ביקורת ספרותית על ההריסות מאת סקוט סמית
בזבוז של זמן

---

סקוט סמית הוא בן טיפוחיו של סטפן קינג - והנה לכם סיבה נהדרת מדוע להימנע מספריו... וזה - עם כל הכבוד למעריצי קינג פה, שממנו אני מתחמק המון זמן ("כמו קינג"), בעיקר כי אני מבוהל ללא תקנה מהנטייה שלו לדחוף לספריו שפע של אמירות, רמזים וסמלים, גלויים ובעיקר סמויים, הלקוחים ישירות מהדוגמה הנוצרית - ובמיוחד מזו החולנית של ימי הביניים והאינקוויזיציה הספרדית אחריהם : "כופר - דינו להישרף בגיהנום", "יד האלוהים תכה ברשעים ללא רחם" וכיוצא באלה. ואני עוד חשבתי, פעם מזמן, שהלותרנים הם דווקא אנשים מתונים באמונתם...

בכל אופן, סקוט סמית החביב גם הוא פטאליסט לא קטן, אתה מבין על הסיפתח שאף אחד לא יצא חי מהסיפור הזה שלו (תרתי משמע - לא הגיבורים ולא הקוראים) ועדיין הוא הצליח למרוח את הסאגה הזו בתחרות ישירה עם "אישה בורחת מבשורה" של גרוסמן. להבדיל, כמובן.

נכון : הספר כתוב היטב, אף כי מעט כבד בתיאורי המקום, הסביבה והרשמים האנושיים. תחושות המחנק והגועל, לעומת זאת, מועברות לעילא. ורק שאלה מטרידה אותי מאז סיימתי קריאתי : מה יש לאנשים לחפש בכל מיני אתרים ארכיאולוגיים בסוף העולם ?!... הנראטיב, הנראטיב...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על ההריסות