל אחיו התאום של בעלה החלל. האח התאום שונה ממנו, חי בעולם אטום ומסרב להכבש.
מסביב, כרקע, יש סמלי אבדן אחרים. אלמנות תאונות, המפקד המילואימניק המהולל שמקבל לפתע תעודת שחרור מהצבא. המישוגע השכונתי ששואל 'מה יהיה' ויש גם את זלמן לוי שגם הוא היה בצבא אך חוה אחרת את החוויה הצבאית.
משעשע בעיני שכבר ב-72 כתב שלמה ניצן, בפיו של זלמן לוי, ביקורת על נוהלי הכסת"ח של הצבא.
ספר רלונטי להבנת החויה הישראלית הסובבת סביב החוייה הישראלית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אליעזר
דודה אסתר

דודה אסתר

אריה אקשטיין

חיי היהודים בפולין מסופרים מנקודת הראות הכי נמוכה בסולם החברתי. אברום לייב הוא ילד שננטש מחמת העוני של אמו, וחי ברחובות הגטו היהודי של לודז' בשנות השלושים.
הספר בנוי אפיזודות כמעט מנותקות זו מזו, כולן מסופרות בחוש הומור יהודי ובכולן מגיע אברום בן ה-8 לתובנות חיים של ילד. מאחורי העלילה הרבה ביקורת על מרקם החברה היהודית של אז.
מה עובר עליו? מתידד עם סוס שבוכה ביידיש, מצטרף ללהקת קרקס, מתידד עם גנב יהודי מכור להימורים, מכיר את הווי העולם התחתון היהודי, נכנס לזמן קצר לחדר, ועוד חויות, ובעיקר עסוק בלשרוד.
ספר מהנה שחוויה לקראו.
ודודה אסתר היא רק האפיזודה הראשונה, לא השם הכי קולע שאפשר לספר.
על האיור שבעטיפה. גם ספר כזה צריך למכור בעזרת ציצים?!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אליעזר

ביקורות נוספות על "תנ''ך עכשיו"

תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

ב-1985 החליט מאיר שלו לשלוח מאמר תגובה להארץ, בנושא כלשהו. עורך העיתון הציע לו לכתוב טור. הטור נקרא תנ"ך עכשיו והפך לספר.
שלו גדל במשפחה חילונית שהתנ"ך לא זר לה. מכאן ועד לספר הזה הדרך היתה יחסית קצרה ויחד עם הכתיבה הייחודית של שלו, בה יש לא מעט ציניות, הומור, ישירות וחכמה, הספר הזה מענג מאוד.
פרקים, יש לומר סיפורים, ידועים מהתנ"ך נפרסים על השולחן ונפרשים לגורמיהם. השוואות עם פוליטיקאים, לא נזכיר שמות, דאז עם מקביליהם מהתנ"ך, לא מותירים את אלה או אלה נקיים מקריצת עין. למשל, דוד המלך עם בקבוק המים החמים אבישג, שלמה המלך ואלף ואחת נשותיו, אם לכלול גם את המלכה התימניה. אלה לא היחידים. הממסד הדתי דאז יכול ללמד את המודרני כמה טריקים, כך גם אוחזי לחי החמור. ובאהבה כמו במלחמה.
אפשר לקרוא פרק פה, פרק שם. אבל די משעשע לקרוא הכל ברצף, רק קצת פחות ממאה ושבעים עמודים, ומה שלא עשתה המורה רבקה-בתיה-פנינה בתיכון, עושה שלו בחן בלתי מבוטל. נסו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•מורי
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

מאיר שלו מבאר בעיניו כמה מעשיות נבחרות מן התנ״ך ונותן להם פרשנות פוליטית-חברתית בהשוואה לימינו (הספר נכתב לפני 36 שנים בשנת 1985, אבל הפוליטיקה היא אותה פוליטיקה).
הכתיבה קלילה, הסיפורים מעניינים, ההשוואות משעשעות, מאיר שלו מפגין בקיאות ממש גבוהה בתנ״ך ולא שולף שטויות מן המותן.
הוא מדגים לנו כיצד סיפורים בלתי מוסריים בעליל שמועברים לנו רלוונטיים גם בימינו ואין בהם הצדקה למיתוס שאופף אותם.
ספר טוב ומומלץ

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אור
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

