• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הולדת ונוס

הולדת ונוס

מאת שרה דוננט

הביקורת של אני =]

תמונה של אני =]
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
סבטלנה כהן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

ספר טוב מבחינת הכתיבה, האמינות והאותנטיות. מה שקצת פחות אהבתי זה את הכיוון שאליו התפתחה העלילה - אני שונאת שהדמויות הראשיות עושות טעויות מעצבנות ואני ממש בקטע של סוף טוב ונחמד...
העלילה מתרחשת בתקופת הרנסנס, שזו דווקא תקופה מעניינת, אבל הסופרת בחרה להראות גם את הצדדים הפחות טובים שלה.
הספר מציג את הצביעות והדעות הקדומות של הכנסיה הנוצרית בתקופת הזו ואת האכזריות הלא נורמלית שלה, וזה פשוט שיגע לי את השכל איך אנשים הלכו אחרי השטויות האלה כמו עיוורים.
התחרפנתי גם מכל הדיבורים הגבוהים והמעורפלים בנושאי דת ופילוסופיה וכל שאר הקשקושים שהוזכרו שם. זה היה מה זה מריחת שכל, אז לרוב פשוט דילגתי עליהם.
בגדול - ספר נחמד ואפילו מרתק בקטעים מסויימים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
T
TALI27
1קורא|גיל ממוצע44|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אני =]

אני =]

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
104 ביקורות•235 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של אני =]
אני =]
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות104
לייקים שקיבלה235
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת42מדע בדיוני ופנטזיה16ספרות מקורית14

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אני =]

מה שאחרים חושבים בי

מה שאחרים חושבים בי

יואב בלום

טוב, מזמן לא כתבתי ביקורת על שום ספר, אבל אחרי שכל כך נהניתי מהספר הזה וראיתי שרוב הביקורות פה לא טובות, הרגשתי שאני חייבת לאזן קצת את הדף:)

בקיצור- בעיני הספר הזה מעולהה (תוסיפו עוד הרבה פעמים את האות ה"א). קראתי אותו בנשימה אחת.

ובאירוך:)-
קונספט מקורי (כצפוי מיואב בלום). כתיבה משובחת. אני אחת שקוראת ממש מהר, אבל ספר כזה גורם לי להתעכב קצת יותר על כל משפט כדי ליהנות מהיופי שלו. עלילה זורמת- הסופר זורק אותך בבת אחת לתוך ההתרחשות, ובמקביל יש קפיצות חזרה לעבר שגם אהבתי. הגאונות של לכתוב פעמיים את אותה סיטואציה, רק שבפעם השניה יש רובד נסתר וגאוני (לא רוצה לפרט כדי לא להרוס). תיאור מדויק ומדהים של רגשות- במיוחד בקטעים שדברו על הורים וילדים. דמויות שתיארו לך בצורה אחת בתחילת הספר וגיבשת עליהם דעה (שהם לא מי יודע מה...), ובהמשך אתה מגלה עוד רבדים שלהם ומבין שטעית לגמרי. הרבה סימבוליות יפה- הגיבור שלא יודעים את שמו, *אזהרת ספוילר**-

המסך הלבן – כשאין את העין והאוזן של הסביבה שרואה ושומעת אותך, משהו בך נשבר ומתהפך. ההשפעה הדו כיוונית של הסביבה על המחשבות שלך ולהפך.

**** עד כאן ספוילר.
בכלל יש שלב בספר שהסופר מצליח ליצור הרבה חוסר ודאות, אתה כבר לא יודע מה הדבר הבא שיקרה, מי טוב ומי רע. ועוד "גימיק" שאני ממש אוהבת, שמשתמשים באותיות עצמן שבספר, בצורת הטקסט, כדי להעביר רעיונות ותחושות. מעולה מעולה מעולה.

