חשבתי בשביץ זינגר, אז יש סיפור מעניין.
לא. בשביץ זינגר התחרפן. יהודי חטא, כשהגיע העת לשלם הוא בורח אל ישראל ולתוך ישיבה מיושנת. בבריחתו אל העבר הוא מאשים את כל העולם, חוץ מאשר את עצמו, בחטאיו. לא אהבתי את ההשתלחות המעליבה במדינת ישראל. לא חושב שלסופר שבחר בגלות יש זכות מוסרית לבקר את מדינת ישראל. העלילה קצרה, כללית ותמציתית, הסיפור לא מעניין. מלא בהטפת מוסר בסגנון ישן וצר אופקים. בחירת דרך חיים אין פירושה שלילת האחרים ודרכיהם. ספר מרגיז שבזבז את זמני.

קודם כל אין קשר בין הקטע הפנטסטי שבכריכה האחורית לבין הספר.
הסגנון בין פנטסטי לבין ריאליסטי. מן ספר זכרונות, נוסטלגיה לתל אביב של שנות ה-30 וה-40, בימים שהתגייסו לצבא הבריטי ונפגשו ליד חוף הים, חגיגה לאוהבי סיפורי ארץ ישראל. ויש קונצפציה, סיפור מרכזי - סיפורו של חמדורי, חברו לכיתה של הכותב.
אבל, אם הבנתי נכון, המפתח לכל הוא האהבה, שאינה מבוטאת בפירוש, לברניקי היפה, שקווי דמותה מרחפים מעל, אך היא אינה נוכחת ממש בעלילה.

יש לי את הספר בגרסה שהוצאה ע"י התעשיה הצבאית/המכללה הטכנולוגית. הגרסה הזו כוללת איורים של משה מורגנשטרן. ההסברים הנוחים והאיורים מלאי ההומור והחן יוצרים מוצר ייחודי.
הספר מצטיין בהסברים ישירים וטובים לתופעות החומר הפלסטי, שקשה לקבלן בספרים אחרים. ספרים אחרים עשויים להיות שיטתיים יותר אך שם טובעים בחומר כשמחפשים הסבר פשוט.

רוברט היינלין לוקח את רעיון המהפיכה ומשליך אותו אל המרחב המדע הבדיוני. לונה, הירח, היא מושבת עונשין. תושבי הירח חיים במערות ומרחבים אטומים שבהם זורם אויר מלאכותי. אחרי כמה חודשים של שהות בכבידה נמוכה עוברים שינויים פיסיולוגיים כך שקשה מאוד לחזור לכדור הארץ. הירח הוא, איפוא, מתקן כליאה ללא גדרות. מי שסיים את עונשו או אף נולד בירח כאדם חופשי נאלץ להשאר בה כתושב.
השלטון המרכזי, הסוהר, הוא שלטון שרירותי ומנוהל באורח מטופש. תושבי הירח ממורמרים על רקע מחירי המים הגבוהים שהם משלמים לעומת הרווח הזעום מייצור חיטה במחילות הירח, המיוצאת לכדור הארץ.
את המהפכה מנהלים פרופסור דה פז, המאמין באנרכיזם לוגי, כלומר בוחל בכל דרך שלטון אבל מבין, בהגיונו, שאין מנוס ממנו. מנואל גרסיה או'קלי דייויס, טכנאי ואיש המעשה של המהפכה, שהוא גם המספר של הספר. וויאומינג נוט, סופרוומן, סוג של גיבורה המופיע בעוד ספרים של היינלין, ואדאם סאלאן, המנהיג.
פרופסור דה פז מנתח את עניין המהפכות בצורה שיטתית עד שהספר הופך מעין 'מדריך מעשי למהפכה'. החברה האידאלית, על פי הספר, היא זו שאין בה לא משטרה, לא חוקים כתובים, לא מסים ולא מגבלות. האנשים בירח מנומסים להפליא, למרות שזו מושבת עבריינים, מהסיבה הפשוטה שאם תנהג באורח פוגעני, עלולים לזרוק אותך לחלל הפתוח דרך פתח המנעל הקרוב. כמו במערב הפרוע. הכלכלה האידאלית מתמצית בביטוי 'אין ארוחות חינם', כלכלה ליברלית של אנשים חופשיים ללא ניצול וללא אוכלי חינם וכנראה גם ללא עוני קיצוני.
תושבי הירח באו מכל כדה"א מהווים תמהיל תרבותי מעניין. אנגלית, ספרדית ורוסית מתערבבות ויש נוכחות גדולה של סיניים. כולם לומדים מכולם ומתערבבים ללא דעות קדומות.
מיעוט הנשים בירח יוצר מספר תופעות. אסור לגבר להציע הצעות מגונות לנשים ואסור להשתמש נגדן באלימות. לנשים מותר הכל. יש משפחות בהן לנשים מספר בעלים ויש משפחות 'טוריות' שבה כל צד יכול להביא עוד בן או בת זוג ונוצר מצרף של גברים ונשים שבו כולם חלק מאותה משפחה או משק בית.
ומי גונב את ההצגה? לא ילד ולא חיית מחמד אלא מחשב שפיתח תודעה. יש עוד מחשבים מדברים בסוגה הזו אבל זהו המחשב המעניין ביותר שקראתי אודותיו. 'מייק', המחשב, מבקש, לא פחות ולא יותר, לחמוד לצון. איך מלמדים מחשב לספר בדיחות?
העלילה זורמת, מפתיעה, מצחיקה, ממציאה מצבים בכשרון כתיבה אדיר. ספר המדע הבדיוני הטוב שקראתי !

