הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 בדצמבר, 2009
ע"י רוני
ע"י רוני
ספר רע מאוד
ובאמת שניסיתי לתת לו צ'אנס - הגעתי לעמוד 200, אבל ממש לא יכולתי יותר. הסגנון הזה של "כתיבה דלה" אבל זה "בכוונה אז זה בסדר" לא תמיד עובד, רק מעטים מצליחים לעשות את זה, קו העלילה מאוד משעמם. קשה לו, הוא מקיא, קשה לו, הוא מקיא, קשה לו, הוא מקיא, כל הספר ככה, הסופר הזה, ג'יימס פריי, מאוד מושפע מבוקובסקי, אבל גם בוקובסקי לא ישתמש בכמות הבלתי נתפסת של הקלישאות שיש בספר הזה - הילד הרע, שלא מסתדר עם הממסד, והוא גם נורא קשוח אגב... מבחינתי זה נרקסיזם זול. הוא משתמש בטכניקת "פטיש בראש", הוא מנסה לזעזע, והוא כמובן מצליח מהסיבה הפשוטה שזה נורא קל לזעזע (בגלל זה יש הרבה תגובות שאומרות "חזק!") סופר טוב לא מחפש לזעזע אלא להשתמש בניואנסים ונק' מבט מעניינות שבספר הזה חוץ מסיפור אחד מצויין (כשהקירח מתוודה וכולם צוחקים עליו), פשוט לא קיים. אני אישית הפסקתי לקרוא את הספר כשהוא כתב על העיניים הכחולות של עוד בחורה יפה שהוא נדלק עליה ואז כתב "כחול מול ירוק" (העיניים הירוקות שלו), אני כבר לא יכולתי, זו לא כתיבה רעה, זו כתיבה מזעזעת. ונראה לי שלפני זה הוא גם קצת מקיא ואומר שקשה לו...היתרון היחיד שיש לספר הזה זה שיש לו ערך דקומנטרי טוב. אגב, משהו מעניין קורה אחריי עמ' 200, אגב?
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ליז מאילת:-)
(לפני 15 שנים ו-5 חודשים)
צודקת אוריין,שום דבר מעניין לא קורה
גם אחרי עמוד 200.ואלו היו עובדות,לא רק שמועות שחלק נכבד מהסיפור הוא בדה מליבו וממוחו הפגוע מרוב סמים.גם אני לא אהבתי את הספר בלשון המעטה,כתבתי עליו ביקורת שהיו קוראים שלא אהבו אותה.ואני שמחה שישנם עוד קוראים שהבינו כמוני.
|
|
|
אוריין
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
שום דבר טוב לא קורה גם אחרי עמ' 200
ומסתבר שגם הערך הדקומנטרי של הספר מוטל בספק וידיעות שונות דיברו על כך שלפחות מחצית מהסיפור הומצא ללא קשר למציאות. |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