אני תוצר מושלם של מערכת החינוך שלנו: לא יעלה בדעתי לקרוא בתנ"ך אם לא מכריחים אותי. שורה ארוכה של מורים לתנ"ך קיבעה את הכלל הזה במסמרות של שינון ושיעמום. שורת המורים נקטעה בשנה אחת בתיכון, על ידי מורה מופלא שסיפר לנו על התנ"ך כמו שלא ידענו, הסביר בשפה מובנת ותאר ארועים מעניינים. לשיעוריו הגענו גם כשהיינו חולים, אבל מערכת החינוך התעשתה מהר: הוא נעלם בסוף אותה שנה, והמורים שהיכרנו תיקנו את הנזק...

מאיר שלו - מסתבר בנו של מורה לתנ"ך - ירש, כנראה, את האהבה מאביו. הוא ניגש לסיפורי התנ"ך עם הרבה אהבה ובלי רגשי נחיתות. התנ"ך, מבחינתו, הוא סיפורים מעניינים, על אנשים בשר ודם - לא קדושים. הוא מתאר מעשים אנושיים, עימותים, פוליטיקה, משחקי כוח ותאוות בשרים, מלביש את השפה העתיקה והסתומה בשפתו העברית העכשווית והעשירה, ומתבל בהרבה הומור.

ניגשתי לספר עם יותר משמץ דעה קדומה - קראתי פה ביקורת ששיכנעה אותי שכדאי לי סוף סוף לקרוא את הספר שנמצא בספרייתי כבר יותר מעשור (תודה, יניש!), והייתי מופתעת עד כמה בידרו אותי סיפורי התנ"ך, ועד כמה יכולתי להבין ואף להזדהות עם חלק מהדמויות. היו קטעים שממש צחקתי בקול כאשר פרשנותו של הסופר חשפה את ערוות (ממש כך!) הגיבורים.

אז לא, לא ארשם לחוג לתנ"ך במתנ"ס - יש גבול. אבל מי שרוצה לדעת יותר על סיפורים שהוא לא נתן עליהם את הדעת עד כה, ומוכן לגישה לא שגרתית - כדאי לו לקרוא את הספר הזה ופשוט להנות.

*

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

הספר "תנ"ך עכשיו" מאת מאיר שלו (הוצאת שוקן, 1985) מאגד בתוכו מגוון טורים שפרסם בשעתו מאיר שלו בעיתון "הארץ", וגם כמה שלא, שבהם בחן את האירועים המתוארים בתנ"ך בעיניים חילוניות, רוויות הומור וביקורת, והסיר מגיבורי המקרא את קדושתם והציג אותם כאנשים בשר ודם. 

כשבחן את סיפור אהבתם של יעקב ורחל, כתב שלו כי "התנ"ך אומר "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". כל אימת שאני קורא הפסוק הזה לבי מתכווץ בקנאה. קנאה במי שכתב את הסיפור וניסח משפט זה שאין יפה ממנו קנאה ביעקב שזכה באהבה כזאת, וכשזכה בה, ידע לכוון עצמו לקראתה ולראותה תכלית חייו היחידה" (עמוד 12). כשקוראים את סיפור אהבתם, ואת הפרק שכתב שלו קשה להתווכח עם קביעתו שיעקב, "חיכה לרחל שבע שנים. היא חיכתה לו עד כבות חייה" (עמוד 17).

פרק מרתק אחר, דווקא בהיבט הביטחוני, נגע ליחידה המובחרת שעליה פיקד דוד המלך. גיבורי דוד היו נועזים במיוחד. במן עיבוד מודרני תיאר שלו כמה מן הפרשות שבהן היו מעורבים דוד ויחידתו. באחד הימים, כתב, "תקפה יחידת אויב קבוצת יוגבים ישראליים שעיבדו חלקת עדשים. העם נס מפני הפלשתים. שמה בן אגא הררי התייצב בתוך החלקה ויצילה, ויך את הפלשתים. שמה בן אגא חיסל גדוד פלשתים שלם בקרב פנים אל פנים. במעשהו זה הוכיח אומץ־לב, הקרבה ודבקות במשימה" (עמוד 85). שלו ציין שזהו תיאור דמיוני, "המבוסס על מעשה שהיה. אם היו שם נציגי התקשורת, אולי היינו זוכים לראות את תמונתו של שמה בן אגא, ומתחת לה הציטטה: "אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל אני אוהב עדשים". אבל משפט זה, גם אם נאמר, לא זכה להיכלל בתנ"ך" (עמוד 85).

