זה סיפור של גרמני, איש SS, כזה שרצח בפועל הרבה מאד יהודים במלחמת העולם השניה, ובסוף המלחמה מתחזה ליהודי, עולה לישראל ואף נלחם פה על עצמאות המדינה. (הסופר, אגב, הוא יהודי, ניצול שואה)

הספר מאד מעניין מכל מיני סיבות. אני אנסה למנות לפחות חלק מהן.
נתחיל בזה שיש פה ספר שואה מלא הומור שחור וגרוטסקי. החל מהפסקה הראשונה ברור לגמרי שלא מדובר פה בספר שדומה למה שאני לפחות קראתי וקשור לשואה.

מעבר לזה, אין פה אג'נדה. הוא לגמרי לא בא לשכנע אותנו במשהו. יש כבר לא מעט ספרים על השואה שנכתבו מנקודת מבט גרמנית. באלה שקראתי היה איזה נסיון להסביר או לשאול משהו. להבדיל מנוטות החסד למשל, שם יש נסיון להביא אותנו לשאול את עצמנו שאלות מהסוג של מה אני הייתי עושה במקומו, כאן הוא בא, שם את הסיפור שלו והולך. הוא לא רוצה שנאהב אותו, שנבין אותו או שנפתח כלפיו איזשהו רגש. ממש לא אכפת לו מה נחשוב עליו.

דבר נוסף הוא שהגיבור בספר הזה בכלל לא שונא יהודים. אין לו שום בעיה להרוג אותם, אבל הוא לא שונא אותם. הוא גם לא שונא ערבים, אבל גם בהם אין לו שום בעיה להילחם ובמסירות לא פחות גדולה. למעשה, כשחושבים על זה, הוא מייצר פה ספר שעוסק בשואה ואחר כך בזכות העם היהודי למדינה, אך אין בו שום עיסוק במוסר. זה נושא שפשוט לא נמצא על השולחן. אותי זה הרשים, היכולת לנטרל את המוסר משני נושאים כל כך טעונים. אני מניחה שגם בגלל זה היה כל כך קשה למצוא מו"ל לספר הזה שנכתב כבר ב 1968 ויצא פה לאור רק בשנות התשעים.

בעצם הוא מייצר סיטואציה אבסורדית, מלווה בתיאורים מאד ארציים, שהדמויות בה הן סטריאוטיפיות ואנטי סטריאוטיפיות, כולן מאד גרוטסקיות, והיא מאד מפתיעה ומציגה נקודת מבט מרעננת.

בעיני, שווה.

סיפורו של מקס שולץ, סמל באס אס שרצח יהודים במחנות ההשמדה, גנב את הזהות של איציק פינקלשטיין, שכנו היהודי, בנו של הספר הנודע חיים פינקלשטיין שהוא בעל סלון תספורות לגברים ,שהכיר מגיל צעיר וברח מעונש על פשעי המלחמה שעשה ועלה לארץ והפך לציוני נלהב.
הכתיבה די אותנטית ואינה מתיימרת להיות בשפה גבוהה, שכן מסופר פה על גרמני עני מן המעמד הנמוך ביותר.
הסיפור סאטירי, גרוטסקי וקליל לקריאה.

הנאצי והספר- מאת אדגר הילזנראט, בהוצאה מחודשת כנרת 2011

כותב נתן זך באחרית הדבר לספר : "שבע שנים נאלץ הנאצי והספר להמתין עד שנמצא מו"ל גרמני שניאות להסתכן להוציאו לאור בגרמניה לקהל קוראים גרמני. שבע שנים מאז הצלחתו הגדולה בגרסה המתורגמת, בארצות הברית, בבריטניה ובצרפת. נדרשו עוד עשרים שנה עד שנמצא מו"ל ישראלי שייטול על עצמו את הסיכון הכרוך בהוצאת הספר הבעייתי הזה....."
הדבר אינו מפליא שכן בספר זה, המלא הומור שחור, נותרת עד סופו תעלומה בלתי מפוצחת או בלתי מובנת והיא מדוע הוא נכתב ומה רצה הסופר?
אדגר הילזנראט הינו מניצולי השואה, אשר נולד בליפציג שבגרמניה, ברח לרומניה ואחר כך נכלא במחנה ריכוז באוקראינה. לאחר המלחמה הגיע ארצה לא נקלט כאן התגלגל לארה"ב ולאחר שנים אחדות חזר לגרמניה בה הוא חי עד היום. הוא נודע בעולם בזכות ספרו זה המספר אודות חבר ב- SS ורוצח המונים, אשר לאחר תבוסת הגרמנים מאמץ דמות של אחד מקורבנותיו- איציק פינקלשטיין. בתור שכזה עולה לארץ-ישראל והופך בה לאזרח מכובד ולבעל מספרה בתל-אביב. נראה כי אין ספר אחר על השואה החושף באומנות כזו את הבנאליות של הפשיזם ואת מוגבלות האנשים שהיו מעורבים בו והפכו בעצמם לקורבנות נלעגים של פשעיהם.

ספר מבריק. במרחק הזמן שחלף מאז השואה ועד ימינו, נראה שאין דרך נכונה יותר לתאור הזוועה, החיים לפניה ואחריה. ולא צריך להיתמם ולהתקבע. הומור שחור, פורונוגרפי ומקאברי הם הם הכלים העוצמתיים לתאור החיים והמתים בעולם מטורף לחלוטין שאיבד עצמו לדעת וממשיך לחתור לעבר השואה הבאה במרץ הולך ומתגבר, בלתי נלאה.

ספר לא קל. יש בו מעין תערובת של גינטר גראס עם יורם קניוק והנריך בל. הספר מציג את השואה כעולם מטורף, לפניה, בהיותה ואחריה. הספר כתוב בהומור ציני, שיכול כפי הנראה להיות רק אצל יהודים... אבל הוא מעניין ומרתק למרות הקטעים הפורנוגרפיים שבו (ואולי הם חלק מהטירוף הנאצי, כפי שהופיע גם אצל סופרים אחרים).

סיפור תמוה על נאצי שהתחזה ליהודי אבל במציאות היו מקרים כאלה!