אחרי "סימן ונוס" לאורי אדלמן (זכרם של הספר ושל הסופר לטוב ולברכה) פגשתי ב"שעות מתות" בזמן שעת המתנה מתה בספריית הרכבת - יש! חשבתי. כתוב עליו שהוא מותחן קולח ומבטיח - יאללה.
אז, לקחתי, וקראתי. וקצת נהניתי וקצת היה לי ארוך. לרוב סוחף אך לפרקים משעמם.
יש שם מצב חירום רפואי, תאונה (תאונה? האמנם תאונה?), תמר בחורה פצועה אנוש, ורופאים מנתחים טובים ומוכשרים שיקול דעת אחד תוך כדי ניתוח שאולי היה מוטעה ואולי לא.
ומתחיל האירוע: שימו בקערה - אישה צעירה ויפה פצועה. ניתוח. מוות. משפחה עשירה ורבת השפעה וכוח (וגם כוחנית). חקירות. נסיבות. ראיות. רופאים. חברת תרופות. מנהלים בכירים לא ממש טהורי לבב ודרך. עובדת שפוטרה כי ידעה יותר מדי. חשדות. פיצרייה ומשלוחים. פריז. כנס רפואי - עכשיו תנו ערבובון.
תקבלו - שקרים. אמת. פיתרון. חיזלו"ש אירוע.
סיפור בקצב מהיר. רגע רודף רגע. סיטואצייה רודפת סיטואצייה. ולמרות זאת ואולי בגלל שהספר פרוס ע"פ 500 עמ' - יש בו קטעים נמרחים, משעממים אלא אם אתם חובבי התיאוריה של התרופות. יש בו קצב מהיר לצד סצינות שנמשכות ונמשכות ו...יאללה הבנו, נקסט.
בסך הכול נחמד.
מהנה? כן.
יש קטעים לדילוג? כן.
מטובי המותחנים? לא.
שווה קריאה? נראה לי שכן.
רוצים לנסות? מחכה לכם מהבוקר בתחנת האוניברסיטה.

שעות מתות הוא ספר עֲגַלָמַלוֹ. מהו ספר עֲגַלָמַלוֹ?
ובכן, העגלה של הספרים הלא ממויינים היא תחנה קבועה בביקוריי בספריה. אולי הספר שאני מחכה לו בדיוק חזר אך טרם הספיק להִתְמַיֵין ולהִתְמַדֵף?


אז זהו, שלא.

אם הוא חזר, הרי שהוא התנדף לפני שהוא הִתְמַדֵף. על העגלה - על כל פנים - הוא לא נמצא.
אבל לפעמים אני מוצאת על העגלה ספר שקורץ לי מסיבה כלשהי, אז למה לא?
ומכאן: עגלה - למה לא? ובקיצור: עֲגַלָמַלוֹ.
שעות מתות הוא ספר עֲגַלָמַלוֹ.

האם הזמן שמוקדש לקריאת ספר שסופו ידוע מראש, שהדרך אל סופו אינה מפתיעה במיוחד ושמו הוא 'שעות מתות' - האם הזמן הזה הוא שעות מתות?
תלוי...
האם הוא קולח, מותח, סוחף, קליל ובסך הכל כתוב יפה? כן.
האם למדתי משהו שלא ידעתי? *כן. בקטנה.
האם הוא אמין? לא.
האם במבחן ההיתכנות הוא יקבל ציון עובר? לא ולא.
האם אזכור אותו בעוד שבוע/חודש/שנה? לא.

ולמה? כי הנונשלנטיות וקור הרוח שבה האדם מן הישוב מתמודד עם אירועים ותקריות שלא מן העולם שלו אינם אמינים.
מהם אירועים ותקריות אלו? ניסיונות התנקשות, ניסיונות רצח, אופנוענים חמושים, תלונת שווא על תקיפה מינית, רדיפה ע"י כל עולם הפשע ואשתו, ובאופן כללי - הקריירה המבטיחה שלך שנוזלת לך מבין האצבעות אחרי שכל העולם התרסק לך על הראש.