כאמור, "בימי מנוסתו מפני שאול, ריכז סביבו דוד גדוד נועז, כנופיית אנשי מצוק מרי־נפש. גם משבטים מרוחקים, כמו מנשה, הגיעו אליו לוחמים. משבט גד הסתפחו "גיבורי חיל", שהסופר המקראי המתפתל אומר עליהם – "פני אריה פניהם וכל אין על ההרים למהר". אפילו משבט בנימין הצטרפו אנשים לגדוד. הם היו "מאחי שאול", עדות לאופוזיציה פנים־שבטית למלך הראשון. על יכולתם וגבורתם אומר המקרא – "נושאי נשק, מימינם ומשמאילים באבנים ובחצים וקשת". ביניהם נזכר אחד "שמעיה הגבעוני גיבור בשלושים ועל השלושים". כלומר, בגדודו של דוד החלה לצמוח יחידת עילית של שלושים לוחמים שהוכיחו את עצמם במבצעים שונים" (עמוד 88). דמות בולטת אחרת בחבורה היא בניהו בן יהוידע, מפקד יחידת "הכרתי והפלתי", מן יחידת לגיון זרים שנאמנותה לדוד היתה ללא גבול. בניהו היה אחד הנועזים בגיבורי דוד. "הוא היכה את שני אריאל מואב, והוא ירד והיכה את הארי בתוך הבור ביום השלג, והוא היכה את האיש המצרי, איש מידה, חמש באמה, וביד המצרי חנית כמנור אורגים, וירד אליו בשבט ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו" (עמוד 90).

את הערת הסיום לפרק זה ראוי לקרוא תוך שזוכרים שהספר נכתב כאשר ישראל זה עתה נסוגה לרצועת הביטחון בלבנון והאינתיפאדה הראשונה עתידה לפרוץ כשנתיים מאוחר יותר. "כאשר אני שומע על סיפורי הגבורה שארצנו מספקת בשפע, עולה זכרם של חיילים עתיקים ושכוחים אלו לפני. חשבתי, כיצד היינו נראים לו התגייסו שלושת מביאי המים לצבא. אין ספק שהתמונה היתה אחרת. ישבעם בן חכמינו היה מכתר לבדו את ביירות. שמה בן אגא היה מטהר ביד אחת את כפרי השיעים, ואלעזר בן דודו האחוחי היה שומר לבדו על מחנה אנצאר. כך היה נשאר לדוד המלך שפע של זמן להשליט סדר בערי הגדה. בוודאי היה גם הוא מצליח במשימה. סוף־סוף, גם דוד היה פעם נער מבית לחם, שידע לקלוע באבנים" (עמוד 91).

ביקורת של ממש על האל, והסופר המקראי, מתח שלו בפרק אודות איוב. "את הפיתרון האמיתי לסוד סבלו ואסונו לא ידע איוב לעולם. הקורא מתפתה לצעוק בקול, לקפוץ, להפיץ בידיו ולהסב את תשומת לבו לכך שמוליכים אותו שולח. אולם הקורא אינו יכול לעשות זאת, ולנגד עינינו הנדהמות בוחר האל בדרך הבדוקה של אי־גילוי האמת. דרך ששליטים רבים אימצו אותה לעצמם בהצלחה. אפשר בהחלט להבין אותו. לו היתה האמת מתגלה לאיוב, והיה יודע שכל סבלו בא לו בעטיה של אותה התערבות עם השטן, או־אז היה פותח את פיו ומקלל לא רק את יומו, אלא גם את אלֹהיו, ואלֹהים הרי אינו אוהב ואינו רגיל להפסיד בהתערבויות. לעומת זאת, שכח אלֹהים שאנחנו, הקוראים, הרי יודעים את האמת, ואי־אפשר למכור לנו תשובות גרועות מהסוג ששמע איוב מתוך הסירה. גם לנו מגיע הסבר, וצר לנו לקבוע כאן באופן החלטי שלא קיבלנו אותו" (עמוד 110). שלו מתח ביקורת נוקבת על דברי ההסבר של אלֹהים בספר איוב והמליץ בחום "לפני בורא העולם, שבפעם הבאה ישתדל למצוא לעצמי כותבי נאומים מוצלחים יותר מאלו שהפגינו את יכולתם הדלה בספר איוב" (עמוד 111).