זה נכון שיש בספר קצת הרבה תהיות פילוסופיות, שלעיתים קצת נוטות ונופלות לקלישאות. והרבה מידי דמויות מכדי שכולם יתפתחו כמו שצריך. אבל מבחינתי אלה היו פגמים קטנים יחסית לכל הטוב הזה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אני =]
מבוטל

מבוטל

ספר חמוד ממש.
במושגים שלי - קיטשי טיפ טיפה יותר מהרצוי. היה שלב שהסוף אליו מתקדם הסיפור כבר היה ממש ברור, ונשאר רק לחכות שהגיבורה המטופשת תבין את זה בעצמה;) והיו גם כמה מהמורות שהסופרת פשוט בחרה לדלג עליהם באלגנטיות (נגיד מה המשפחה של נינה אומרת על המעבר, אם היא בקשר איתם בכלל.. היו על זה שתי מילים, ואז זהו, ביי ביי משפחה), והיו דמויות שהיו קצת שטוחות מידי בעיני. אז קצת קיטשי מידי אבל לא נורא.
בעיקר אהבתי את הכתיבה היפה, את האווירה שהיא מצליחה ליצור. ואת זה שתכלס זה ספר על ספרים ועל אהבה לקריאה. זה רעיון מעניין לכתוב ספר כזה, פנייה בטוחה לחובבי הז'אנר. כמו לכתוב שיר על מוזיקה, או לצייר/לפסל משו על אומנות. אז נחמד לפגוש מקרוב תולעת ספרים, מצד שני חלק מהריפרורים לספרים היו מיותרים בעיני ולא תרמו לרמה, ובלי להעליב- גם לאהבת הספרים יש גבול (לחפש ספר שישנה את חיי הלקוחות, ספרים הם כמו יצורים חיים וכל זה..).
בסך הכל אבל ספר כיפי וזורם, למרות כל החסרונות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אני =]
לבד בפריז

לבד בפריז

ג'וג'ו מויס

חברים, תפסיקו לתרגם ספרים של ג'וג'ו מויס. לגמרי ברור שנגמרו כל הספרים הטובים שלה, ונשארו רק השאריות. חכו שהיא תוציא עוד ספר טוב, ואז. בתודה מראש.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אני =]
שם צופן: וריטי

שם צופן: וריטי

אליזבת וויין

ספר פשוט טוב. רק כשעוברים שלב מסוים בספר מבינים כמה הוא גאוני. זאת היתה בחירה טובה של גילי בר הלל לתרגם אותו לעברית כי באמת יש בו משהו מקורי ומיוחד. פשוט תקראו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אני =]
הפונדק במפרץ רוז

הפונדק במפרץ רוז

דבי מקומבר

באמת לא משהו.
הכתיבה פשוט לא טובה.
טרחנית ונכנסת לפרטים איפה שלא צריך (מה בדיוק כללה הארוחה, כל פסיק בכל small talk), ושטחית ורדודה בדיוק איפה שהיה צריך להעמיק (כל הבעיות שנפתרות בקלות רבה כל כך, אנשים שהתנכרו זה לזה שנים ופתאום מדברים בגילוי לב..).
בהתחלה התלבטתי אם זה קשור לתרגום, אבל ככל שהספר התקדם החלטתי שהתרגום לא היה יכול לגרום לכל זה בכוחות עצמו.
אין לי בעיה עקרונית עם ספרים קיטשיים, אבל פה זה פשוט קיטש גרוע. האהבה שמחכה לך בסבלנות עד שתקלוט שהיא שם, שיחות השלמה והרגעה עם אנשים שכבר אינם... ברצינות??
גם לא קניתי את זה שכאילו בעלת הפונדק עזרה לאורחים להגיע לתיקון בחיים שלהם... היא לגמרי היתה ברקע ולא עשתה שום דבר מיוחד.
ועוד לא דיברנו על הדרמטיות.. והפסיכולוגיה בגרוש..
בקיצור, לא. ממש לא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אני =]
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

ספר מעולה! בהחלט עקף את המדריך לימים הקרובים (אולי כי היו פחות חורים בעלילה), ואפילו הגיע לרמה של מצרפי המקרים.
הדבר היחיד שקצת הפריע לי בהתחלה זה שהיה מיחזור של אלמנט בולט בספר השני (*ספוילר למי שלא קרא את המדריך לימים הקרובים): הקטע של להיכנס לגוף של מישהו אחר, הזכיר לי איכשהוא את הרעיון של לחלוק חוויות שמישהו אחר עבר. בספר אחד השארנו את הנפש ושינינו את הגוף, ובשני- הגוף נשאר אותו דבר אבל הנפש משתנה ועוברת חוויה. קצת כאילו לעבד את אותה סוגיה משתי נקודות מבט הפוכות... אז בהתחלה קצת התאכזבתי שהרעיון לא לגמרי מקורי וחדש (כמו שמאפיין את יואב בלום בדרך כלל), אבל ככל שהספר התקדם זה הפריע לי פחות, כי הסופר ממש פיתח את הרעיון החדש ולקח אותו לכיוונים אחרים ככה שזה היה מספיק שונה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אני =]
הנערה מכיכר טיימס

