בניגוד לספריו האחרים של ג'ון גרישם, הספר "תיק שקנאי" (הוצאת זמורה ביתן, 1993) הוא מותחן ריגול. לכאורה, מדובר במותחן משפטי, אפילו פוליטי, אבל לאור פתרון התעלומה, ומעורבות גופי ביון בעלילת הספר, מדובר במותחן ריגול. אבל, וזה חשוב לציין, מותחן ריגול מצוין.
גיבורת הספר היא הסטודנטית למשפטים דארבי שו מאוניברסיטת טוליין שבניו־אורלינס. שו למדה משפט חוקתי אצל הפרופסור תומס קלהן, שאתו גם ניהלה רומן. "היא נמצאת במקום השני בכיתה, במרחק זעיר מן המצטיין הכיתתי, ויודעת לדקלם את כל העובדות, החלטות הרוב והמיעוט, הדעות־התומכות והדעות־המסתייגות בכל תיק שקל הן עלול להפיל עליהם. היא אינה מפספסת דבר. הילדה־הכי־יפה בכיתה סיימה בהצטיינות יתרה את התואר הראשון בביולוגיה, התכוננה לסיים בהצטיינות יתרה את התואר במשפטים, ואחר־כך להתפרנס בכבוד מתביעת חברות כימיקלים שמזהמות את הסביבה" (עמוד 23).
לילה אחד רוצח המתנקש קאמל שניים משופטי בית־המשפט העליון, אברהם רוזנברג הליברל בן ה־91 וגלן ג`נסן הצעיר והשמרני. איש אינו מבין מדוע, או מי עומד מאחורי הרצח, זולת שו שמבינה כמעט מיד שהרגו אותם כי "מישהו או מישהם רוצים הרכב אחר בבית־המשפט" (עמוד 46).
שו עשתה מחקר וכתבה תאוריה, תקציר שזכה לכינוי "תיק שקנאי", שבה הסבירה מיהו הגורם שעמד מאחורי הרצח ומדוע. את התקציר הזה העביר קלהן לחברו באף־בי־איי, והתקציר עשה דרכו עד למשרד הסגלגל בבית הלבן, שם מבין הנשיא הרפובליקני, שהפרשה שחשפה שו עלולה לסכן אפילו את נשיאותו ובחירתו מחדש. מאותו רגע מתחיל סחרור קטלני שמציב את דארבי שו בסכנת חיים ממשית.
אחרי שו נשלחים שניים. הראשון הוא המתנקש קאמל, שלפחות "תשע מדינות, כולל ישראל, מנסות ברגע זה ללכוד אותו" (עמוד 99). קאמל, טרוריסט ומתנקש מצרי הוא מקצוען קטלני. "הוא מסוגל להרוג בכל אחת מידיו, בכל אחת מרגליו, במפתח של מכונית, בעיפרון, מה שבא ליד. הוא צלף מומחה בכל סוגי הנשק. דובר שתים־עשרה שפות" (עמוד 144).
מולו הציבה הסי־איי־איי את רופרט (וזה אינו שמו האמיתי), איש מבצעים אנגלי שתפקידו לשמור על שו, מרחוק. הקטע החבב עלי בספר, הוא כאשר, רגע לפני שקאמל, שהתחזה לסוכן אף־בי־איי, הצליח להרוג את שו בעודם עולים על ספינת נהר בניו־אורלינס, היה שם אותו איש מבצעים.
"הגבר עם האקדח הגיע בריצה אל קצה התור ופילס את דרכו בין אנשים, תיקים ומצלמות. התיירים עמדו צפופים מאד, כאילו שייט על הנהר הוא אחת החוויות הנפלאות ביותר. אין זו הפעם הראשונה שלו, אך מעולם לא הרג במקום הומה כל־כך. מבעד לקהל ראה את עורפה. בפראות נדחף בין העומדים בתור. כמה מהם קיללו אותו, אבל זה לא הזיז לו. האקדח היה בכיסו, אך כשקרב אל הבחורה, שלף אותו והחזיק אותו קרוב לרגלו הימנית. עוד רגע תגיע אל המדרגות, עוד רגע תעלה על הספינה. הוא נדחף חזק יותר והדף אנשים מדרכו. הם מחו בכעס, עד שראו את האקדח ואז החלו לצעוק. ידה היתה שלובה בידו של הגבר, שדיבר ללא הרף. היא עמדה לעלות על הספינה, כשהדף מדרכו את האיש האחרון ובמהירות הצמיד את האקדח אל בסיס הגולגולת, מתחת לכובע הבייסבול האדום. הוא ירה ירייה אחת והסובבים צרחו והשתטחו על הקרקע" (עמוד 192). קאמל נהרג, ושו נמלטה. לימים הסביר לה מנהל האף־בי־איי, וויילס, כי "האיש שרצח את קאמל היה בלש פרטי, שהסי־איי־איי שכרה" (עמוד 336).
שו מצדה ירדה למחתרת ונעזרה דווקא בגריי גרנתאהם מהוושינגטון פוסט. "גרנתאהם היה עיתונאי רציני ומהימן" (עמוד 129), והוא הבין עד מהרה שהתקציר הוא חומר נפץ שחשף מזימה בהיקף של פרשת ווטרגייט, אם לא למעלה מזה.
גרישם הוציא מתחת ידו מותחן מסוגנן וחכם, שמשלב יפה בין עולמות המשפט הביון, התקשורת והפוליטיקה וכולל בתוכו מנות מדודות של אלימות, דמויות אמינות ועלילה מותחת. וכן, גם כיום, בימי נשיאותו של הנשיא טראמפ, קשה שלא לחשוב שקנוניה שכזו יכולה להתרחש, מה שמוסיף לספר מידת אמינות לא מבוטלת.