בפרק שעסק בהתגייסות העם למלחמות, צודקות יותר או פחות, מלחמות יש ואין ברירה, תיאר שלו כיצד גייס שאול המלך את העם למלחמה בנחש העמוני, מלך עמון שצר על העיר יבש גלעד. שאול, ששמע שאיש אינו מתגייס לעזרת העיר שחט מיד שני שוורים, חתך אותם לשניים־עשר נתחים ושילח כל נתח לשבט אחר משבי ישראל, בתוספת איום שמי שאינו מתגייס למלחמה יגמור כמו השוורים הללו. "מסתבר שנתחי הבקר והאיום הנלווה להם עשו את שלהם. איש לא העז להתחמק. "ויפול פחד ה' על העם ויצאו כאיש אחד. ויפקדם בבזק, ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף". עוד באותו לילה הוריד שאול את חילותיו אל בקעת הירדן ומשם טיפס את הגלעד. באשמורת הבוקר הופתע הצבא העמוני מהסתערות הכוח הישראלי שהתפצל לשלושה ראשים, ויכו את עמון עד חם היום, ויהי הנשארים ויפצו, ולא נשארו בם שנים יחד" (עמוד 113). אבל למרות ההצלחה במלחמה כנגד נחש העמוני, סיכם שלו כי "כבר בימים ההם היו לכל מלחמה מצדדים ומתנגדים, מתגייסים ומשוחררים, מתנדבים ומשתמטים. אבל ברגע שדובר במלחמת אחים, אף אחד לא נשאר בבית. בזה היינו טובים כבר אז" (עמוד 118).

בפרק אחר, אודות האופן שבו טיפל משה באופוזיציה שקמה לו מצד קורח ועדתו, ציין המחבר שעם מות משה, וכניסת עם ישראל לארץ כנען פורקה משטרת הלוויים, וגם "קבורת האופוזיציה בסיוע השם תחדל מלהיות הליך שלטוני תקין. לא נעסוק כאן במקרה הידוע והמיוחד של אופוזיציה הקוברת את עצמה, מקרה מענין בזכות עצמו, אך לא מצאנו דומה לו בתנ"ך" (עמוד 124). גם כאן ראוי לציין שהדברים נכתבו ב־1985 ולא ב־2020.

לקראת סוף הספר הגיע שלו לעסוק באחת הדמויות החביבות עלי בתנ"ך, השופט גדעון בן יואש. תחילה, כתב, ניסה גדעון להתנער מהמשימה, אך לאחר שקיבל אות מאלֹהים ונטל על עצמו את המשימה, "היה הבחור המהסס והחשדן מעפרה למצביא נועז ומקורי. קרבות הלילה, ישום עקרון ההפתעה, המרדף אחרי המדיינים, היו לנכסי צאן ברזל של תורת המלחמה. עד היום זכור סיפור עלילותיהם של שלוש מאות המלקקים שבחר גדעון במעיין חרוד, והקטר שמע בוודאי על ההערצה הרבה שהביע אורד וינגייט ליכולתו הצבאית של האיכר הצעיר משבט מנשה" (עמוד 152). הצטערתי לגלות שבכך סיכם המחבר את פועלו הצבאי של גדעון. אם כי הוא כן עסק בסוגיית העילה למלחמה באופן מקיף בפרק החותם את הספר. 

בפרק השווה שלו בין מלחמתו של השופט יפתח הגלעדי בעמונים לזו שניהל כנגדם דוד המלך. יפתח הגלעדי, כתב, חי באזור הספר והנהיג כנופיית שודדים. לאחר שגורש מבית אביו משום שאמו היתה זונה, חי חיים לא פשוטים והפך לגיבור קשוח, "החי על חרבו, ומוניטין יצאו לו כאיש מלחמות" (עמוד 172). נראה כי יפתח ביקש תחילה להימנע ממלחמה, ופתח במשא ומתן עם המלך העמוני. "אולם, אין די בתבונתו של צד אחד כדי למנוע מערכה צבאית. מלך בני עמון ראה שלא תהיה תפארתו על הדרך הזאת והחליט לצאת לקרב. יפתח הגיב במהירות. ראש השודדים הנועז שבו התעורר מיד. הוא לא הניח לצבא העמוני שיגיע אליו, אלא הקדים ויצא למסע קרבי הישר אל תוך ארץ האויב והיכה אותם "מכה גדולה מאוד". מהירות התגובה הישראלית ועומק החדירה מעידים שמראש לקח יפתח אפשרות שכזו בחשבון. בטחונו בהצלחת המשא ומתן לא היה מלא, ולפיכך, בד בבד עם ניהולו, הכין את הצבא ואת התכניות הטקטיות. ברגע שהבין שאין ברירה אחרת – הנחית על אויביו מכה מהירה, מוחצת ומפתיעה" (עמוד 173). 