האם התהליך ההיסטורי הוא שמצמיח את האדם הנכון במקום הנכון או שמעשיו של היחיד הם שקובעים את מהלך העניינים?
סטפן צוויג אוהב גיבורים, אנשים נחושים שאינם עסוקים בעצמם אלא בעשיה. אין הוא חודר את תודעתם אלא מתאר אותם כאנשים שרוחם מכתיבה מעשיהם.

נוניז בלבואה היה הרפתקן ספרדי שפעל באמריקה, היבשת שרק נתגלתה. נוניז משתלט על מושבה בפנמה, תוך כריתת ברית עם הילידים וגורם למותו של נציג הכתר, ולכן הוא מבוקש ע"י השלטון. במקום להימסר למשפט, יוצא בלבואב, בראש משלחת, לגלות ממלכות חבויות שמהן מגיע הזהב. בלבואה חוצה את פנמה שהיא תערובת של יער עבות וקרקע בוצית ומגלה את האוקיאנוס השקט ומכריז עליו כרכוש מלך ספרד. בלבואה מבקש מהמלך שישלח לו 1000 חיילים כדי לכבוש את פרו העשירה. הישלח המלך את החיילים? הישכח את פשעיו?

כיבוש הביזנטיון. הסולטן מורד רוצה לכבוש את קונסטנטינופול. לשם כך הוא מעביר תותחים דרך לשון יבשה וחודר אל המפרץ המוגן. קונסטנטינופול שולחת ספינה לבקש עזרה ממלכות אירופה. הספינה חוזרת ריקם. העיר מסתגרת בחומותיה ונערכת לקרב הגנה. דלת צדדית, פשפש בחומה, שנשכחה מאפשרת את חדירת התורכים.

נפוליאון קידם קצינים לא מוכשרים אך שזכו למזל טוב. סגנו הוא גרושי. קצין ציתן. יום לפני קרב ווטרלו שולח נפוליאון את גרושי עם מחצית צבאו לפגוש את האוסטרים שבאים ממזרח, בעוד נפוליאון מתכונן לקרב עם האנגלים התוקפים ממערב. גרושי לא מצא את האוסטרים אך נאמן לפקודת מפקדו ממשיך לנוע מערבה לחפש את האוסטרים. האוסטרים, שעקפו את גרושי תוקפים את נפוליאון בהתקפה מתואמת עם האנגלים. נפוליאון, מצויד בחצי מצבאו בלבד מובס. גרושי עדיין נע מערבה מחפש...

