#
"עין תחת עין" הוא ביטוי תנכי עתיק המופיע במקרא פעמיים. הוא מנסח את הכלל לפיו אנו פועלים גם היום. עונש שוה-ערך למעשה הכרחי כדי שכללי החברה יפעלו. יש מתימטיקה סבוכה המתרגמת פגיעה לעונש ראוי. כל מערכת הענישה שלנו בנויה על ההנחה שהפושע יפחד מספיק מהעונש ובזכות הפחד – אם לא המוסר – יימנע מלפשוע.

אומרים שמי שמנסה שוב ושוב את אותה פעולה ומצפה לתוצאה שונה הוא אוויל. מבחינה זו החברה שלנו היא אווילית. כי אלה שהעונש מפחיד אותם – הם אזרחים שומרי חוק, בדרך כלל. הפושעים האמיתיים – במיוחד בעלי האמצעים החומריים וההשפעה הגדולה – אינם מפחדים מהעונש. הם קוראים תיגר על החוק ומפחידים את שומריו. הם אינם בוררים באמצעים ואינם נרתעים מפגיעה חמורה בחפים מפשע, והחוק ושומריו נראים עלובים יחסית אליהם. ברור שהחוק אינו מצליח להגן על האזרחים החפים מפשע מפושעים נחושים וחסרי עכבות ולמעשה פעולת אוכפי החוק מסתכמת בענישת הפושע בדיעבד ולא בהגנה על הקורבן שהוא כבר ז"ל.

הספר הזה הוא מז'אנר המרדף להבאת הפושע למשפט ולתשלום על פשעיו. אין פה תעלומה – הפושע הוא איש מאפיה החסר לחלוטין מה שאנחנו קוראים מצפון. הוא עתיר פשעים ומשופע בכסף ובהשפעה. פשעיו ידועים ואפילו אפשר להוכיחם. הרודף אחריו הוא סוכן אף.בי.איי שהקדיש שנים מחייו כדי לתפוס אותו ולהעמידו לדין.
הפושע, מצידו, מוכן לעשות הרבה מאד כדי לא לשבת בכלא. הוא אינו יושב בשקט ומאפשר לרודפיו לצוד אותו. הוא מוכן לשלם בהרבה נרצחים חפים מפשע כדי להשיג את מטרתו שהיא להיות חופשי (להמשיך במעשיו) ולהעניש את אלה שרצו לעצור אותו.

חלקו האחרון של הספר קלקל עבורי את הרושם הטוב שהיה לי עליו. אם חלקיו הראשונים היו מאוזנים, יחסית, בין מפלצתיות התנהגותו של הפושע, משמעות פעילותו עבור אזרחים בלתי מעורבים, המאמץ הסיזיפי של רשויות החוק להביאו למשפט (מאמץ שגורם לעתים קרובות עיוות צדק כדי לתגמל עדים על עדותם) חלקו האחרון של הספר, ששמו אינו קשור כלל למסופר בו, עובר למחוזות ה"לא ייאמן". הוא הופך את ההתמודדות מול הפושע ל"דו קרב בצהרי היום" ואתם יודעים איך זה נגמר שם... גם ישראל מוזכרת בסיפור, איזכור שבדרך כלל מעצבן ודוחה אותי, כי הדימוי שלנו בעיני קוראי הספרים הלא-ישראלים הוא כל מיני מוסדות אפלים ואנשים מפוקפקים המוצאים בה ארץ מקלט. החלק הזה גרע כוכב מדירוג הספר.

בתור ספר שנאסף מהספסל המניב שלי אפשר לומר ששלושה רבעים ממנו היו סבירים עד טובים. אני חושבת שזו תשואה נאותה בהחלט, בעיקר נוכח ההשקעה... אם תמצאו אותו על ספסל - איספו אותו. אפשר בהחלט לקרוא ואפילו להנות.


1/2

חששתי שספר מתח על המאפיה ייגע אותי מדי. כל כך התבדיתי.
מדוייק וסוחף, מהנה ומצער גם יחד, מותח וצפוי אבל שורה תחתונה -
ספר מצויין

שם המשחק הוא :זלזול בחיי אדם. זה נמצא סביבנו בכל מקום. ההוא נרצח כי העיר לכמה נערים על החוף,
ההוא רצח כי הבוס שלו פיטר אותו מהעבודה. הבמאבטח ירה בעורך דין שלו בגלל ויכוח על 5000 ש"ח ועוד ועוד.

אבל יש רמה אחרת (שברוך השם לא הגענו אליה) והיא זלזול בחיי ההמונים. ב" שופט תחת אזהרה" נעצר הבוס של המאפיה.
כדי לשחרר אותו נשכר שכיר חרב צ'צ'ני (שעלה לישראל) והוא לא היסוס רוצח כל מי שעומד בדרכו אל הבוס.

מצד אחד ספר קליל וקריא מאוד מצד שני הוא מזעזע בזילות שיש בו לחיי אדם.

ספר מעולה. מותח ומעניין עד סופו. לא יכולתי להניח מהיד. כיוון שהפרקים קצרים הספר זורם ולא מרגישים שהזמן עובר.

אני מצטער שחיכיתי כל כך הרבה זמן עם הספר על המדף לפני שהתחלתי לקרוא.

מומלץ.

טוב, זה הספר הראשון שאין לי דרך לתאר את העלילה / דמויות - לפני שקבלתי את הספר לידי בעל הספר סיפר את העלילה בפרוטרוט וכך אבדתי עניין - היו חלקים מסוימים בספר כשקראתי אותם הייתי ממש נבוכה - פעם ראשונה שקרה לי דבר כזה.

מי שנתן לי את הספר התלהב מהסיפור ומהדמויות וממה שקרא וקרה ואז חשבתי למה לא אקרא גם את הספר - אז כנראה שלא הייתי צריכה לעשות זאת.

ספר נחמד, קולח, קצת מותח.
באו נגיד שלא נפלתי מהרגליים.
אני אוהב ספרי מתח שמפוצצים לך את המוח בסוף, אני אוהב אחרי ספר טוב לשבת שבוע כמו מטומטם ולחשוב על הספר.
את הספר הזה שחכתי איך שסגרתי אותו.

לסיכום
אם כבר הספר אצלכם ויש לכם זמן אז למה לא, בכיף.
אבל אם אתם מחפשים פיצוץ מוח...תעברו הלאה.

כפי שלא הצלחתי להבין את תמונת השער ומה היא עושה כאן, כך לא הצלחתי להבין למה נבחר השם הזה לספר.
אולי השם "פושע במנוסה" היה מתאים הרבה יותר...
הסיפור הזכיר לי את אופן הכתיבה של רם אורן: קליל, מקצב קולח, אינו משעמם ומאד נעים לקריאה.
אחד המשפטים שעלו במוחי: "ספר טיסה" (ולא לשלילה).

האמת?
לא טרחתי לסיים. אפילו לא טרחתי לעבור את האמצע.
אולי אני מפספס משהו אבל הוא כתוב קצת משעמם, ולא ממש סחף אותי פנימה
נו שויין...

בשביל ספר מתח זה ספר קצת נדוש, ופטרסון כבר הוכיח שהוא יכול הרבה יותר.