המחבר ביקש לתאר את יפתח כמצביא מוכשר, הן משום שיצא למלחמה רק כשלא היתה ברירה והן משום שבחר במבצע צבאי מוגבל, ולא כבש את בירת האויב, והסתפק בהפעלת הכוח הצבאי הנדרשת ולא יותר ממנה, בכדי להשיג את מטרתו. ולצד תבונתו והבנתו את מגבלות הכוח, גם פיקד על המבצע הצבאי בהצלחה. לא ניתן להימנע מההשוואה שביקש המחבר במרומז לעשות בין פעולה כמו מבצע ליטני (1978) לבין מלחמת לבנון הראשונה, שבמהלכה כבש לבסוף צה"ל את ביירות, מלחמת ברירה שצדקתה נתונה בוויכוח, ושלאחריה שקע צה"ל במלחמת התשה ממושכת ומדממת. 

כפי שנכתב בגב הספר, שלו בחן את גיבורי התנ"ך מזוויות חדשות, שהפרשנות המסורתית העדיפה להתעלם מהן או להכחישן. האינטריגות הפוליטיות, השחיתות של הכוהנים, העסקנות המפלגתית, המִמסד השלטוני, הצבא ומפקדיו וגם סיפורי האהבה הגדולים.

הדבר היפה בתנ"ך הוא לא רק היותו מקור מאוד ראשוני וקמאי לרוב הסיפורים המוכרים לנו, וגם לא בכך שמי שרוצה ימצא דרך להציג כל טקסט תנ"כי בצורה הרצויה לו. הדבר היפה באמת בתנ"ך הוא שאנשים היו ונשארו בעצם אותו הדבר. בשעת משבר ומצוקה הם בני אדם בצלם אלוהים, ובשאר הזמן הם כמו חיות, שורדים ועושים לביתם, מרפדים את הקן כמו עוף השמים ובהמת השדה. וכשהאירועים שבהם היו ממעורבים הגיבורים נבחנים בעינו ועטו של מאיר שלו התוצאה מאירת עיניים ומרתקת לקריאה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•פרל
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

מאיר שלו "מפשיט" את סיפורי התנ"ך מהמכובדות והמוסרנות הכבדה ומציג אותם כפי שלפי דעתו קרו לפני אלפי שנים, מתובלים בהרבה ציניות והומור ועם כל הפרטים העסיסיים שהסופרים העתיקים דאגו להחביא בין השורות.

23 פרקים קצרים יש בספר, כל אחד מהם מוקדש לסיפור או דמויות מהתנ"ך: החל מהיווצרות אדם וחוה, דרך סיפור דוד ואביגיל הבוגדנית, המנאז' א-טרואה של יעקב רחל ולאה וכלה במייצגים המוזרים של הנביאים ירמיהו ויחזקאל. מאיר שלו "מפרש" את האירועים בתנ"ך מנקודת הראות של ימינו כשהוא מתייחס להיבטים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, יחסים בינאישיים, מין ומוסר. בד"כ הוא שולל את הפרשנות המסורתית המתחסדת ובמקומה הוא מפשט את הדברים וגולש לפרטים העסיסיים (פיתויו של בועז בידי רות, התככים של בת-שבע, הניצול הציני של אסתר בידי מרדכי, דלילה ש"מוכרת" את שמשון בעבור בצע כסף ועוד).
את הפרשנות העכשווית מתבל מאיר שלו בהרבה מאד ציניות, הומור ו"ירידות" על הממסד הפוליטי (זה של שנות השמונים – מועד כתיבת הספר), הממסד הדתי והבירוקרטיה לסוגיה. הסופר אמנם נעזר בפרשנות המסורתית, התלמוד, הרמב"ם, רש"י ואחרים אבל מתעל אותן לכיוונים שלו. במקרים רבים הוא נהנה להציג את הסתירות הקיימות בין חלקים שונים בתנ"ך.

