אני לא קוראת ספרי שואה, אלא סמוך ליום השואה (לזכרו של סבא), המקסימום שאני מאפשרת לעצמי אלה הספרים על דור שני.
אם יש ספרים שאני מחבבת במיוחד, אלה הם ספרים על אנשים רגילים, שונים ממני, אבל דומים, כאלה שאפשר לפגוש במכולת השכונתית, בתור לרופא הילדים או בצומת הפקוק ביותר בעיר.
הספר עוסק בדיוק באלה - שני בני ארבעים פלוס מינוס, דור שני ליוצאי גרמניה, כאלה שמחפשים את עצמם ולא מוצאים מנוח.
הכל מתחיל כאשר אלי,נשואה פלוס שלושה, בת לאב קפדן וסגפני, פרופסור, שהשקיע את כל כולו במחקרים על גרמנים ולאם שזהותה נמחקה ליד האב השטלתן, פוגשת בפגישת מחזור של התנועה את מרטין. מרטין, שהיה נער ביישן ומופנם, עזב בצעירותו עם אמו לגרמניה והקים יחד איתה משרד אדריכלים משגשג. ברבות השנים חוזר מרטין לישראל כדי לבנות שם את חיי המשפחה, לצד אישתו הגרמניה, שהתגיירה ונכנסה להריון. בעידודו של מרטין, בגרמניה לצד מיטת אמו הגוססת, אלי מפשפשת בעברה של משפחתה ופותחת כמה פצעים מדממים ששופכים אור על ההתנהגות של אביה והתאבדותו, שהכאיבה לה בלי די לאורך שנים.
אין זוועות שואה בספר, יש רק המון אי שקט וחיפוש עצמי. גם מרטין וגם אלי, מנסים לבנות משפחה ולהקים בית על אף כי התאים המשפחתיים של שניהם לא היוו קרקע פורייה לאהבה - קפדנות יתר, בדידות, ניתוק מהמשפחה המורחבת, כל אלה גרמו לשניהם לחפש את הנפש התאומה דווקא במקומות שלא מתאימים להם. בהיותם עופות מוזרים, אאוטסיידרים, שמנהלים לכאורה חיים שלווים ורגילים, אך מתחת לפני השטח לא מרוצים אף פעם וממשיכים לחפש ולחפש, לבנות ולהרוס, הם מתקשים להמשיך בהצגה ובסופו של דבר מגיעים למסקנות הרות גורל מבחינתם.
ספר מעניין, שמזכיר לי קצת את ספריה של מאיה ערד.