הבת שלי היא אישה נשואה צעירה, בעלה נמצא כרגע בשירות מילואים והיא אם לשתי בנות. כשהיא התארחה אצלי השבת היא ראתה את הספר הזה ורצתה לקרוא אותו. אמרתי לה שיש לספר אזהרת טריגר רצינית. היא שמעה והחליטה לוותר. אז אם את בזוגיות טרייה או מתכננת הורות בקרוב או גם וגם - כדאי שתקחי בחשבון שהספר כולל אובדן כפול ויכול לטרגר ממש בהקשרים של בניית משפחה חדשה. האזהרה מופנית אל קוראת ולא אל קורא משום שמראש אין סיכוי שגבר יקח לידיים ספר כזה, שעטיפתו מורה שהוא שייך לז'אנר "נשים חתוכות על הכריכה" מה שמורה הרבה פעמים על "ספר בנות" קליל.

לא שהנושא של הספר הזה קליל. אמנד חווה אובדן כפול, של בן זוג ושל עתיד משפחתי. היא מודיעה בעבודה על חופשה ללא תשלום ויוצאת להתבודד בכפר נידח. הבית הכפרי שהיא שוכרת לא ממש מעניין אותה. היא באה עם מכונית מלאה אספקה, סוגרת תריסים, מתכרבלת במיטה, לא עונה לטלפונים ובאופן רשמי נכנסת לדיכאון. לא שאפשר להאשים אותה בזה. האם היא "מנסה לאסוף את השברים" או בורחת מהעולם? אין לדעת, אני מניחה שהשני יותר מהראשון. אבל העולם רודף אחריה ובהדרגה אמנד מתאוששת ומשתקמת. בין השאר תורמים להחלמה שלה לוחות שנה ישנים שהיא מוצאת בבית והיו שייכים לבעלת הבית הקודמת שאהבה גינון. היא מתמודדת עם האובדן שלה, עם חמיה וחמותה האבלים בעצמם, עם לידה במשפחה שכואבת לה מאוד, עם תלמידים של בן זוגה המנוח שגם הם אבלים בדרכם, ועם האמא שלה, המנסה לעשות טוב אבל היא נרקסיסיטית.

הבעיה שלי עם הספר הזה היא לא שהוא נוגע בנושאים כואבים, וגם לא שהסוף שלו טוב. הבעיה שלי היא שתיאור ההחלמה המופלא של אמנד מתואר בצורה לינארית ועולה. היא מחליטה להשתקם ואז פשוט עושה את זה צעד אחרי צעד. אלא שדברים לא עובדים ככה. יש נסיגות, יש טריגרים של מאורעות ואנשים ותאריכים. אנשים בדיכאון וביגון עמוק עשויים לבחור בחירות הרסניות לגביהם וכאלה שמשחיתות יחסים עם קרובים וגם תהליכי החלמה שהחלו בהצלחה. העולם מתקדם בספירלה או בזיג זג ולא בקו ישר. קוראת שחוותה משבר כזה או אחר וקוראת את דרכה של אמנד עשויה לחשוב שמשהו לא בסדר אצלה, בכך שהיא נזקקת לתרופות או לחומרים משככים אחרים, בכך שבלי עזרה מקצועית חיצונית היא לא מצליחה להתאושש או בכך שאחרי שהתחילה "לקום לחיים" עדיין יש דברים שמשתבשים.

הספר לא כתוב היטב, העלילה לא מאוד משכנעת, והתהליכים המתוארים לא אמינים. חבל, כי זו היתה הזדמנות טובה לתאר חיים כפי שהם, ולא רק חיים כפי שהיינו רוצים שיהיו. לכן הספר הזה הוא בעיקר החמצה.

הבת שלי היא אישה נשואה צעירה, בעלה נמצא כרגע בשירות מילואים והיא אם לשתי בנות. כשהיא התארחה אצלי השבת היא ראתה את הספר הזה ורצתה לקרוא אותו. אמרתי לה שיש לספר אזהרת טריגר רצינית. היא שמעה והחליטה לוותר. אז אם את בזוגיות טרייה או מתכננת הורות בקרוב או גם וגם - כדאי שתקחי בחשבון שהספר כולל אובדן כפול ויכול לטרגר ממש בהקשרים של בניית משפחה חדשה. האזהרה מופנית אל קוראת ולא אל קורא משום שמראש אין סיכוי שגבר יקח לידיים ספר כזה, שעטיפתו מורה שהוא שייך לז'אנר "נשים חתוכות על הכריכה" מה שמורה הרבה פעמים על "ספר בנות" קליל.

לא שהנושא של הספר הזה קליל. אמנד חווה אובדן כפול, של בן זוג ושל עתיד משפחתי. היא מודיעה בעבודה על חופשה ללא תשלום ויוצאת להתבודד בכפר נידח. הבית הכפרי שהיא שוכרת לא ממש מעניין אותה. היא באה עם מכונית מלאה אספקה, סוגרת תריסים, מתכרבלת במיטה, לא עונה לטלפונים ובאופן רשמי נכנסת לדיכאון. לא שאפשר להאשים אותה בזה. האם היא "מנסה לאסוף את השברים" או בורחת מהעולם? אין לדעת, אני מניחה שהשני יותר מהראשון. אבל העולם רודף אחריה ובהדרגה אמנד מתאוששת ומשתקמת. בין השאר תורמים להחלמה שלה לוחות שנה ישנים שהיא מוצאת בבית והיו שייכים לבעלת הבית הקודמת שאהבה גינון. היא מתמודדת עם האובדן שלה, עם חמיה וחמותה האבלים בעצמם, עם לידה במשפחה שכואבת לה מאוד, עם תלמידים של בן זוגה המנוח שגם הם אבלים בדרכם, ועם האמא שלה, המנסה לעשות טוב אבל היא נרקסיסיטית.

הבעיה שלי עם הספר הזה היא לא שהוא נוגע בנושאים כואבים, וגם לא שהסוף שלו טוב. הבעיה שלי היא שתיאור ההחלמה המופלא של אמנד מתואר בצורה לינארית ועולה. היא מחליטה להשתקם ואז פשוט עושה את זה צעד אחרי צעד. אלא שדברים לא עובדים ככה. יש נסיגות, יש טריגרים של מאורעות ואנשים ותאריכים. אנשים בדיכאון וביגון עמוק עשויים לבחור בחירות הרסניות לגביהם וכאלה שמשחיתות יחסים עם קרובים וגם תהליכי החלמה שהחלו בהצלחה. העולם מתקדם בספירלה או בזיג זג ולא בקו ישר. קוראת שחוותה משבר כזה או אחר וקוראת את דרכה של אמנד עשויה לחשוב שמשהו לא בסדר אצלה, בכך שהיא נזקקת לתרופות או לחומרים משככים אחרים, בכך שבלי עזרה מקצועית חיצונית היא לא מצליחה להתאושש או בכך שאחרי שהתחילה "לקום לחיים" עדיין יש דברים שמשתבשים.

הספר לא כתוב היטב, העלילה לא מאוד משכנעת, והתהליכים המתוארים לא אמינים. חבל, כי זו היתה הזדמנות טובה לתאר חיים כפי שהם, ולא רק חיים כפי שהיינו רוצים שיהיו. לכן הספר הזה הוא בעיקר החמצה.