ביקורת ספרותית על הטיהור מאת סופי אוקסנן

---

השנה 1992, וזארה פוגשת את אלידה טרו. בזמן הפגישה שלהן זארה היא בחורה צעירה שנמלטת משני גברים חזקים שהפכו אותה למכרה הזהב שלהם. אלידה היא אישה מבוגרת מאוד, שני דורות מעל זארה, אלמנה שחיה בכפר מבודד באסטוניה, והיא קורבן להתעללויות חוזרות ונשנות של אנשי הכפר, בעיקר הילדים הפרחחים אבל כנראה בגיבוי ההורים שלהם. אלידה לא מקבלת בברכה רבה את הפליטה שנקלעה לחצר שלה, אבל היא עוזרת לה במקצת ומתחילה להיווצר ביניהן סוג של מערכת יחסים. זארה יודעת על אלידה יותר משהיא יכולה להסביר בהתחלה, ואלידה מסתירה דברים יותר ממה שהיא מעוניינת להודות, אבל נוצר ביניהן חיבור כלשהו, שהוא המנוע של הסיפור, והטריגר של כל אחת מהן לחזור בזכרונה ולשתף את הקוראים בחלקים מהעבר הקרוב והרחוק. עבר שבו זארה עזבה כדי לעשות כסף ולקבל עתיד טוב יותר, עבר שבו אלידה גרמה למשפחה שלה לעזוב.

אה, ואנחנו באסטוניה, שזו מדינה בלטית שמעט מאוד מהספרות שלה, אם בכלל, מגיע לארץ ומתורגם. סופי אוקסנן היא מפינלנד, מדינה שחולקת גבול ימי, אם אפשר לומר ככה, עם אסטוניה. היא יצרה את זארה ואת אלידה כדי לשקף את הסיפור המסוכסך של אסטוניה תחת השלטון הסובייטי. דרך אלידה היא מספרת על עבר רחוק - שנות החמישים של המאה העשרים. ודרך זארה על עבר קרוב - שנות התשעים שהביאו איתן את התפרקות הגוש הסובייטי, אבל גם לא מעט עוולות אחרות.

הספר הזה כואב. הוא מחריד ובוטה, מספר על פשעים, על סחר בנשים ועל בגידות. לא כל גיבורה היא קורבן, או לא רק קורבן. אלידה עשתה דברים שעליהם קשה שלא לשפוט אותה. ואנשי הכפר אכן שופטים. זה עולם שכמעט לא קוראים עליו כאן, וזו התרומה של הספר. עם זאת מבחינה ספרותית הוא לא מחזיק. הטריגר הספרותי שהביא את זארה לחצר של אלידה קלוש, וכך גם ההסבר למה אלידה מכניסה את זארה הפצועה לבית שלה ועל מה מתבסס החיבור ביניהם. יור מהכל זו הרגשה של שני סיפורים שונים שהוטלאו יחד בצורה לא מוצלחת, והם לא מאירים או מחדדים זה את זה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הטיהור