ועכשיו צריכה להישאל השאלה השאלתית מיהו 'האדם מן הישוב'?
האם דינו של האדם מן הישוב תל אביב הוא כדינו של האדם מן הישוב נהריה? האם הירושלמי הוא כמו המטולאי? מה לאדם מעיירת הפיתוח הרצליה ולאדם מעיירת הפיתוח אופקים? הילכו האשקלוני והטברייני יחדיו? לא.
מסקנה: אין להשתמש בביטוי 'אדם מן הישוב' מבלי לספק נתונים סוציו-אקונומיים על אודות הישוב.

חוסר אמינות זה אפיין גם את ספרו הקודם של אדלמן. האנליטיות הרובוטית שבה האדם הסביר מתמודד עם תסריטי בלהות הם פשוט לא קבילים ולא משכנעים. אין חיה כזו.

איכשהו יצא שבאותו יום שבו התחלתי (ואף סיימתי) לקרוא את הספר, צפיתי בתוכנית על ניסויים בבני אדם. לא ניסויים מפלצתיים, אכזריים ושותתי דם, סבל ויגון כמו שעושים בבעלי חיים, אלא ניסוי פסיכולוגי אנתרופולוגי סוציולוגי ביהביורלי (אעלק) שבוחן את השאלה הבאה:

האם בתוך שעה אפשר לגרום לאדם נורמטיבי לדחוף מן הגג אדם אחר.

ועכשיו יעלו ויבואו:
שלושה סימני קריאה.
ארבעה סימני שאלה.
עוד חמישה סימני קריאה.
ואינסוף וואט דה פאק.

האם בתוך שעה אפשר לגרום לאדם נורמטיבי לדחוף מן הגג אדם אחר
!!! ???? !!!!! wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf wtf אינפיניטי wtf wtf wtf


הסרט נקרא 'דחיפה מעבר לקצה'.
http://www.mako.co.il/culture-tv/world/Article-284632b48283351006.htm
http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary/VOD-79b0fb272bb3351006.htm

מבחינתי, כבר ב"מבחן" הראשון שבו המשתתפים הסכימו לנעוץ דגלונים של 'צמחוני' על מאפים שאינם צמחונים, מד המוסריות שלהם ירד אל מתחת לאפס. משם כבר לא הייתה להם דרך חזרה וזו הייתה מפולת שבסופה התרסקות. התרסקות של אדם שנדחף מהגג.


ובחזרה לספר. הספר גם ממחיש את הקלות שבה נשים יכולות להעליל על גברים סיפורי מעשיות על הטרדה מינית וצפונה. עניין אקטואלי מאוד בימים אלה. תמיד, בעצם.

בקיצור - ספר חביב ונחמד שהורג לך כמה שעות בכיף לא מזיק אך גם לא ממש מועיל.
ואם הוא הורג כמה שעות - הרי שהן שעות מתות. וזה גם שם הספר. איזה קטע...


*הדבר שלמדתי הוא שמספר האצווה ותאריך התוקף של תרופות מופיע גם על אריזות המתכת המרשרשות של הכדורים ולא רק על אריזת הקרטון הקופסתית. מוזר, עם כל הכדורים הכחולים/סגולים/ורודים/צהובים שלי אף פעם לא הבחנתי בזה.

ספר טיסה.
דמויות שטוחות, סטריאוטיפיות, שלא באמת אכפת לך מהן.
סיפור שכבר ראינו בסרט או שניים.
ניכר שהיה יועץ רפואי למחבר כי לא מופרך
אבל לא רחוק משם.
יחזיק אותך בטיסת לילה שלא כדאי להרדם בה,
אבל לא לקחת להמשך הנסיעה, חבל על המשקל...

ספר מתח שאינו מותח. הכתיבה מצויינת ב100 עמודים הראשונים אבל זהו, משם כבר הייתי הוקד ונגגרתי לבינוניות של שאר הספר.
מאוד ברור מה הסוף, העלילה רדודה. קיצר לוותר

לפני חודש כשהתחלתי לקרוא לראשונה את אורי אדלמן בספרו "משוואה עם נעלם אחד" היה משהו מרענן בחווית הקריאה, הוויתור על התחכמויות ועשרות תיאורי אווירה לטובת אקשן טהור ומותח הייתה חדשה בחווית הקריאה שלי, התמסרתי לספר ולמרות ההתפתחויות המוגזמות ההנאה שלי לא נפגמה ויצאתי עם תאבון אדיר לקראת ספריו הבאים. את "בסימן ונוס" גם סיימתי יחסית במהרה אבל הפעם לא יצאתי נלהב, הסוף היה צפוי כבר מההתחלה והיה לי מאוד קשה להתחבר לדמויות.

הספר "שעות מתות" ספרו האחרון של אדלמן מתחיל בצורה מאוד מבטיחה: נערה צעירה כבת 17 מתה על שולחן הניתוחים של נעם דנצינג בגלל החלטה רפואית שעליו היה לקבל, ומשם העלילה מסתעפת לעלילה קונספרטיבית שבה מעורבים אנשים בעלי כוח רב שיעשו ככל שביכולתם כדי להשתיק את חקירתו של נעם דנצינג לגילוי האמת על מות הנערה. ככל שהספר מתקדם עוד דמויות מצטרפות אך כולן לא אמינות עד כדי גיכוך, אדלמן לוקח אנשים פשוטים מנחית עליהם סיטואציות לא פשוטות ואיכשהו כל הדמויות תופסות אומץ ומסכנות את חייהן "למען האמת" בצורה טיפשית ומביכה. ככל שהספר מתקדם כבר לא היה לי משנה כל-כך איך הוא יסתיים בגלל שהכל יכול לקרות וכל הדמויות מתנהגות בצורה הוליוודית בנאלית כך שזה לא באמת משנה המתח נשבר ברגע שהמציאות הופכת לשבלונית ומגוחכת. לצד כל אלו מרגיש שהדמויות הנשיות בספריו של אדלמן מטרתן העיקרית היא לספק את צרכיהם המיניים של הדמויות הראשיות ותו לא, הן פלקטיות וכל עולמן סובב סביב הגברים שבחייהן.

אמנם זהו ספר טיסה קליל ומותח שאפשר לסיים בקלות, אך מצד שני הצורך של אדלמן להפוך את כל הדמויות שלו לסוג של ג'יימס בונד מוציאה את העוקץ מהספר, את ההזדהות של הקורא מהדמויות וכך ההנאה הולכת ומתפוגגת עם כל עמוד שעובר עד הסוף האנמי והמוכר.

ספר מתח שבו הפעם לא בלש משטרה ולא מרגל (שזה שינוי מרענן) ,אלא רופא כירורג ,יוצא לפתור תעלומת מותה של נערה שאותה ניתח בבית חולים לאחר תאונת אופנוע.
הרופא , נועם דנציג שעל שולחן הניתוחים שלו נפטרה הנערה תמר, עומדים לפטרו בשל כך , אך הוא נלחם בכל כוחו וקשריו מול כוחות חזקים ממנו כדי להוכיח את חפותו שהנערה לא נפטרה בגלל כשל בתפקודו אלא בשל גורם אחר.
אביה של הנערה המתה ,בייליס, הוא איש נדל"ן עשיר ומקושר שמאיים על עתידו של הרופא בהשעייתו ובנקמה בו. עקשנותו ורצונו הרב של הרופא להוכיח את חפותו ועתידו המקצועי מובילים אותו להרפתקאות ואירועים שונים שמתקשרים לחברת תרופות שבעליהם מנסים לעצור את הרופא. במהלכן קורים תהפוכות ומתח רב (כולל גופות ). בסיפור מודגש הרופא , היחיד, מול כוחות עתירי כסף וכוח. מניפולטיביים, מתנשאים ,אנוכיים ומושחתים. לעזרתו של הרופא באים דמויות נוספות בסיפור שמסייעם לו כולל הנשים בחייו.
אילולא היתה הנערה המתה בתו של קבלן עשיר וחזק המקרה האומלל של מוות תוך כדי ניתוח היה נסתם עליו הגולל נעלם ומתאדה. הספר משקף מאד את מציאות חיינו בארץ.
ספר מותח ,זורם ומהנה.

"רצח זה לא רק כשלוקחים אקדח ויורים." אמר בייליס, "רצח זה גם כשרופא, או אחד שקורא לעצמו רופא, עושה דברים שאסור לו לעשות" (עמוד 26).

"שעות מתות" (הוצאת כתר, 2004) הוא ספרו החמישי והאחרון של אורי אדלמן. גיבור הספר הוא ד"ר נועם דנציג, כירורג צעיר ומבריק. דנציג וארוסתו אפרת, רופאה גם היא, מתכננים להתמחות בבוסטון. אולם לילה אחד מנסה דנציג, המשמש רופא תורן בחדר המיון לבצע הליך רפואי שאינו מוסמך לבצעו בניסיון להציל את חייה של תמר בייליס, בתו בת השבע עשרה של אנריקה בייליס, קבלן מעשירי הארץ. מצבה של תמר התדרדר במהירות והיא נפטרה על שולחן הניתוחים. אביה, הקבלן בייליס זועם על מותה ונשבע לנקום בדנציג שלתפיסתו התרשל במילוי תפקידו.

בעוד דנציג נאבק להוכיח את חפותו וכי אינו אשם ברשלנות רפואית מתברר לישעיהו רוזן, מנהל "הרשות לאבטחת מתקנים", שתפקידה להגן על הביטחון במתקנים אזרחיים בעלי זיקה ביטחונית או צבאית, כי במידה ודנציג יוכיח את חפותו עשוי להיחשף פרויקט ביטחוני רגיש ומסווג החיוני לביטחון ישראל. עד מהרה מוצא עצמו דנציג מטרה מהלכת ונאלץ להימלט על חייו.

בספר ניכר כי המחבר ערך תחקיר יסודי שכלל בין היתר סיורים ממושכים בשלושה בתי חולים. החבר גם נועץ ברופאים רבים לצורך הבנה יסודית של המונחים הרפואיים וההשלכות השונות של פעולות רפואיות. הקריאה בספר מדגימה בקיאות זו לצד בקיאות מרשימה בנבכי מערכת הביטחון הישראלית ובמה שניתן לכנות כ"תורת הסוד". האמת היא שאת דמותו של גיבור הספר הרופא נועם דנציג מצאתי כבלתי נסבלת. דנציג מושלם מדי, ישר מדי, וגם (וזו היא תכונתו הגרועה ביותר) מוצלח. כל מה שהוא נוגע בו (חוץ מתמר בייליס המנוחה) "הופך לזהב". בין שהוא צריך להפגין את כישוריו כמנתח, כמאהב או כאיש מבצעים בחו"ל הנאבק במתנקשים מקצועיים. כל זאת כשהרזומה הביטחוני שלו מתמצא בשירות "כחובש צבאי בגדוד שריון" (עמוד 205). אפעס, לא אמין ולא מעורר הזדהות.

לעומת זאת לא יכולתי שלא לחבב את "האיש הרע" בסיפור – ישעיהו רוזן. רוזן, ניצול שואה הדובר רוסית וגרמנית שוטפת, שירת בעבר במוסד כלוחם וכמפקד ביחידות המבצעות של הארגון. "פעמיים הרג רוזן במהלך השירות שלו, שתיהן בתקופה שבה מילא תפקיד בכיר במוסד" (עמוד 285). הפעם השנייה היתה כאשר הוחלט להרוג בכיר בארגון טרור ערבי. רוזן נדרש להתחזות לנציג קבוצת ניאו-נאצים המוכן לתמוך כספית בארגון הטרור.

"הם נפגשו בבר על יד שדה התעופה של לרנקה, הרימו כוסית לתחיית הרייך השלישי (הקורבן המיועד היה מוסלמי אדוק, אבל באירופה הרשה לעצמו לשתות אלכוהול בכמויות נדיבות), וכוסית נוספת לכבוד היום שבו תימחק ישראל מהמפה. רוזן ליווה את הערבי למכוניתו וירה בו באקדח מצויד במשתיק-קול כשהלה התניע את הרכב. בתוכנית המקורית נקבע שרוזן יגיע איתו למכונית, וסוכן אחר ילחץ על ההדק, אבל הסוכן נפגע באקראי מאופנוע ברחוב ושבר את עצם השוק. רוזן, שידע כמה מאמצים הושקעו כדי להביא את הטרוריסט למפגש הזה, נטל על עצמו את תפקיד המחסל.
גם את החיסול הראשון, שהתרחש בהמבורג, רוזן לא היה חייב לבצע באופן אישי. הוא התנדב לעשות זאת. לא מתוך הרפתקנות או שחצנות, אלא כחלק מהתפיסה הפיקודית שלו. כמה שבועות לפני כן הוא נתמנה לתפקיד שבמסגרתו יהיה עליו להורות לאנשיו להרוג. רוזן האמין שאם הוא אמור לשלוח אנשים למשימות כאלה, חלה עליו חובה להתנסות בהן באופן אישי, להעמיד את עצמו באותם סיכונים, באותו מתח. רק כך יוכל להביט לסוכנים שלו בעיניים כשהוא שולח אותם להרוג" (עמוד 286).

