#
אני לא שייכת לסולדים מספרים עבי-כרס. ההפך. זו השארית מילדותי כשהספרים היו נגמרים הרבה לפני שנגמר לי הצורך לקרוא. אני לא נמנעת מהספרים הקטנטנים-חמדמדים האופנתיים היום, אבל תמיד יש לי הרגשה שהם בעצם "ספר בובות" שנועד יותר לקישוט מלקריאה.
מצד שני אני עומדת על זה שלאורך הספר תהיה הצדקה. ניפוח מיותר מזכיר לי תמיד את המורה מהיסודי שהתעקשה על "תשובה מלאה" וקיבלה את השאלה שנשאלה (ועוד כמה זוטות אם התל

פעם נכתב ספר בסבלנות. משמר את המתח לכל אורכו, בלי טריקים הוליבודיים זולים ובלי צורך לזרוק את העלילה לפינות ומצבים קיצוניים.
כזה הוא הספר הזה.
הרקע : מלחמת העולם השניה לאחר הפלישה לנורמנדי , שיחרור פריז והתחלת הכניסה לבלגיה וגרמניה.
נושא הסיפור הוא מוסר ומשפט צבאי מול מוסר פנימי.
העלילה מגלה לבן דמות אב והיסטוריה משפחתית שונה מהנרטיב שהוא חי בו.
קראתי את הספר, כאמור, במתח. לא של המלחמה ,( אם

כתיבה יפה ומדויקת, נראה שהסופר מבין היטב במשפט, בהתנהלות בתי משפט ובדקויות רלוונטיות. מבחינת מותחן לא הייתי ניסחף ומכתיר את <mark>סקוט טורו</mark> כמלך המותחנים המשפטיים אך כן כמו שאמרתי אני זוקף לזכותו כתיבה מדוייקת של מי שמבין בבתי משפט ובסובב אותם. הכל מתחיל בעצם בבגידה, מבוגר שבוגד באשתו עם מי שיכלה להיות הבת שלו. פשוט.
תיאורים יפים, כתיבה עשירה ומכובדת, שפה גבוה שמתאימה לאווירת הספר.
ואז מסתבר שאישתו

ספר טוב. מאוד קריא וכתוב היטב. הדמות הכי נוגעת ללב בספר זה הוא הבלש בן השמונים ושתיים, טים ברודי, אשר בעשור התשיעי של חייו מתמודד עם חקירת רצח מלפני 25 שנה ועם 2 משפחות ממוצא יווני שנלחמות אחת בשנייה באופן ממש מטורף. טים ושותפתו לחקירה סוכנת האפ.בי.איי לשעבר אבון, העובדים בשירותו של האל (הרקלס) בן אחת המשפחות היווניות מנסים להציג לפני מעסיקם את הפתרון לשאלה המטרידה אותו כבר 25 שנה - מי רצח את אחות

412 עמודים ואף טיפת דם לא נשפכה! למותחן זהו השג גדול. אף טיפת דם, אבל המון תאורים של דיונים משפטיים, סדרי דין, ופוליטיקה משפטית אמריקאית, ועדיין מותח ומעניין. תודו שזה השג משמעותי.

ראסטי סאביץ' הוא שופט, אב בית דין לערעורים, אדם מכובד ומוערך מתעורר בוקר אחד לצד אשתו המתה, מסדר את החדר ואת המיטה ויושב להמתין עשרים וארבע שעות, לפני שהוא מודיע לרשויות על מותה. ראסטי סאביץ' הוא דמות מורכבת, בן למהג

אז מה למדנו, ידידיי, מקריאה כמעט רציפה (ומקרית !) של הספרים "אחים בקרב" של אמברוז, "גיבורים פשוטים" של <mark>טורו</mark> ובמידה מסויימת גם "להרוג את רומל" של פרספילד ?!
- למדנו שבשלבים הראשונים של הפלישה לאירופה, האמריקנים אכלו חרא רציני; ולמדנו שמעט אח"כ, בפרט בצרפת, הבכירים שבין אנשי צבאם הקימו לעצמם חצרות בדגם פיאודלי, עם העדפה שיקית לטירות עתיקות; ובעיקר למדנו, שלצד סיפור הלחימה "הרשמי", "ההסטורי", התנהלו

ברברה סאביץ' נמצאה מתה במיטתה ב-29 בספטמבר, אז נראה לי שהיום הוא היום המתאים בדיוק לכתוב את הסקירה הזאת. מלבד התאמת התאריכים המופלאה, הספר הזה הגיע אלי לקריאה שניה מתוך שממת השיעמום שמשרים החגים, וליתר דיוק שביתת הספריה בימים טרופים אלה. כך יצא שהעברתי מבט על פני הספריה בכוונה למצוא משהו שעוד לא קראתי, או משהו שכבר מזמן לא קראתי, או משהו שלא קראתי יותר מדי פעמים. וכך הגעתי ל<mark>סקוט טורו</mark>. בכריכה הפנימ

<mark>סקוט טורו</mark> הוא אחד מכותבי ספרות הבלש המשפטי הטובים - עד הגעת ג'ון גרישם לזירה זו אשר דחק את כולם לצד. הספר "הודאה באשמה" סובל - לטעמי - מעודף של פלפול ותרגילים של העברות כספים, שיח בענייני הימורי ספורט - צריך כמעט להיות בעל רקע של רואה חשבון, או משפטן כדי להיכנס לנבכי מה שמתגלגל שם. למרות זאת העלילה קולחת, מפתיעה - אבל מסובכת למדי. הז'אנר של הבלש/משפטן שהיה בעברו איש משטרה ולכן מכיר את כל השטיקים ש

טוב עשו הוצאת הספרים והמתרגמת (וייתכן גם שבעזרתה של עו"ד דלית בן-ישראל) ששינו את שמו האנגלי של הספר "חף מפשע" (Innocent) , לשמו הנוכחי, המרענן יותר: "מעבר לספק סביר".
שתי סיבות לכך: הראשונה, צמד המילים "חף מפשע" משמש מספר סופרים (שהבולט שביניהם הוא ג'ון גרישם) וטוב שנבחרה ייחודיות מסוימת. והשנייה, החשובה יותר היא, שעם קריאת העלילה קיימת נטייה לשפוט את החשוד כ"חף מפשע" - שהרי זה שמו של הספר, ובבחי