ספר נחמד וקצר שקראתי עם חיוך על השפתיים (175 ע' כולל איורים) וגם מי שהתנ"ך לא קרוב אליו יכול ליהנות מהספר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רונדו
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

כבר מזמן לא קראתי ספר כל כך אלגנטי. מאחורי הכותרת שלאו דווקא נראית מזמינה במיוחד מסתתרים מאמרים קצרים וקולעים שנכתבו באהבה רבה כלפי התנ"ך. הבנה מעמיקה הן במסופר והן כלפי האופי האנושי.
נהניתי מכל רגע, מה גם שבסוף כל סיפור יש מעין מוסר השכל שנוגע גם לימינו אנו.

לפני 12 שנים•לינה
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

זה אחד מספרי האגדות האהובים עלי.
זה שיש אנשים שמאמינים שהאגדות האלה קרו באמת, זה עניינם, אבל לי ברור שכמו שהזאב לא באמת הציע לכיפה אדומה הצעות מגונות, גם כל מה שמסופר בספר הזה לא באמת קרה ועדיין, כפי שהזכרתי, זה ספר אגדות נהדר.
ומי מתאים יותר מגדול הסופרים הישראליים של זמננו כדי להלביש את האגדות הנהדרות האלה תלבושת מצחיקה, שנונה, מאירה, כואבת, נוגעת ובעיקר אנושית? יש לי את הספר הזה מאז שנת 1985 ואני קורא בו שוב ושוב ושוב והוא לא נמאס אף פעם. למאיר שלו יש את זה בענק וכשהוא מתחבר לספר האגדות הזה, התוצאה נפלאה.

לפני 14 שנים•ליאור
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

ספר טוב מאוד, ללא כחל ושרק.
לקחתי לי המון זמן להשיג את הספר המשומש (כי אני נגד לקנות ספרים חדשים..), אבל ללא ספק היה כדאי לחכות.
כתיבה מהנה, הומוריסטית וקולחת, התעסקות בנושאים מעניינים שמתחברים בקלות לעולמנו המודרני, ועוד יותר מעניינת הפרספקטיבה והביקורתיות.
כדובר הדור שגדל על פרושי קאסוטו- ללא ספק מדובר בספר מרענן וחד מאוד.

שני קטעים מצאו חן בעיני מאוד- סיפור איוב (איש היה בארץ עוץ), וההתייחסות לנושא הגיוס\ההשתמטות בצבא.
כמנהגי בקודש, מצורף ציטוט מהקטע השני :

"קול ההמון המתייפח משך למרכז העיר בחור גבה קומה, שזה עתה שב מהשדה,וצמד בקר מתנהל לפניו. היה זה שאול בן קיש, מי שעתיד להושיע את יבש גלעד ולהיות מלך על ישראל. לצמד הבקר נכונו עתידות משמחות פחות.עוד באותו היום נגזרו שתי הפרות לגזרים, ונתחיהן נשלחו לכל בית ישראל. קרעי הבשר היו הצו המשכנע ביותר ששלח מצביא ישראלי לחיילי המילואים שלו עד עצם היום הזה".
הנאה צרופה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יניש
תנ''ך עכשיו

תנ''ך עכשיו

מאיר שלו

לאברהם הובטח כל השטח מהפרת ועד החידקל. אולם ששרה נפטרה הוא הלך וקנה את מערת המכפלה שהייתה בשטח שהובטח.
כבר אז הוא הבין שרישום בטאבו עדיף מהבטחה שבעל פה.

ספר מעניין שמציג את התנך באור עכשוי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עדי
דירוג
4.0
לפני 15 שנים

“לאברהם הובטח כל השטח מהפרת ועד החידקל. אולם ששרה נפטרה הוא הלך וקנה את מערת המכפלה שהייתה בשטח שהובט”

10/12
ביקורות על תנ''ך עכשיו
הבאה
האדם החושב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 17 שנים

“מאיר שלו מצליח לספק אבחנות ייחודיות וחכמות לסיפורי התנ"ך המוכרים לכולנו, שתמיד טוב לשוב ולרענן אותם”