הדילמה שבה מציב אדלמן את רוזן עוסקת בשאלה האם המטרה (ביטחון ישראל והגנה על סודותיה) מקדשים א האמצעים (פגיעה והרג אזרחי המדינה העשויים לחשוף את הסוד.

את הספר קראתי בטיול הגדול לדרום אמריקה בעודי שרוע על ערסל בחופי איי סאן-בלאס שבפנמה. אמת, הוא לא מושלם ורחוק מן האיכויות שהפגין אדלמן בספרו "משוואה עם נעלם" (לטעמי, ספר המתח הישראלי הטוב ביותר) אולם הוא מותח ומרתק את הקורא תוך שמירה על אמינות גבוהה של הדמויות וריאליזם גבוה של האירועים. בהחלט אפשר.

סיימתי את הספר כבר לפני 3 שבועות ופשוט שכחתי לכתוב ביקורת.
מה קורה לרופא מתמחה בכירורגיה חודש לפני בחינת הגמר שעל שולחן הניתוחים שלו מגיעה בחורה לניתוח שמסתבך והוא לוקח החלטה גבולית, שאם ימתין לפרופסור היא תמות וכשהוא ממשיך בהליך ניא בכל זאת מתה.
לצערו הבחורה הייתה בתו של אחד מעשירי הארץ במתחיל נגדו לינץ. זה סיפור הרקע, אבל בפועל מתבררר שהיא הייתה מתה בכל מקרה ושיש כוחות אחרים שפעלו מאחור שמוכנים בשביל להשתיק את הכל כ"בטחון המדינה" לעשות מעשים פליליים.
איך הרופא יוצא מכל העניין? אם בכלל, ומה קורה הלאה אני מאוד ממליצה על הספר. ספר מתח מעולה ואורי אדלמן כותב מעולה. לצערי לפי מה שקראתי הוא הספיק לכתוב רק 3 ספרים ונפטר, וחבל.
בכל מקרה השניים שקראתי היו מעולים.
מומלץ בחום. מירה

זה הספר האחרון של אורי אדלמן, הוא יצא לאור בשנה בה הוא הלך לעולמו. עד היום שמעתי עליו לא מעט ולאחרונה גם אני קראתי אותו. למעשה אין לי הרבה מה להוסיף על ... רק לשתף אתכם במחשבה שעלתה למוחי לא פעם, בזמן שקראתי את הספר, ובמיוחד לקראת סופו. מותו של אדלמן הוא במובן מסויים כמותו של האיש שידע יותר מדי (אני חלילה לא אומר את זה בציניות) ולמי שמופתע אולי מהמשפט הזה שלי אז לאורך שנים אני מאמין שהמוזה יודעת גם לרצוח, נעזוב את זה שאני בעצמי חוויתי משהו איתה שהיא הראתה לי את היכולות שלה, גם את המשורר, דוד אבידן היא הפילה לקרשים.

נחזור לספר, כפי שאורי כתב באחרית שלו, בו הוא מזמין אחרי הכל גם את הקוראים לכתוב לדוא"ל שלו, הקשר בין המציאות לדמיון הוא על דעת הקוראים בלבד אבל בכל זאת אפשר להבין בזכות מה שהוא העלה על הכתב את הנפשות הפועלות בעולם שבין עולם הרפואה לעולם הרוקחות שהוא כאחד הוא, והאמת שהספר המרתק הזה הוא דיי מציאות מפחידה. אם נתייחס למה שהוא העלה על הכתב כעל מה שמעלים בחכה אז הוא העלה בספר הזה דג כבד מאוד.

אני לא יודע מה לגבי שאר הספרים שהוא כתב לפני, אבל נראה לי שהכתיבה שלו היתה בנויה כ"משוואה עם נעלם" (אגב זה כפי שאתם יודעים שם ספרו השני) כמי שהוא בעצמו ניסה לפתור. יהיה מעניין לחזור לאחור בזמן ולקרוא גם את שאר הספרים שהוא השאיר אחריו (מעניין אם נותר בעיזבון שלו כתיבה שעוד לא התפרסמה) ולבכה את הסופר שהלך לעולמו טרם זמנו.