גילוי הקוטב הצפוני, כתיבת אורטורית התחיה של הנדל, איך נכתבה המרסייז, הנחת כבל הטלגרף התת ימי הראשון, הברחתו של לנין משוויץ לרוסיה מבלי שנכנס לגרמניה...כל אלה מסופרים כסיפורי מתח קצרים.

אני לא כל כך אוהב שהאמן פונה אל הקהל ושובר את המציאות המדומה שיצר אך בקומדיה זהו אמצעי מקובל.
אהרון מגד משתמש במטאפורה של בניין משותף ודיירים כדי להציג את היחסים בין סופר מבקר וקהל, ותוקף אותם מזוויות שונות.
סופר בתחילת דרכו כתב ספר בשם 'הגמל המעופף ודבשת הזהב' וזכה להמון התיחסות של מבקרים. חלק קוטלים, חלק זיהו בספר אלמנטים הומוסקסואליים, חלק מעלים תיאוריות הזויות ואקזוטיות. למרות שלא זכה למחמאות נהנה הסופר מתשומת הלב המקנה יוקרה בעולם הספרות. אך, אבוי, המבקר שץ לא כתב מילה על הספר.
ואז מתברר שבדירה שמעליו נכנס לגור לא אחר מאשר שץ המבקר הרע בעצמו, ולמרבה הצרה הסופר סובל ממשבר כתיבה בעוד המבקר מתקתק לו בהנאה במכונת הכתיבה ונהנה מפוריות כתיבה.
זוהי נקודת המוצא לעלילה שבה חייב הסופר להוציא את כעסו לפועל ולהתנקם במבקר, ויש במלחמה הספרותית הזו גם נפגעים.
ספר משעשע קליל ועשיר בדימויים, דמויות, מצבים, תיאורים ואף אהבות.
אהרון מגד הוא סופר מופלא שהחל את כתיבתו עם קום המדינה ופעיל עד היום. סוד שרידותו ברב גוניות שבספריו. אני מאחל לו בריאות, חיים ארוכים ויצירתיים.

זהו אוסף סיפורים של יגאל מוסינזון משנות הארבעים. לאוסף הזה יש קונספט ברור: מלחמת הקיום, הן של הקיבוץ בראשית דרכו והן המלחמות שברקע, המתנדבים שנלחמו באירופה במלחמת העולם, ניצולי השואה ומלחמת השחרור, הן מנקודת הראיה של המחתרת והן של חברי ההגנה בקיבוץ.
הדמויות נקלעו לשעות גדולות וגורליות ונדרשות למסירות מוחלטת אך אין הם גיבורים עשויים ללא חת אלא דמויות סדוקות, מתלבטות, מלאות ביקורת אל החברה והקהילה.
כתיבתו נטורליסטית, תיאור חי ומפורט של הדמויות והמצבים ויגאל עושה את זה בכשרון מצליח להעביר לקורא, כמוני, שלא היה בקיבוץ, את האוירה המקומית. אין ליגאל דמויות שטוחות. כל דמות משורטטת היטב, כל דמות לקוחה מהמציאות.
זהו ספר קלאסי המתאר את החברה הישראלית ברגעי לידת המדינה. ספר חובה !

ארבעה סיפורים שווים התיחסות נפרדת:

פולקה: הקיבוץ חוגג עשור בחדר האוכל. זוגות זוגות רוקדים פולקה לצלילי מפוחית הפה של יושקה. הרהוריהן של שלוש דמויות שיש ביניהן מתח עצום, מעוררות, בנוסף לעלילה הספציפית, את כלל בעית הקיבוץ. איך אפשר לנהל חיי זוגיות בקיבוץ כשאין פרטיות וכל אחד יכול להתערב. איך אפשר לחיות במסגרת כל כך קטנה ומנותקת מהווי העולם. איך לשרוד במלחמת הקיום המצריכה עבודה חקלאית גם בלילה גשום. סיפור מרתק ומותח למרות המסגרת הזעירה.

