ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 17 בנובמבר, 2009
ע"י עורכת
ע"י עורכת
חשוב שהספר הזה קיים, כי הוא מביא מיד ראשונה עדויות ממשפטי הרופאים הנאצים, כפי שנכתבו ע"י ויויאן ספיץ, אשר היתה כתבת במשפטים בגרמניה, עם תום מלחמת העולם השניה.
העדויות הרבות כצפוי מצמררות ומחרידות. מעניינים יותר הסיפורים של ספיץ על הווי החיים של המשלחות העיתונאיות השונות בגרמניה המופגזת, אשר עדיין מנקה את הרחובות משאריות המלחמה. עוד מעניינים בספר הסיפורים שלה כיצד התמודדה עם הזוועות ששמעה יום יום, כיצד המשפטים השפיעו על מהלך חייה וכן על האופן בו היא מתמודדת עם מכחישי השואה הקיימים היום בעולם.
העדויות נכתבו באופן שבא לשכנע; ספק אם הקורא הישראלי זקוק לשכנוע כלשהו לגבי אשמתם של הרופאים, או אמיתותן של העדויות.
חסר כאן דיון מעמיק יותר במשמעות של הרוע (כזה שניתן למצוא בספרה של חנה ארנדט, "הבנאליות של הרוע" - על משפט אייכמן) - כפי שהוא משתקף בעמדות שהציגו הרופאים כאשר נתבעו לתת דין על מעשיהם. הפירוט של הפשעים שנעשו בשם "מקרים רפואיים" רשמי וקר, וממילא קשה לקריאה ולהכלה. אך רק האיפזודות בהן ספיץ מתארת את עצמה מעודדות רגש וקשר אל הנעשה. ספר שלתחושתי נופל קצת "בין הכסאות" בין ספרות עיון לבין ספרות זכרונות, וחבל.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת