“אחרי "סימן ונוס" לאורי אדלמן (זכרם של הספר ושל הסופר לטוב ולברכה) פגשתי ב"שעות מתות" בזמן שעת המתנה מתה בספריית הרכבת - יש! חשבתי. כתוב עליו שהוא מותחן קולח ומבטיח - יאללה. אז, לקחתי, וקראתי. וקצת נהניתי וקצת היה לי ארוך. לרוב סוחף אך לפרקים משעמם. יש שם מצב חירום רפואי, תאונה (תאונה? האמנם תאונה?), תמר בחורה פצועה אנוש, ורופאים מנתחים טובים ומוכשרים שיקול דעת אחד תוך כדי ניתוח שאולי היה מוטעה ואולי לא. ומתחיל האירוע: שימו בקערה - אישה צעירה ויפה פצועה. ניתוח. מוות. משפחה עשירה ורבת השפעה וכוח (וגם כוחנית). חקירות. נסיבות. ראיות. רופאים. חברת תרופות. מנהלים בכירים לא ממש טהורי לבב ודרך. עובדת שפוטרה כי ידעה יותר מדי. חשדות. פיצרייה ומשלוחים. פריז. כנס רפואי - עכשיו תנו ערבובון. תקבלו - שקרים. אמת. פיתרון. חיזלו"ש אירוע. סיפור בקצב מהיר. רגע רודף רגע. סיטואצייה רודפת סיטואצייה. ולמרות זאת ואולי בגלל שהספר פרוס ע"פ 500 עמ' - יש בו קטעים נמרחים, משעממים אלא אם אתם חובבי התיאוריה של התרופות. יש בו קצב מהיר לצד סצינות שנמשכות ונמשכות ו...יאללה הבנו, נקסט. בסך הכול נחמד. מהנה? כן. יש קטעים לדילוג? כן. מטובי המותחנים? לא. שווה קריאה? נראה לי שכן. רוצים לנסות? מחכה לכם מהבוקר בתחנת האוניברסיטה.”

“נהדר. מתח ישראלי - במיטבו, ברמה שעולה על סופרי חו"ל. כשרון כתיבה ישראלי בלתי רגיל, כמעט מטאורי שנגדע בטרם עת. המשחק על ציר הזמן, ההארה מזויות שונות (זויות המבט של גיבורי העלילה), התפניות בעלילה, הנאמנות לפרטים המקצועיים (עולם הרפואה והתרופות), היכולת להאיר את מחשכיה ופינותיה האפלות במיוחד של החברה הישראלית (כאב-טיפוס לכל חברה מערבית אחרת), התחכום במחשבה ובמעשה של גיבורי הספר - כל אלו הופכים אותו ליוצא-דופן בז'אנר ספרי המתח בעולם. מכל ספרי המתח שקראתי בעשרות שנות חיי - ספר זה הוא בין הטובים. אל תחמיצו!”

“שעות מתות הוא ספר עֲגַלָמַלוֹ. מהו ספר עֲגַלָמַלוֹ? ובכן, העגלה של הספרים הלא ממויינים היא תחנה קבועה בביקוריי בספריה. אולי הספר שאני מחכה לו בדיוק חזר אך טרם הספיק להִתְמַיֵין ולהִתְמַדֵף? אז זהו, שלא. אם הוא חזר, הרי שהוא התנדף לפני שהוא הִתְמַדֵף. על העגלה - על כל פנים - הוא לא נמצא. אבל לפעמים אני מוצאת על העגלה ספר שקורץ לי מסיבה כלשהי, אז למה לא? ומכאן: עגלה - למה לא? ובקיצור: עֲגַלָמַלוֹ. שעות מתות הוא ספר עֲגַלָמַלוֹ. האם הזמן שמוקדש לקריאת ספר שסופו ידוע מראש, שהדרך אל סופו אינה מפתיעה במיוחד ושמו הוא 'שעות מתות' - האם הזמן הזה הוא שעות מתות? תלוי... האם הוא קולח, מותח, סוחף, קליל ובסך הכל כתוב יפה? כן. האם למדתי משהו שלא ידעתי? *כן. בקטנה. האם הוא אמין? לא. האם במבחן ההיתכנות הוא יקבל ציון עובר? לא ולא. האם אזכור אותו בעוד שבוע/חודש/שנה? לא. ולמה? כי הנונשלנטיות וקור הרוח שבה האדם מן הישוב מתמודד עם אירועים ותקריות שלא מן העולם שלו אינם אמינים. מהם אירועים ותקריות אלו? ניסיונות התנקשות, ניסיונות רצח, אופנוענים חמושים, תלונת שווא על תקיפה מינית, רדיפה ע"י כל עולם הפשע ואשתו, ובאופן כללי - הקריירה המבטיחה שלך שנוזלת לך מבין האצבעות אחרי שכל העולם התרסק לך על הראש. ועכשיו צריכה להישאל השאלה השאלתית מיהו 'האדם מן הישוב'? האם דינו של האדם מן הישוב תל אביב הוא כדינו של האדם מן הישוב נהריה? האם הירושלמי הוא כמו המטולאי? מה לאדם מעיירת הפיתוח הרצליה ולאדם מעיירת הפיתוח אופקים? הילכו האשקלוני והטברייני יחדיו? לא. מסקנה: אין להשתמש בביטוי 'אדם מן הישוב' מבלי לספק נתונים סוציו-אקונומיים על אודות הישוב. חוסר אמינות זה אפיין גם את ספרו הקודם של אדלמן. האנליטיות הרובוטית שבה האדם הסביר מתמודד עם תסריטי בלהות הם פשוט לא קבילים ולא משכנעים. אין חיה כזו. איכשהו יצא שבאותו יום שבו התחלתי (ואף סיימתי) לקרוא את הספר, צפיתי בתוכנית על ניסויים בבני אדם. לא ניסויים מפלצתיים, אכזריים ושותתי דם, סבל ויגון כמו שעושים בבעלי חיים, אלא ניסוי פסיכולוגי אנתרופולוגי סוציולוגי ביהביורלי (אעלק) שבוחן את השאלה הבאה: האם בתוך שעה אפשר לגרום לאדם נורמטיבי לדחוף מן הגג אדם אחר. ועכשיו יעלו ויבואו: שלושה סימני קריאה. ארבעה סימני שאלה. עוד חמישה סימני קריאה. ואינסוף וואט דה פאק. האם בתוך שעה אפשר לגרום לאדם נורמטיבי לדחוף מן הגג אדם אחר !!! ???? !!!!! wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf אינפיניטי wtf wtf wtf הסרט נקרא 'דחיפה מעבר לקצה'. http://www.mako.co.il/culture-tv/world/Article-284632b48283351006.htm http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary/VOD-79b0fb272bb3351006.htm מבחינתי, כבר ב"מבחן" הראשון שבו המשתתפים הסכימו לנעוץ דגלונים של 'צמחוני' על מאפים שאינם צמחונים, מד המוסריות שלהם ירד אל מתחת לאפס. משם כבר לא הייתה להם דרך חזרה וזו הייתה מפולת שבסופה התרסקות. התרסקות של אדם שנדחף מהגג. ובחזרה לספר. הספר גם ממחיש את הקלות שבה נשים יכולות להעליל על גברים סיפורי מעשיות על הטרדה מינית וצפונה. עניין אקטואלי מאוד בימים אלה. תמיד, בעצם. בקיצור - ספר חביב ונחמד שהורג לך כמה שעות בכיף לא מזיק אך גם לא ממש מועיל. ואם הוא הורג כמה שעות - הרי שהן שעות מתות. וזה גם שם הספר. איזה קטע... *הדבר שלמדתי הוא שמספר האצווה ותאריך התוקף של תרופות מופיע גם על אריזות המתכת המרשרשות של הכדורים ולא רק על אריזת הקרטון הקופסתית. מוזר, עם כל הכדורים הכחולים/סגולים/ורודים/צהובים שלי אף פעם לא הבחנתי בזה.”

“ספר טיסה. דמויות שטוחות, סטריאוטיפיות, שלא באמת אכפת לך מהן. סיפור שכבר ראינו בסרט או שניים. ניכר שהיה יועץ רפואי למחבר כי לא מופרך אבל לא רחוק משם. יחזיק אותך בטיסת לילה שלא כדאי להרדם בה, אבל לא לקחת להמשך הנסיעה, חבל על המשקל...”

“אחרי "סימן ונוס" לאורי אדלמן (זכרם של הספר ושל הסופר לטוב ולברכה) פגשתי ב"שעות מתות" בזמן שעת המתנה מתה בספריית הרכבת - יש! חשבתי. כתוב עליו שהוא מותחן קולח ומבטיח - יאללה. אז, לקחתי, וקראתי. וקצת נהניתי וקצת היה לי ארוך. לרוב סוחף אך לפרקים משעמם. יש שם מצב חירום רפואי, תאונה (תאונה? האמנם תאונה?), תמר בחורה פצועה אנוש, ורופאים מנתחים טובים ומוכשרים שיקול דעת אחד תוך כדי ניתוח שאולי היה מוטעה ואולי לא. ומתחיל האירוע: שימו בקערה - אישה צעירה ויפה פצועה. ניתוח. מוות. משפחה עשירה ורבת השפעה וכוח (וגם כוחנית). חקירות. נסיבות. ראיות. רופאים. חברת תרופות. מנהלים בכירים לא ממש טהורי לבב ודרך. עובדת שפוטרה כי ידעה יותר מדי. חשדות. פיצרייה ומשלוחים. פריז. כנס רפואי - עכשיו תנו ערבובון. תקבלו - שקרים. אמת. פיתרון. חיזלו"ש אירוע. סיפור בקצב מהיר. רגע רודף רגע. סיטואצייה רודפת סיטואצייה. ולמרות זאת ואולי בגלל שהספר פרוס ע"פ 500 עמ' - יש בו קטעים נמרחים, משעממים אלא אם אתם חובבי התיאוריה של התרופות. יש בו קצב מהיר לצד סצינות שנמשכות ונמשכות ו...יאללה הבנו, נקסט. בסך הכול נחמד. מהנה? כן. יש קטעים לדילוג? כן. מטובי המותחנים? לא. שווה קריאה? נראה לי שכן. רוצים לנסות? מחכה לכם מהבוקר בתחנת האוניברסיטה.”

“נהדר. מתח ישראלי - במיטבו, ברמה שעולה על סופרי חו"ל. כשרון כתיבה ישראלי בלתי רגיל, כמעט מטאורי שנגדע בטרם עת. המשחק על ציר הזמן, ההארה מזויות שונות (זויות המבט של גיבורי העלילה), התפניות בעלילה, הנאמנות לפרטים המקצועיים (עולם הרפואה והתרופות), היכולת להאיר את מחשכיה ופינותיה האפלות במיוחד של החברה הישראלית (כאב-טיפוס לכל חברה מערבית אחרת), התחכום במחשבה ובמעשה של גיבורי הספר - כל אלו הופכים אותו ליוצא-דופן בז'אנר ספרי המתח בעולם. מכל ספרי המתח שקראתי בעשרות שנות חיי - ספר זה הוא בין הטובים. אל תחמיצו!”

“שעות מתות הוא ספר עֲגַלָמַלוֹ. מהו ספר עֲגַלָמַלוֹ? ובכן, העגלה של הספרים הלא ממויינים היא תחנה קבועה בביקוריי בספריה. אולי הספר שאני מחכה לו בדיוק חזר אך טרם הספיק להִתְמַיֵין ולהִתְמַדֵף? אז זהו, שלא. אם הוא חזר, הרי שהוא התנדף לפני שהוא הִתְמַדֵף. על העגלה - על כל פנים - הוא לא נמצא. אבל לפעמים אני מוצאת על העגלה ספר שקורץ לי מסיבה כלשהי, אז למה לא? ומכאן: עגלה - למה לא? ובקיצור: עֲגַלָמַלוֹ. שעות מתות הוא ספר עֲגַלָמַלוֹ. האם הזמן שמוקדש לקריאת ספר שסופו ידוע מראש, שהדרך אל סופו אינה מפתיעה במיוחד ושמו הוא 'שעות מתות' - האם הזמן הזה הוא שעות מתות? תלוי... האם הוא קולח, מותח, סוחף, קליל ובסך הכל כתוב יפה? כן. האם למדתי משהו שלא ידעתי? *כן. בקטנה. האם הוא אמין? לא. האם במבחן ההיתכנות הוא יקבל ציון עובר? לא ולא. האם אזכור אותו בעוד שבוע/חודש/שנה? לא. ולמה? כי הנונשלנטיות וקור הרוח שבה האדם מן הישוב מתמודד עם אירועים ותקריות שלא מן העולם שלו אינם אמינים. מהם אירועים ותקריות אלו? ניסיונות התנקשות, ניסיונות רצח, אופנוענים חמושים, תלונת שווא על תקיפה מינית, רדיפה ע"י כל עולם הפשע ואשתו, ובאופן כללי - הקריירה המבטיחה שלך שנוזלת לך מבין האצבעות אחרי שכל העולם התרסק לך על הראש. ועכשיו צריכה להישאל השאלה השאלתית מיהו 'האדם מן הישוב'? האם דינו של האדם מן הישוב תל אביב הוא כדינו של האדם מן הישוב נהריה? האם הירושלמי הוא כמו המטולאי? מה לאדם מעיירת הפיתוח הרצליה ולאדם מעיירת הפיתוח אופקים? הילכו האשקלוני והטברייני יחדיו? לא. מסקנה: אין להשתמש בביטוי 'אדם מן הישוב' מבלי לספק נתונים סוציו-אקונומיים על אודות הישוב. חוסר אמינות זה אפיין גם את ספרו הקודם של אדלמן. האנליטיות הרובוטית שבה האדם הסביר מתמודד עם תסריטי בלהות הם פשוט לא קבילים ולא משכנעים. אין חיה כזו. איכשהו יצא שבאותו יום שבו התחלתי (ואף סיימתי) לקרוא את הספר, צפיתי בתוכנית על ניסויים בבני אדם. לא ניסויים מפלצתיים, אכזריים ושותתי דם, סבל ויגון כמו שעושים בבעלי חיים, אלא ניסוי פסיכולוגי אנתרופולוגי סוציולוגי ביהביורלי (אעלק) שבוחן את השאלה הבאה: האם בתוך שעה אפשר לגרום לאדם נורמטיבי לדחוף מן הגג אדם אחר. ועכשיו יעלו ויבואו: שלושה סימני קריאה. ארבעה סימני שאלה. עוד חמישה סימני קריאה. ואינסוף וואט דה פאק. האם בתוך שעה אפשר לגרום לאדם נורמטיבי לדחוף מן הגג אדם אחר !!! ???? !!!!! wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf אינפיניטי wtf wtf wtf הסרט נקרא 'דחיפה מעבר לקצה'. http://www.mako.co.il/culture-tv/world/Article-284632b48283351006.htm http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary/VOD-79b0fb272bb3351006.htm מבחינתי, כבר ב"מבחן" הראשון שבו המשתתפים הסכימו לנעוץ דגלונים של 'צמחוני' על מאפים שאינם צמחונים, מד המוסריות שלהם ירד אל מתחת לאפס. משם כבר לא הייתה להם דרך חזרה וזו הייתה מפולת שבסופה התרסקות. התרסקות של אדם שנדחף מהגג. ובחזרה לספר. הספר גם ממחיש את הקלות שבה נשים יכולות להעליל על גברים סיפורי מעשיות על הטרדה מינית וצפונה. עניין אקטואלי מאוד בימים אלה. תמיד, בעצם. בקיצור - ספר חביב ונחמד שהורג לך כמה שעות בכיף לא מזיק אך גם לא ממש מועיל. ואם הוא הורג כמה שעות - הרי שהן שעות מתות. וזה גם שם הספר. איזה קטע... *הדבר שלמדתי הוא שמספר האצווה ותאריך התוקף של תרופות מופיע גם על אריזות המתכת המרשרשות של הכדורים ולא רק על אריזת הקרטון הקופסתית. מוזר, עם כל הכדורים הכחולים/סגולים/ורודים/צהובים שלי אף פעם לא הבחנתי בזה.”

“ספר טיסה. דמויות שטוחות, סטריאוטיפיות, שלא באמת אכפת לך מהן. סיפור שכבר ראינו בסרט או שניים. ניכר שהיה יועץ רפואי למחבר כי לא מופרך אבל לא רחוק משם. יחזיק אותך בטיסת לילה שלא כדאי להרדם בה, אבל לא לקחת להמשך הנסיעה, חבל על המשקל...”