הקרקס הגדול של הרעיונותמיקי בן-כנען4קראתי את הספר כמעט בנשימה אחת. אמנם הסוף היה קצת יותר מדי מבחינת כל מה שהתרחש ואם זאת אחד הספרים המקוריים ביותר שקראתי מזה זמן. לאחר כמה ימים הלכתי לספריה ולקחתי את ספרה הראשון של מיקי בן כנען ונהנתי לא פחות (אם החיטה). מומלץ ביותר שניהם
קוטפת השקדיםסימונטה אניילו הורנבי2ספר שכתוב מתוחכם, ממזרי. מציג באופן יפה את הטבע האנושי של רכילות, שמועות ושקרים. מומלץ.
אלנביגדי טאוב1נחמד לקריאה, מעניין להכיר עולם שלפחות אני רחוק ממנו. הכתיבה של גדי טאוב מעניינת. קצת היה קשה להתרגל למשפטים הקצרים הרבים בכל פסקה, עם זאת הקריאה שוטפת.
צמאון: שלישיית המדברשולמית הראבן0לא הכרתי את הכתיבה של שלומית הר אבן. אני ממליץ מאד להכיר אותה דרך שלושת הסיפורים המופיעים בספר זה. הספר עוסק בסיפורים מתקופת המקרא. אני מאד ממליץ.
סונטת קרויצר [מהדורת 2006]ל.נ. טולסטוי0תפיסתו של טולסטוי על חיי הנישואים אז, נקראים היום ונראה שהרבה לא השתנה. המוסד הזה הולך ומידרדר, נוצרות סוגי משפחות אחרות, טולסטוי לא האמין במוסד הזה אז ואני חושב שהוא גם לא היה מאמין בו ביום. מאד מומלץ. הספר קצר ולא ארוך.
תמול שלשום (כריכה לבנה)ש"י עגנון0מצויין. קצת איטי אחר כך מתקדם. החיסרון הוא שאחרי קריאה רציפה של כמה שעות / או למשך ימים, אני מתחיל לדבר עגנונית. השפה שלו מדהימה "הצטצמם עליהם החדר ועל כן יצאו החוצה". אני ממש מתחיל לדבר בשפה עגנונית. רק מראה כמה כוח יש לכתיבה שלו. זוכה פרס נובל לשלום. הספר הזה הוא רק מייצג, לא לשכוח שיש עוד כמה נובלות וסיפורים יפים ביותר.
הרבה צרות היו לו עם המלחמותוולפגנג בורכרט1אני עדיין מנסה לקרוא ולהבין חלק מהסיפורים. יש תנודתיות גדולה באיכות הסיפורים וביכולת להתחבר אליהם אני זוכר משפט פתיחה של סיפור שהפתיחה הרשימה אותי הרבה יותר מהסיפור. בעיני היא פתיחה שצריכה להיזכר כמו שזוכרים את הפתיחה של הספר "בין שתי ערים", להלן משפט הפתיחה "בימים ההם לכל אחד היה אבא". מצא חן בעיני המשפט. ממליץ למי שמתעניין בעולם הצבא והמלחמה, בית סוהר ומי שרוצה קצת להפעיל את המוח.
האנוסמארקוס אגיניס14אני אתאיסטית גמורה ואדוקה. כופרת בכל, מאמינה במדע. למרות זאת, אני מכבדת את אמונתם של רבים מסובביי, ולא מנסה לשכנע אותם באמונתי שלי. מבחינתי, שכל אחד יעשה כרצונו, כל עוד הוא לא פוגע בחופש של האחר. לא פעם אני מרגישה שאני צריכה להסתיר את עובדת היותי אתאיסטית - מפני סבתא שלא יודעת (אם כי אני בטוחה שהיא הבינה כבר), מפני חברים וידידים מאמינים שלא נעים להם לשמוע על אמונה כשלי, או אפילו מפני אנשים שהרגע הכרתי ופשוט אין לי כוח להיכנס לשאלת האמונה ולדיונים הנלווים אליה. -- "האנוס" של מרקוס אגיניס מספר על פרנסיסקו מלדונדו דה סילבה, רופא ובן של אנוס שנאסר ועונה על ידי האינקוויזיציה. ברוב שנותיו הראשונות פרנסיסקו דובק בקתוליות, לומד אותה ומאמין בה, אבל כשהוא נוסע ללימה, כדי לפגוש את אביו וללמוד רפואה, הוא פוגש חברים ישנים של אביו שמספרים לו על היהדות ועל היותם יהודים בסתר. הספקות מתחילים לחלחל בפרנסיסקו, וכשהוא פוגש סוף סוף את אביו לאחר שנים ארוכות, הוא מבקש להיכנס בסוד העניין. בסופו של דבר, גם פרנסיסקו נאסר על ידי האינקוויזיציה, אך בניגוד לאביו, שהתחרט וביקש לחזור לחיק הנצרות, פרנסיסקו עומד מול האינקוויזטורים ונלחם על אמונתו. מלחמה זו לא עוזרת לו כמובן, אך הוא נשאר נאמן לערכיו ולאמונתו שלו. -- "האנוס" הוא ספר די טוב, ודי הופתעתי לראות שכל כך מעט אנשים קראו אותו. הוא אמנם מסורבל לקריאה, עם עודף של שמות דומים (ולכולם גם שמות אמצעיים ושני שמות משפחה!) ועודף של פרטים, התרגום מיושן למדי וההתחלה קצת מסובכת. אבל ברגע שנכנסים אליו, נשאבים לתוכו. הסוף הידוע מראש לא פוגם בהנאה ממנו, ואני יכולה רק לקוות שכל מי שיקרא אותו ייקח ממנו קצת סובלנות כלפי דעות שונות משלו.
האנוסמארקוס אגיניס2קראתי אותו בספרדית ועכשיו אני מחפשת אותו בעברית. ספר מרגש, כתוב היטב. הסופר מספר אמיתות היסטוריות ללא כחל וסרק. הסיפור נוגע לכל אדם ובמיוחד לכל יהודי באשר הוא. העלילה "מרעננת" את הזיכרון הקולקטיבי שלנו, בעיקר בזמנים בהם האנטישמיות מעלה ראש. אבל, בנוסף, ואולי בעיקר, זוהי נובלה היסטורית אמינה, מותחת, שמותירה רושם עז על הקורא. ממליצה בחום על קריאת יצירה זו. מיותר לומר שאני מעריצה את אגיניס? yo
האנוסמארקוס אגיניס1הספר הזה זכה להצלחה רבה מאוד בארגנטינה, מקום בו נכתב הספר וארץ מולדתו של הסופר היהודי-ארגנטינאי הנפלא מרקוס אגיניס. באופן מפתיע פה לא זכה לפופולריות רבה, (אולי בגלל שלא שיווקו אותו מספיק?). זהו ספר מעולה, מגולל את סיפורו של האנוסים בדרום-אמריקה בצורה מרתקת ומעניינת ביותר. לדעתי כל מי שאוהב רומנים היסטורים הוא חייב לקרא אותו.
האנוסמארקוס אגיניס3הספר שהצליח לרגש אותי עד הדמעות. ספר שאני חושבת, היה צריך להיות ספר לימוד בארץ. תודה, מרקוס אגיניס