הנערה מכיכר טיימס

פאולינה סיימונס

הנה כמה מוטיבים חוזרים שפאולינה סיימונס כל כך אוהבת ***חצי ספוילרים...***:
בהתחלה תוצג בפנינו בחורה אלטרואיסטית ומעט חסרת חיים. לפתע פתאום היא תכיר גבר קשוח עם כמה סודות "אפלים" ונטייה כלשהיא להתפרצויות זעם. הבחורה תתגלה ככל-כך פגיעה ומסכנה והגבר הנחמד רק ינסה להגן עליה מכל סובביה חסרי ההתחשבות. הקשר איתו איכשהוא ימצא בקונפליקט עם הנאמנות למשפחה, ובאיזה שהוא שלב יפרצו כמה וויכוחים סוערים. וכמובן שהכל יתובל בהרבה מלודרמטיות והגיגים מתוחכמים על החיים.
מי אמר שהספר הזה שונה מאוד מפרש הברונזה...?

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]
לא מפסיקים אהבה באמצע

לא מפסיקים אהבה באמצע

ליאור אנגלמן

יפה כל כך.
כתיבה מיוחדת ומלאת מחשבה, עלילה לא שגרתית, אנושית ונוגעת.
ההתחלה קצת איטית, ולקח לי קצת זמן להיכנס לעלילה, אבל אחרי שנכנסתי לא יכולתי לצאת.
זה סוג הספרים שאני אוהבת שסופרים דתיים כותבים. ספרים שמוכיחים שאפשר לכתוב טוב ומעניין, בלי להיכנס לפינות שהצנעה יפה להם (לדעתי), ובלי שזה יוריד בכהוא זה מהרמה הספרותית של הספר. ספר שהסופר כותב ממקום אמיתי ועמוק בתוכו, מתוך תפיסה "דתית" רחבה ומקיפת חיים.
פשוט תענוג.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]
אור בין האוקיינוסים

אור בין האוקיינוסים

מ.ל. סטדמן

רעיון יפה במקור, אבל איכשהוא הוא התמסמס לאורך הספר.
היה לפעמים משהו קצת לא אמין בתיאור של הדמויות, התגובות, המחשבות...הקפיצות בזמן לקראת הסוף גם הורידו מתחושת ה'אמיתיות' של הספר ונתנו תחושה שהסופרת העדיפה לדלג על כמה מהמורות בדרך (אם כי על אחרות היא התעכבה מאוד).
לא הצלחתי גם להתחבר ב-כ-ל-ל לאחת הדמויות הראשיות- איזבל. אני יודעת שעברו עליה כמה דברים לא פשוטים ושאני לא אמורה לשפוט אותה, אבל לאורך כל הספר היא הפגינה חוש צדק כל כך מוטה ומעוות שממש לא יכולתי לסבול את זה. מה שהיה ככביכול "נכון" בעיניה מתחילת הסיפור ונעשה כבביכול "לטובת הילדה", היה שגוי להחריד מבחינתי וברור שנעשה מסיבות אנוכיות בעיקר. ואז ככל שהעלילה הלכה והידרדרה לה מבחינה מוסרית, התחרפנתי יותר ויותר...
המשכתי לקרוא כי העלילה היתה כל כך משוגעת (לא במובן הטוב) וניסיתי להבין לאן כל זה הולך.
די מאכזב, בקיצור..

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]

ביקורות נוספות על "הולדת ונוס"

הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

מי פעם אני מצליח להשיג את המטרה שהצבתי לעצמי לפי 12 שנים ולהעלות לכאן לביקורת כל ספר שקראתי.
אני לא מצליח.
אחרי שייחלתי פה לסדר עדיפויות טוב יותר אתייחס קצת לספר הזה.
ובכן זהו ספר ישן, מהז'אנר "הויקיפדי" (שם שלא המצאתי) שנולד סביב "צופן דה וינצ'י" ודומיו.
המתריסים נגדי יקראו לזה "רומן תקופתי" אבל זהו לא רומן ולא תקופתי, כאן עלי לציין בפירוש שיכול להיות שאם אתם קשורים לזן האנשים שקוראים ספרים על פי ביקורות שקראתם פה עליכם להספיק
יכול להיות שבשטף הדברים אחשוף כאן כמה חלקים מהעלילה אבל מוסיף שזה לא יהיה דבר שיגרום לעלילה להתבהר אם טרם סיימתם לקרוא.

