“האויב הכי גדול של ריצ'ר בספר הזה הוא השלג. או הקור ליתר דיוק. מתואר בווירטואוזיות מצמררת (ששולחת אותי אל מתחת לשמיכה) הקור אינו מרפה לרגע.
סיפור המעשה מתרחש בדקוטה הדרומית, ואם המילה דרומית עושה לכם אסוציאציה של חום, תשכחו מזה. ג'ק ריצ'ר מבוסס בשלג בטמפרטורה של מינוס 34 מעלות.
למי שמכיר את ג'ק ריצ'ר אין להכביר במילים. עולם נפלא-נורא, נוריקוסאן ואני מריצים אותו לנשיאות ארצות הברית בסיבוב הבא (אם לא יהיה עסוק מדי בפתרון תעלומה ואם יחליט להיות יותר בזבזן במילים).
אם להיות חסכנית במילים כמו ג'ק ריצ'ר, אז הנה העובדות כהווייתן: ג'ק הוא גימלאי (בן 37 בספר הראשון ועד בן...) של המשטרה הצבאית, גובהו 1.95, משקלו 113 ק"ג של שרירים, איבריו הם מכונת הרג משוכללת, במוחו יש שעון מדוייק, יכולת למדוד מרחקים ומסוגלות גאונית לחזות את מהלכי אוייביו שניות לפני שהם נוצרים במוחם. בכל ספר ג'ק צונח לאיזו עיירה נידחת בארצות הברית, לתוך איזו תעלומה גדולת מידות, לא רצח בת השכן, הוא מתאהב באיזו אשה מכוחות הבטחון (בספר הזה הוא מתאהב באישיותה של מפקדת יחידה סודית שאיתה הוא משוחח בטלפון) מסדר את העניינים, מפצח כמה גולגלות, ונעלם כדי לנדוד בשבילי אמריקה עם חבילת מזומנים קטנה ומברשת שיניים.
בספר הזה, כאמור, ריצ'ר מתמודד בבעייה גדולה נוסף לבעייה הקיומית של שמירה על חום גופו. לצערי הרב, לי צ'יילד פיספס בגדול וזרק יותר מדי רמזים על זהותו של האיש הרע. לא האיש הרע-רע, ששמו פלאטו והוא מתואר החל מן ההתחלה על רשעותו העצומה, אלא זהותו של האיש הרע.
יש סופרי מתח שפורשים בפני הבלש והקוראים אותם נתונים, בבחינת: נראה מי יפתור את התעלומה קודם. ישנם סופרים שהבלש שלהם מגלה פרטים שמועלמים מן הקורא וישנם סופרים שהמתח שהם יוצרים נובע מחשיפת זהותו של האיש הרע כשהבלש אינו יודע אותה וזה מקור המתח.
אבל 61 שעות אינו ספר מן הסוג האחרון. הוא ספר שאנחנו ביחד עם ג'ק ריצ'ר היינו צריכים לחשוף את זהותו של האיש הרע ממש ברגע אחד ולא דפים רבים כל כך לפניו.
בנוסף לכך, כל הפרשיה שמתרחשת בעיירה ברורה לחלוטין, אבל הפרשיה המניעה אותה, זו שיוזם פלאטו הארכי פושע, אינה ברורה די צרכה. בהתחלה נדמה כי צ'יילד מערפל אותה בכוונה. אחרי שסיימתי את הקריאה חזרתי לקטעים הרלבנטיים של המזימה, ולבושתי הרבה לא הבנתי את פרטיה הרבה יותר. העמימות הזאת אינה נכונה מבחינה סיפורית ומורידה בהרבה את הנאת הקריאה.
שמו המיוחד של הספר נובע מתבנית של סיפור שדוהר לקראת סיומו בתום 61 שעות מתחילתו. נקודות הזמן מצויינות בכל חמש דקות לפני שעה עגולה, וצ'ילד מונה לנו כמה שעות נשארו עד הרגע הנורא.
שמתברר שאינו כה נורא.
למעשה, הסוף תפל במקצת, ומכיוון שספירה לאחור מגבירה את רמת החרדה, הצטערתי לגלות שפרקיו הראשונים של הספר מותחים הרבה יותר מפרקיו האחרונים.
האם זהו מסטיק שאיבד את טעמו? לא בטוח, כי הספר קצר מהרגיל ואינטנסיבי למדי.
הבעייה של כולנו היא שג'ק ריצ'ר ממש מתאייד בסוף הספר. הביטוי שלי לא נבחר סתם כך, אבל תנוח דעתכם, סביר להניח כי הוא ממשיך לנוע בשבילי אמריקה ופותר תעלומות.”
