"…גבר לבן ענק ומרושל. הוא בטח הגיע לשני מטרים, למאה ועשרה קילו, אולי מאה ועשרים, בעל ראש מגולח, מפרקי ידיים רחבים וקשים כמו קרשים בגודל חמישה על עשרה סנטימטרים, ידיים כמו מעדרים, לבוש ג'ינס אפור מאובק ונעלי עבודה." זוהי התרשמותו של אחד מן החבר'ה הרעים בספר "צרות ומזל רע" מג'ק ריצ'ר, גיבור סדרת המותחנים של לי צ'יילד. זמן קצר לאחר שהתרשמות זו חולפת במוחו, הוא זוכה ל"טיפול" מג'ק. שכן, זאת עליכם לדעת: ג'ק מכסח את הרעים, לא פוגע בתמימים, ונאמנותו לחבריו היא חסרת פשרות. איזה גבר.
ריצ'ר היה בעברו מפקד של יחידת עלית של חוקרים מיוחדים של המשטרה הצבאית בצבא ארה"ב. חבר'ה קשוחים, אחד-אחד ואחת-אחת. סיסמתם הייתה – "לא מתעסקים עם החוקרים המיוחדים". בספר זה ישנם כמה רעים משודרגים אשר מתעסקים איתם (ולא אוסיף פרטים כדי שלא לחטוא בספוילר). אם אתם חושבים שג'ק ייתן לזה לעבור ללא תגובה, אתם טועים טעות מרה. (סימן הוא שטרם קראתם שום ספר מסדרת המותחנים של ריצ'ר. גם זו, לטעמי, טעות מרה.) "אז מה התוכנית, בוס?", שואלת את ריצ'ר חברתו לשעבר ביחידה, והוא עונה: "כמו תמיד, נחקור, נתכנן, נבצע. נמצא אותם, נחסל אותם, ואז נשתין על קברי אבותיהם". אין ספק, ריצ'ר אינו הולך סחור-סחור.
אגב, תארו לעצמכם שסופר ישראלי היה מנסה לכתוב סדרת מותחנים שגיבורה הוא חוקר לשעבר של המשטרה הצבאית הצה"לית: "ג'ו אמידי היה בעברו מפקד יחידת העלית של מצ"ח – מצ"ח נחושה. סיפורי הגבורה אודות "מבצעי המלביש" של הנחושים נלחשו מפה לאוזן שנים ארוכות לאחר שהיחידה התפרקה. סיסמתם הייתה: בלי כומתה ובורח? ג'ו מייד יכסח." לא, זה לא היה עובד. אבל בארה"ב של לי צ'יילד זה עובד, ועוד איך.
אם להשתמש באנלוגיה קולנועית, ריצ'ר הוא מעין הכלאה של ארנולד שוורצנגר וקלינט איסטווד: יש לו את הנתונים הפיסיים יוצאי הדופן של שוורצנגר מחד, ואת האישיות המאופקת והמפוכחת, בעלת האינטגריטי, הסולדת ממחויבות ואדישה למוסכמות חברתיות של איסטווד (לפחות בחלק מסרטיו), מאידך. ריצ'ר אדיש לחלוטין לרכוש, בורח ממסגרות ומהתמסדות, וקנאי לחופש ולפרטיות שלו. עד אסון התאומים הרכוש היחיד שנשא עימו היה מברשת שיניים מתקפלת. אחר כך נאלץ לשאת עימו גם את דרכונו: "יותר מדי דברים בעידן החדש דרשו תעודה מזהה ותמונה… ריצ'ר היה נווד, לא זאב בודד, חסר-מנוחה, בלי בעיות תפקוד, ולכן נכנע [לצורך לשאת דרכון] בחן".
העלילה של הספר קולחת בקצב מהיר: משפטים קצרים, דיאלוגים שנונים וסרקסטיים, תפניות זריזות בעלילה. לעתים ניתן לנחש את התפנית הבאה בעלילה, אך הדבר אינו פוגם בהנאה. אנו אוהבים את ג'ק ריצ'ר כי הוא יודע לעשות את מה שאנחנו איננו יכולים לעשות, את מה שמערכות החוק והמשפט נכשלות לעשות באופן מחפיר, את מה שביאליק דרש בשירו הנוקב "על השחיטה": "אם יש צדק, יופע נא מייד". אצל ריצ'ר הצדק מופיע תמיד, אחרי לכל היותר 300-400 עמודים.
ותודה לאפרתי, הפרופ' לספרות מתח של אתר סימניה, שבזכות המלצותיה על סדרת ג'ק ריצ'ר קניתי ספר זה!