נתחיל עם שם הכותר, הרמז לציורו המפורסם של בוטצ'לי לא קשור לסיפור, וכאן גם מתחילה האכזבה, מה שמשך אותי בכותרת זה אולי חשיפת נדבכים מעניינים או מומצאים מאותה יצירת מופת רנסנסית, ובכן, כלום, ונוס מוזכרת, וגם בוטצ'לי ואין קשר בניהם, וגם הקשר לסיפור מקרי בהחלט.
חבל.

למרות שהסיפור עוסק בתקופת הרנסנס ומביאה כמו עובדות טובות (שוב, זה הז'אנר הויקיפדי) הדמיות מתנהגות כאילו נלקחו מפרבר אמריקאי בן זמננו, לפעמים אפילו ההתנהגות שלהם מזכירה קצת את אחת העונות של "היפים והאמיצים" (מישהו אמר פרק 8562?)
הילדים קמים מהשולחן, נערה סוררת שגונבת את הכרכרה, באמת? עוד שנייה יקרקעו אותה, משתמשים בכלל בעונש הזה היום?

החלק המביך ביותר בסיפור לדעתי לא מסתכם באמינות הנמוכה של התנהגות הדמיות, אלה בעובדה המעוררת רחמים של הכנסת עובדות היסטוריות מאולצות לתוך העלילה, כמעט ללא שירות עלילתי ורמז
אז יש את הקטע שהצרפתים משתלטים על הרפובליקה ,אוקי זה ברקע נניח, משפיע על בניית הדמיות, ואת הקטע שהנערה המרכזית הופכת לנזירה, טוב בסדר זה בהחלט אפשרי תקופתית, אבל מכאן לגלות שהיא עשתה סטוץ עם גודל האומנים של כל הזמנים? נו באמת! זה עלבון לאינטליגנציה של הקורא.

מי לא אהב את פורסט גאמפ, איך הוא מסתובב בסרט שלו ואיכשהו נכנס לכל סצנה היסטורית, אבל זה איכשהו מעורבב עם עלילה, אפקטים, מתח.

מה שממש לא נכון להולדת ונוס
אם מצאתם את הספר הזה בתחנת האוטובוס , כמוני, וזה סביר להניח המקום היחיד שתוכלו להשיג אותו כמי הוא משנת 2005 ובינוני למדי, תעשו לעצכם טובה ותקראו אותו ממש לפני הנסיעה שלכם לפירנצה, זה יגרום לכם קצת להרגיש טוב עם תופעת "תיירות היתר" שאתם חלק ממנה.

גם אני לפעמים מדמיין איך זה לצאת מצדפה
הספר לא עזר לי להגשים את הפנטזיה
אולי יום אחד

לפני שנה•עומרי
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

"הולדת ונוס" הוא רומן היסטורי שנכתב על ידי שרה דוננט ויצא לאור בשנת 2003. הספר מתרחש בעיר פירנצה באיטליה, בתקופת הרנסנס, ועוקב אחר סיפורה של אלסנדרה היפהפייה, בתו של אמן, שהתעסקת בתחומי אמנות הבמה והתמסרה לקשרי אהבה, במהלך שהתרחש ברקע של שינויים דתיים ופוליטיים מרובים.

הסיפור מתמקד בנושאים כמו אמנות, רצון, דת והציפיות החברתיות המוטלות על נשים בתקופה ההיסטורית הזו. הכותרת של הרומן מתייחסת לציור המפורסם של סנדרו בוטיצ'לי, "הולדת ונוס", המשמש גם כחלק חשוב מהעלילה.

אם את מחפשת רומן היסטורי מרגש המספק מבט מרתק על התקופה הרנסנסיסטית, "הולדת ונוס" עשוי להיות בחירה מושלמת לך.

