ספר מוזר. קראתי עד הסוף, בתקווה שיתבהר בדרך, התבהר, קצת...לא מספיק. קראתי אותו כי מאד אהבתי את 'חוש השלג של העלמה סמילה' של פטר הוג וציפיתי למשהו דומה, סוחף. זהו שלא. קשה מאד להבין מה קורה, מה הגיבור של הספר מנסה להשיג בעצם, מי נגד מי, מה העלילה בכלל, הכל מעורפל וחלק גדול מהטקסט עוסק בחוש השמיעה המופלא של קספר, גיבור הספר, שהוא ליצן קרקס מפורסם מאד ובפרשנות לחוש השמיעה ובפילוסופיה ובמוזיקה קלאסית, בעיקר של באך, לקראת סוף הספר זה כבר מעצבן, החזרה הזו לבאך וליצירות שלו. תחושה של ספר מאד אישי של הסופר, אם אתם מחפשים ספר מתח סוחף וקולח, זה ממש לא זה.

מי האיש הזה? מה הוא רוצה? איפה הוא נמצא? למה יש נזירים? מה קורה פה??? קראתי עד הסוף אבל היו הרבה רגעים של כמעט סגירה. איכשהוא יש משהו שגרם לי להמשיך לקרוא, וקטע אחד שעורר בי מחשבות, אבל רוב הספר הוא הליכה בנוף לא מובן וסוער, בקפיצה ממשפט למשפט. לא יכולה להמליץ לכם, אלא אם כן אתם סקרנים. העלילה עצמה- בניגוד מסויים למה שכתוב על הכריכה או שבאמת לא הבנתי הרבה- היא על איש מוזיקלי מאוד שקושר את עצמו בשלומה של ילדה מסתורית עם כוחות-על. בדרך יש הרבה רעים, הרבה עוזרים נאמנים, הרבה נסיעות וקטעים מצויינים שבהם הוא מצליח למשוך את תשומת הלב של הסובבים אותו, לפתות או להעיר אותם, בתחבולות מילים מקסימות. הוא מוכה, הוא נרדף, הוא מטפס, הוא בורח, הוא קופץ, הוא נעצר ונחקר, ונדמה לי שהסוף טוב.

התור אצל הירקן הגיע עד הפטרוזיליה. עטיתי על עצמי את פרצוף "אני תמיד עושה קניות לשבת ביום שלישי", ונכנסתי פנימה. מבט על העגלות העמוסות בתור הראה שכנראה כל השכנים שלי היסטרים מסופה מתקרבת. או שכולם נוהגים תמיד לעשות קניות לליל הסדר בחודש טבת. אחרי הקניות. התור. שתי עגלות שהפכו להיות חמישה ארגזים. העמסת תא המטען כי אין משלוחים. בסוף הגיע הזמן ללכת לספריה. במפתיע הספריה היתה ריקה. מוזר ביותר. תכנון של סופה, יום או יומיים או שבוע בבית - ואף אחד לא חושב ללכת לספריה?

הילדה השקטה. פטר הוג. הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עלי בחזרה. זו התלבטות, כי מצד אחד כבר קראתי שני ספרים של הוג, ולא התרשמתי ביותר מהעלילה ומהכתיבה. מצד שני, אם צפויה סופת שלגים, מה יותר מתאים מעלילה בלב דנמרק הקפואה? דנמרק. נורא כיף לצחוק על הצפון אירופים. באיזה עוד מקום סופר יכול לכתוב על סכנת כוויות שמש בטמפרטורה של עשרים ושתיים מעלות? נכון שאנחנו לא נמצאים בעמדה לצחוק על זה, כי איך אומרים האירופים? "לא מבינים אתכם, יש מלחמה, ואתם יושבים בבית קפה כרגיל. מספרים על קצת שלג צפוי, ואתם סוגרים את המדינה". בסופו של דבר החלטתי בעד. בעיקר כי הספרנית התעלמה מכמות הספרים שלקחתי, ואישרה את כולם. אז בנוסף לכל הערימה, לקחתי גם את "הילדה השקטה".

אני יודעת שהירושלמים מאוד מאוכזבים משני סנטימטרים של שלג שירדו עליהם. אבל אני גרה במקום שהוא גם צפוני לירושלים וגם גבוה יותר, ולכן היו כאן כמויות נאות של בוץ לבן. מה שיפה בשלג, לפני שהמכוניות משחירות אותו, הוא השקט. בשעות הראשונות אחרי שהוא יורד, כשיש עוד משטח לבן וחלק, הוא גם מרפד את הצלילים והקולות. מי שחי בארץ קפואה מכיר את השקט הזה יותר טוב ממני. "ריבוניתו של עולם חננה כל אדם ואדם בסולם מוזיקלי משלו, ואני - קספר קרונה, הליצן - נתון במצב הקשה של מי שמסוגל לשמוע זאת". קספר קרונה הוא אמן קרקס בן ארבעים ושתיים. ליצן מזדקן. אבל יש לו גם כישרון נסתר וסודי, הכרוך בחוש השמיעה הפנומנלי שלו. החוש הזה, המאפשר לו לקלוט בשיחת טלפון את הדהוד פעמוני הכנסיות, או משב גלי הים, או עומק המרתף שבו נמצאים בני שיחו. חוץ מזה הוא גם פושע מבוקש ומהמר, ואיש מוזר באופן כללי. הוא פוגש את קלרה מריה, מכיר בכישרון המיוחד שלה, ואז היא נעלמת, והוא יוצא לחפש אחריה ונסחף למקומות מוזרים.