כבשים: הקיבוץ כמרקחה. החבר עמרם ביצע את הפשע החמור ביותר בקיבוץ - מכר כבשה ולקח את הכסף לצרכיו הפרטיים. מתכנסת אסיפת חירום ועמרם, שעומד להיות מוחרם, עולה להסביר. משפטו של עמרם הופך למשפט הקיבוץ. סיפור מרתק בתיאור האוירה. מבוסס על מקרה האמיתי.

השעה היעודה: מארג של דמויות מחתרת בעיצומה של פעולת חבלה בנמל. צוללן צריך להתקרב אל ספינה אנגלית ולהדביק מוקש, אך מגלה שבסירת ההצלה, במקום שבו צריך להדביק את המוקש, נרדם אחד הסבלים. תיאור מלהיב מתוך תודעתו של הצוללן.

מתתיהו שץ: נובלה בעלת יריעה רחבה יותר. אנשי ההגנה בקיבוץ יוצאים לפעולה נגד התקפת כנופיות. זהו הקרב על הקיבוץ. הקרב הסתיים בנצחון אך הדמויות יוצאות פגועות. האם ההרוג נהרג מאש האויב או מנשקו של אחראי הבטחון? הסיפור מעלה מרקם עשיר של דמויות מקומיות והאוירה לפני ואחרי הקרב.

דיתה היא אלמנת מלחמה. החברה הישראלית דנה את אלמנות המלחמה למעמד של קדושה. דיתה חשה שהיא חיה בזמן מנותק - כל שעה שאינה שעת מלחמה היא שעה גנובה - ועליה לצפות מן הצד, בלי לגעת. הדסה גורליק, אלמנה פעילה ויעילה מהוה לה דוגמה איך צריכה לנהוג קדושה.
אך רצונה לחיות מוביל אותה אל אחיו התאום של בעלה החלל. האח התאום שונה ממנו, חי בעולם אטום ומסרב להכבש.
מסביב, כרקע, יש סמלי אבדן אחרים. אלמנות תאונות, המפקד המילואימניק המהולל שמקבל לפתע תעודת שחרור מהצבא. המישוגע השכונתי ששואל 'מה יהיה' ויש גם את זלמן לוי שגם הוא היה בצבא אך חוה אחרת את החוויה הצבאית.
משעשע בעיני שכבר ב-72 כתב שלמה ניצן, בפיו של זלמן לוי, ביקורת על נוהלי הכסת"ח של הצבא.
ספר רלונטי להבנת החויה הישראלית הסובבת סביב החוייה הישראלית.

חיי היהודים בפולין מסופרים מנקודת הראות הכי נמוכה בסולם החברתי. אברום לייב הוא ילד שננטש מחמת העוני של אמו, וחי ברחובות הגטו היהודי של לודז' בשנות השלושים.
הספר בנוי אפיזודות כמעט מנותקות זו מזו, כולן מסופרות בחוש הומור יהודי ובכולן מגיע אברום בן ה-8 לתובנות חיים של ילד. מאחורי העלילה הרבה ביקורת על מרקם החברה היהודית של אז.
מה עובר עליו? מתידד עם סוס שבוכה ביידיש, מצטרף ללהקת קרקס, מתידד עם גנב יהודי מכור להימורים, מכיר את הווי העולם התחתון היהודי, נכנס לזמן קצר לחדר, ועוד חויות, ובעיקר עסוק בלשרוד.
ספר מהנה שחוויה לקראו.
ודודה אסתר היא רק האפיזודה הראשונה, לא השם הכי קולע שאפשר לספר.
על האיור שבעטיפה. גם ספר כזה צריך למכור בעזרת ציצים?!!