האם יש רגע אחד בחיים שאחריו דבר כבר לא יהיה כפי שיהיה? מה אפשר ללמוד על מישהו בחיים שלמים, ביום אחד? קחו למשל את 1 בנובמבר 1993. זהו היום הראשון של האיחוד האירופי, ואי שם בבריטניה ספנסר - קלי והייזל ברנס נולדים, הולכים לבית ספר, עוזבים את הבית, ומתעוררים בוקר אחד אחרי ליל אהבים, 12 שנה אחרי שנפגשו פעם אחת בחופשה כשהיו ילדים. ביום הגורלי הזה הם מנסים לראות אם אכן נועדו זה לזו, לאחר שנים שבהן דיברו רק בטלפון. הם חיים את היום מרגע לרגע, מחפשים סימנים, מצפים לאותות ומופתים, מחכים למשהו בלתי צפוי שיבהיר להם את הכל באחת. אבל לא הכל הלך חלק. ספנסר, שרוצה להיות שחקן ומתפרנס מעבודות מזדמנות, גר עם וויליאם, טיפוס שלעולם אינו יוצא מהבית (אבל חושב גם הוא שאולי 1 בנובמבר הוא היום לשנות זאת). הייזל היא מורה בלמידה מרחוק, בת לאם מלאה חרדות ולאב סוכן מכירות. להנרי מיטסוי, תלמידה המאוהב, נשאר רק עוד יום אחד אחרון בבריטניה לפני שאביו מחזיר אותו ליפן, ובחיפושו הנואש אחריה הוא יעשה הכל, בכל .מחיר. כמעט כל שמות העצם ב"דמאסקוס" לקוחים מגיליון ה"טיימס" של 1 בנובמבר 1993, ושלל מקומות, ארצות, אנשים, ארגונים ופרסומות נארגים כך אל תוך היום האחד הזה בחייהן של הדמויות. הכתיבה של בירד, קרובה ברוחה לזו של הסופר הצרפתי ז'ורז' פרק; כמוהו, הוא בוחן באמצעות הכתיבה את ההשלכות של הכללה והרחקה, רשימות, תשבצים והגבלות לשוניות. כל אלה מעבירים את הדגש מן העיסוק בתודעת הכותב אל העיסוק בשפה ובמבנה. השילוב של , סיפור העלילה, החופשי והזורם לכאורה, עם גבולות לשוניים כה ברורים, מעלה שאלות של שרירותיות, אהבה וגורל, המעסיקים כידוע, צעירים וזקנים, עירונים וכפריים, מיסטיקנים ורציונליסטים. ריצ'רד בירד נולד ב1967 - , ולמד בקיימברידג' ובאוניברסיטת איסט אנגליה. "דמאסקוס" הוא ספרו השני.