"אמנים הם אנשים מאמינים... יש להם תחושה דתית עמוקה, כמו לצוענים ומלחים. אולי מפני שהם חיים קרוב כל כך למוות. אולי מפני שהם נוסעים בלי מטען כבד. אולי מפני שהם עובדים עם אשליות. כל ערב כשהמוזיקה מתנגנת, אתה פורש את המציאות ומציג אותה בזירה, ואז מקפל אותה שוב ולוקח אותה החוצה... אצל כל אמן בלב יש כמיהה , יש חלל ריק, משהו כמו ריבוניתו של עולם".

דת לא מוכרת, כנסיה מוזרה, ריטואלים סודיים, קרקס ואומנים, ילדים, חושים מופלאים, אומנים שהם פושעים מופלאים. המוטיבים האלה חוזרים ביצירה של הוג. המסקנה שלי היא שכל ספר הוא אמנם מוזר מדי, הזוי מדי, בלתי קוהרנטי, ולא ממש קריא. אבל אם חוצים את מכשולי הקריאה הבסיסיים האלה, וזה לא קל, הדברים נשזרים לכדי סאגה מרתקת בממוזרותה. העלילה לא נהירה, הגיבור לא סימפטי, ויש בסיפור חורים לא ברורים, אבל עכשיו הם מהדהדים כבר את העלמה סמילה עם חוש השלג שלה ואת שומרי הפילים. מוזר, מהורהר, פילוסופי. די התאים לי לאווירה המוזרה שנוצרת כשהיישוב הרגיל שלי מתכסה פתאום בשלג לבן. בשלב מסויים נמאס לי, ואז הפסקתי לקרוא, לקחתי אבקת ווי-פי מהשכנים, והתיישבתי לצפות בפרוזן.

זה מסוג הספרים שמוציאים לי את חדוות הקריאה, לקחתי על עצמי משימה לגמור את הספר (מכיוון שאולי בסוף הכל יתבהר ואוהב את הספר) אבל חייב להודות שנכשלתי, הגעתי לעמוד 350 מתוך 450 רב הזמן כקורא הייתי בערפל בציפייה לצאת ממנו אל האור אבל הבנתי שהמסע איננו מהנה ולא שווה את הזמן והמאמץ (האם העם היהודי לא סבל מספיק?), אני ממליץ את הספר למזוכיסטים בלבד .

ספר מסובך ביותר, מאוד לא קריא ולא שוטף. קשה להבין את העלילה,אחוז גבוה מאוד מהעלילה מוקדש לחוש השמיעה האבססולוטי של קספק קרונה ולחוויות הבלתי מובנות בעליל של יכולת זו.לא ברור לי בדיוק כיצד עמדתי והצלחתי לצלוח את יותר מ-400 העמודים של הספר,כל הזמן חחיכיתי לאיזה תפנית בעלילה אבל זה לא בא..צריך הרבה סבלנות של ברזל ורצון כדי לסיים את הספר הזה. מומלץ לבעלי סבולת של ברזל להגיגים טונאליים ווקאלים

אם ישאלו אותי אם נהניתי מהספר יהיה מאוד קשה לי לענות. מצד אחד כמו בספרים הקודמים של הוג הוא מפתיע ברעיונות חדשים ומוזרים והדמויות שהוא משרטט מלאות חיים. מאידך אם הספרים הקודמים היו קשים לקריאה אז הספר הזה מתקרב לדרגת בלתי אפשרי. לקח לי בערך 100 עמודים כדי להבין בכלל מי נגד מי וכמעט שבוע וחצי כדי לסיים את הספר (הממוצע שלי הוא יומיים מינוס...) היות ונרדמתי תמיד באיזה שהוא שלב. תהיתי אם הבעיה היא בתירגום אך אפרגן להן שכנראה שלא היות וגם הספרים הישנים שלו קשים.
ונקודה אחרונה "גדול הסופרים הדנים אחרי הנס כריסטיאן אנדרסן" (הכריכה האחורית) זה בערך כמו הקניון הכי גדול במזרח התיכון, לא כ"כ קשה להיות הכי או כמעט הכי במדינה קטנטונת כמו דנמרק...

ספר נוסף מאת פיטר הוג, גדול הסופרים הדנים אחרי הנס כריסטיאן אנדרסן.
כמו בספרו "חוש השלג של העלמה סמילה", גם בספר זה בא לידי ביטוי סגנונו המיוחד של הוג. הקורא יווכח כי הוג ערך עבודת מחקר מקיפה בכל הנוגע לנושא בו עוסק הספר, חוש השמיעה וככל הנראה שילב במחקרו את אהבתו למוסיקה הקלאסית.
ישנם ספרים שבהם תיאורי האוכל מגרים את בלוטות הטעם ומעוררים את תיאבון הקורא. הוג מציג בקיאות פנטסטית במוזיקה הקלאסית, בעיקר ביצירותיו של באך ומצליח לעורר בקורא את הרצון להאזין להן.
(לדעתי הדבההאזנה חיונית על מנת להבין חלקים נרחבים בסיפור).
ספר מרתק, בעל תפניות רבות בעלילה ההופכות אותו למאתגר ומתוחכם ועם זאת לקשה לקריאה לפרקים.
מסוג הספרים שבסופם הקורא חש דחף לקרוא אותם שנית על מנת להבינם כהלכה (אני לא בטוחה שלא יצריך גם קריאה שלישית :-)
אזהרה: אם לא הובן עד כה- זה לא הספר המתאים לטיסה :-)
הרומן איתו עשוי להיות מתמשך, אבל שווה.
קריאה מהנה.
שרית לינקר

רק התחלתי אותו והוא מעניין מאד מקווה שגם בהמשך. לא למכירה.קניתי אותו בהיזדמנות לא חדש.

מה אתם מתלוננים אני בת 11 עוד מעט ואני קוראת דבריםש ל אוניברסיטה