לפני שנתיים•
★★★★★
•DR.Nofar Sarori
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

יש לי רומן רומנטי עם ספרים היסטוריים.
היגעתי לספר מההמלצות של חברי בסמניה.
בתחילת הספר קצת לא התחברתי ,אבל בכול זואת המשכתי,ויש לציין,
שנשבאתי לעלילה היוצאת דופן.
אלכסנדרה שמתחתינת נורא צעירה,מוצאת את עצמה נשואה לגבר חוטא,לא אפרט עה החטא"""""""""
ספר מומלץ למי שאוהב רומנים היסטוריים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

אם אתם אוהבים רומנים היסטוריים, לבטח תהנו גם מהולדת ונוס. פירנצה במאה ה-15, התקופה בה פועלים בה גדולי האמנות כליאונרדו דה וינצ'י וסנדרו בוטיצ'לי, והעיר תחת שלטונו של לורנצו המפואר ממשפחת מדיצ'י. אולם הפריחה הזו בתרבות לא נעשתה בזמן שלום, אלא כשאיטליה שקועה עד הצוואר במלחמה. ארץ המגף הייתה מחולקת לערים ולנסיכויות קטנות שעסקו בלכבוש האחת את השנייה: מילאנו חמדה את שטחיה של וונציה, האפיפיור ברומא רצה להרחיב את שטחיו ואף צרפת וספרד לא היססו לטמון ידם בצלחת; בקיצור, תקופה מרתקת ובה גם עלה לשלטון בפירנצה הכומר הדומיניקאני ג'ירולמו סבונרולה. כשקבע היינריך היינה כי במקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסופו של דבר גם בני אדם, הוא הסתמך כנראה על המקרה של סבונרולה.

אך לא באתי כדי לספר לכם כאן את סיפורה ההיסטורי של פירנצה, אלא רק כדי להמליץ לכם על הולדת ונוס למרות שלוקח קצת זמן עד שהסיפור מתחיל להמריא. מומלץ במיוחד אם אתם נמנים על אלו שפירנצה עושה להם את זה (כמוני). אני לבטח אקרא גם ספרים נוספים של שרה דוננט.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•בנצי גורן
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

ספר מצוין! אחד הספרים המרתקים
והמסעירים שקראתי לאחרונה!

כבר מהפרק הראשון הבנתי שהעלילה סבוכה ומרתקת,
הספר מתחיל דווקא בסוף הסיפור אשר מעורר סקרנות
רבה בנוגע לסיפור עצמו.

מומלץ בחום!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•marina_st
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

ספר נחמד אומנם התאורים היפים של פירנצה קיימים אך הסיפור לצידם ארוך ויגע. תאורי הציורים על הקירות נאים. גם אז פחדו ו"נכנסו לארון" אותם גברים והציגו מסכת חיים כפולה. וכרגיל הנשים מנצחות

לפני 15 שנים•
★★★★★
•רות
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

״הולדת ונוס״ הוא קצת כמו חטיף 200 גרם של במבה אסם.
גדול מדי, נאכל במנות קטנות, מרגיש לגמרי תקוע בגרון, ואחריי שהוא נגמר-
כל שנותר הוא טעם הלוואי.

התיאורים יפים מאוד , מכניסים היטב לאווירת הוינטג׳ המדוברת.
עם זאת, יוצרים מעין חצץ להמשכיות הסיפור, ומשמשים כמכשולי דרך לקו העלילה.
כל סיטואציה , ולו היומיומית שבינהן- מתוארת בקפידה ובאריכות יתרה.

על מנת שהביקורת תהייה מהימנה ככל הניתן אוסיף כי סיפור החיים הנקרא, בהחלט מעניין.
מרגש ואפילו נוגע. הכתיבה רהוטה ומדוייקת, אך הביצוע מפיל את הספר אל מרתפי הטלנובלה.

שלושה כוכבים ועוד אחד בונוס בגלל אהבתי הרבה לזאנר.

