ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 7 בפברואר, 2025
ע"י ענת
ע"י ענת
זהו הספר היחיד של מליסה דה קוסטה שתורגם לעברית, וקשה להבין למה בחרו לתרגם דווקא אותו. בעיני הוא חלש יחסית לספר המפורסם שלה tout le bleu du ciel - סיפור אהבה מרגש של בחור צעיר החולה באלצהיימר עם בחורה שמכיר כשמחליט לצאת לטיול בפירנאים. הספר הזה מספר על בחורה שבערב אחד מאבדת את עולמה. היא נוסעת לכפר להתבודד, ולאט לאט באמצעות עבודה בגינה וחיבור לעונות השנה, מתחילה תהליך של שיקום. זהו ספר שחוגג אלמנטים פאגניים שקיימים בבסיס התרבות האירופית. הכתיבה של דה קוסטה, מאד מפורטת אובססיבית לעיתים, מה שדווקא יוצר תמונה בראש הקורא ומותיר חותם. עם זאת, הספר עצמו איטי מידי, התהליכים הפנימיים לא מתוארים בצורה מעניינת מספיק, ובחייה "החיצוניים" של הגיבורה לא מתרחש הרבה. עדיין לא החלטתי אם ממליצה או לא. מעניין לשמוע מה חשבו אחרים.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ענת
(לפני חצי שנה)
מסכימה.
גם אני חשתי תחושה של נתק והספר לא נגע בי רגשית, על אף הנושא הקשה. מבינה אותך שפרשת אחרי שליש. קראתי ספר אחר שלה שמאד אהבתי ולכן החזקתי מעמד מקווה כל הזמן שאולי ישתפר.. אבל לא..
|
|
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני חצי שנה)
אני פרשתי אחרי שליש ספר.
לא הצלחתי להתחבר אל הגיבורה, לא הרגשתי את האובדן שלה. הכתיבה הייתה מונוטונית וחסרת ייחוד, וזה לא שהתהליכים הפנימיים לא תוארו בצורה מעניינת מספיק, הם לא תוארו בכלל. רוב הזמן היא מנסה לקבור את עצמה חיה, רצון שמתואר כעקשני וכובש-כול; ואז פתאום משהו ניצת בה והיא קוראת מחברות ישנות על צמחים או מכינה קינוחים ומזמינה את הנערים ההם שהכירו את בעלה - מה גרם לה לעשות את זה? מה העיר אותה לחיים? לא היה לי ברור, ולא הייתי סקרנות מספיק כדי לעשות וידוא הריגה, פשוט פרשתי.
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
