הביקורת נכתבה ביום שני, 20 ביולי, 2009
ע"י horef
ע"י horef
אני מודה קניתי את הספר בגלל שורה אחת משיר אחד שנכתב מתוך מכתב שכתב אבשלום פיינברג. "וגם סתם נשיקות בלי תאווה ותכלה..", משהו בשורה הזו תפס אותי חזק כבר לפני הרבה זמן. קראתי את הספר ברציפות (הייתי בחופשה). נתחיל בזה שנהנתי, למרות שבולטת המגמתיות של האדרת שמה של מחתרת ניל"י, והאנשים שהיו המחתרת. רוב הזמן הספר עושה חסד לאבשלוםולשאר הדמויות, הוא מגלה זווית אחרת למשולש האהבה הלא ממומשת בין האחיות רבקה ושרה אהרונסון לאבשלום פיינברג. לפי מה שאני יודע על מחתרת נילי (מקורות גלויים וביקור בבית במוזיאון שבזכרון (לא הייתי בביתו של אבשלום שנפתח לקהל הרחב לפני כשנה לדעתי), הספר די עקבי ומתאר את כל הפרטים, לעיתים נותן פרשנות משלו. אני מסכים עם דבריה של הכותבת שכל מי שנוגע באבשלום, זה לא עוזב אותו. ממליץ לקרוא ולו בשל החסד ההיסטורי עם עברנו כאומה מתגבשת.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