לפני 11 שנים•נועם
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

נראה שהתקציר על גב הספר לא עושה לו טוב.
עם כל פתיחה של הספר נדמה כאילו פירנצה היסטורית מיניאטורית עולה מן הדפים ונבנית לנגד עיני הקורא - עד כדי כך כשרונה של הסופרת להעלות באוב את העולם הזה גדול. כמעט ניתן להביט באמנות הנוצרת, מוצגת, נשרפת ונגנזת. נראה שהיה צורך במחקר רב על מנת לכתוב ספר זה והסופרת לא התרשלה בתפקידה ולו במעט.
העלילה מצויינת - מרתקת, סוחפת וכתובה במומחיות. נעה בצורה מעניינת בין שאלות של דת ואדיקות, יצירה וחופש, אהבה ומשפחה, טוב ורע. למרות החסרון של גילוי הסוף כבר בפרק הראשון נראה, כמו שכבר כתבו כאן, שגורם המתח לא לגמרי נשבר מכיוון שהסוף נראה כ"כ תלוש מהלך העלילה והדבר יוצר סקרנות לגלות כיצד הוא מתחבר אליה ומה האירועים הספציפיים שהובילו אליו. הבעיה העיקרית איתו, לעומת זאת, היא שהוא מאכזב. מצאתי אותו דווקא כחלק הכי פחות אמין בעלילה, למרות שלא קורה בו יותר מדי לעומת שלל אירועים משמעותיים וגדולים מהחיים שקורים לפניו.
בגדול 'הולדת ונוס' הוא בעיקר סיפור למרות שהוא יכול לספק דלק לכמה הרהורים משמעותיים, בפרט לכאלה העוסקים בדת; אך הוא סיפור טוב מאד, כמעט חי, שבאמת נותן לקורא אותו לחיות לזמן מוגבל בתקופה אחרת, במקום שונה.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•עתליה
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

לסופרת שרה דוננט התוודעתי בקריאת ספרה האחרון "לבבות במנזר" אשר למדתי ממנו הרבה וגם נהניתי. אהבתי את כתיבתה והלכתי לחפש את ספריה הקודמים. כך הגעתי ל"הולדת ונוס" אשר גם הוא גרם לי הנאה מרובה.

שרה דוננט היא סופרת בריטית המתגוררת לסירוגין בלונדון ובפירנצה. ספריה מתמקדים באיטליה של הרנסנס, סוף המאה החמש עשרה וראשית המאה השש-עשרה. בתקופה סוערת זו, שבה שלטה הכנסייה שלטון כמעט ללא מצרים, התרחשו מאורעות רבים וחשובים אשר חלקם מופיעים בספריה.

"הולדת ונוס" כתוב בגוף ראשון כיומנה של אלסנדרה צ'קי, בתו של סוחר בדים עשיר בפירנצה. הסיפור נפתח עם הגעתו של צייר לבית המשפחה. כדי להפגין את עושרו ומעמדו, בנה האב קפלה משפחתית והביא צייר ממנזר בצפון איטליה על מנת לעטר את קירות ותקרת הקפלה.

אלסנדרה בת ה-14 היא נערה גבוהה, לא יפה, דעתנית, מלומדת ואחוזת תשוקה גדולה לציור. בואו של הצייר ועבודתו מושכים אותה אליו בחבלי קסם. זה, כמובן, מתנגש עם מוסכמות וחוקי התקופה שהחמירו מאוד עם נשים וצמצמו את חייהם להקמת משפחה והולדת ילדים בלבד. אלסנדרה אינה מוכנה להשלים עם יעוד זה ומחפשת דרכים לממש את כישרונה.

בפירנצה זהו סוף שלטונה של משפחת מדיצ'י המפורסמת. פלישת הצרפתים ושלטונו של הקנאי הדתי סברונלה מחוללים טרגדיות רבות, גם במשפחת צ'קי.

הגיבורים הראשיים בסיפור הם אלסנדרה ובני משפחתה, המשרתת החכמה שלה ארילה, הצייר, כריסטופורו ואנשי המנזר.

למרות שאין זה ספר מתח במובן המקובל קראתי אותו בשקיקה וממש לא יכולתי להניחו מידי עד לסיום המעניין והלא-צפוי. אני ממליצה עליו בחום.

לפני 14 שנים•dyona
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
הולדת ונוס

הולדת ונוס

מאת שרה דוננט

הביקורת של אני =]

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של אני =]
דירוג
3.0
לפני 16 שנים

“ספר נחמד, מעניין. מעביר זמן.”

21/30
ביקורות על הולדת ונוס
הבאה
yuli
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 17 שנים

“רומן היסטורי מעניין אודות איטליה , נשים אמיצות ואהבה גדולה . המחברת בהחלט יודעת את עבודתה ואת עובד”