#
יש ספרים שמצליחים לעקוף קוי הגנה שנבנו בזהירות.
אני משתדלת לא לקרוא ספרים על אלימות נגד חסרי-ישע, ספרים העוסקים באלימות מינית, בסחר בנשים (או בילדים) ובהתעללות לשמה. ההצדקה שלי היא חוסר האונים שאני חשה כשאני קוראת את החומרים האלה, כשהכתוב אינו ניתן לשינוי ועולם כמנהגו נוהג.

איכשהו חשבתי שאם אקרא ספר העוסק באסטוניה, שכל הידע שיש לי עליה הוא תיאורטי (מדינה בלטית קטנטונת, גובלת בלטביה וברוסיה, גבול ימי עם גרמניה ופינלנד, אוכלוסייה של פחות ממליון וחצי תושבים, רובה כפרית ודי נחשלת) יהיה לי הריחוק המתאים ממה שמספרת אוקסנן. טעיתי בגדול.

הסיפור מסופר בפרקים קצרים שלכל אחד מהם כותרת עניינית, המתארים זמנים שונים בחייהן של דמויות. הוא מתרחש בין שנות השלושים של המאה הקודמת עד שנות התשעים בה. הוא מסופר מזווית ראייתן של כמה דמויותיו, בעיקר שתי נשים וגבר. מתאר את קורותיה של משפחת איכרים במקביל לקורותיה של אסטוניה. כולל תיאורים קשים לקריאה (על חלקם דילגתי) של התעללות בנשים, מינית ואחרת. הדמויות מעוצבות בכישרון רב, מאופיינות באופן ברור והתנהגותן ברורה לקורא(ת) גם כשהיא נראית תמוהה.

סופי אוקסנן היא סופרת פינית ילידת 1977, שזכתה עבור ספרה זה בפרסים ספרותיים מכובדים. ניכר שהיא מכירה היטב את מה שהיא כותבת עליו. אמה אסטונית והיא בילתה חופשות ילדות אצל סביה האסטונים הכפריים. היא אינה מתארת שום דמות כרק טובה או רק רעה. הקורבן הוא גם מתעלל. הטוב הוא גם רע. החבר הוא מי שלא ניתן לסמוך עליו, אח יכול לבגוד באחיו. אין פה סולידריות, יש פה הישרדות. זה רק הופך את הסיפור ליותר אמין והרבה יותר טורד מנוחה. אחרית דבר מאת רמי סערי – שתרגם את הספר מפינית ברמה הגבוהה שאיפיינה את כל התרגומים שלו שקראתי – מכניסה את הספר למסגרת היסטורית-אתנית ומאפשרת לקורא(ת) מבט רחב יותר על הסיפור.

בספר יש חמישה חלקים. ארבעה מעולים (וקשים מאד לקריאה, למרות קריאוּתם) וחלק חמישי (59 עמודים) מיותר, שלמרות שהוא מנסה לפתור לקורא את השאלות שמתעוררות בו, הוא מקלקל ומפחית מעוצמתו של הספר. הוא גם הסיבה שלא דירגתי בחמישה כוכבים, כפי שחשבתי במהלך הקריאה.

יצא שזה הספר האחרון שקראתי בשנה העברית האחרונה. מצד אחד יופי שהספר האחרון הוא ברמה כל כך גבוהה. מצד שני הוא דומה בעיני לשנה שחלפה: אינטנסיבי, ללא נחמה ומחייב אותך לחשוב על דברים שתעדיף שלא לחשוב עליהם, אפילו אם אתה מחוסן, לכאורה.

השנה 1992, וזארה פוגשת את אלידה טרו. בזמן הפגישה שלהן זארה היא בחורה צעירה שנמלטת משני גברים חזקים שהפכו אותה למכרה הזהב שלהם. אלידה היא אישה מבוגרת מאוד, שני דורות מעל זארה, אלמנה שחיה בכפר מבודד באסטוניה, והיא קורבן להתעללויות חוזרות ונשנות של אנשי הכפר, בעיקר הילדים הפרחחים אבל כנראה בגיבוי ההורים שלהם. אלידה לא מקבלת בברכה רבה את הפליטה שנקלעה לחצר שלה, אבל היא עוזרת לה במקצת ומתחילה להיווצר ביניהן סוג של מערכת יחסים. זארה יודעת על אלידה יותר משהיא יכולה להסביר בהתחלה, ואלידה מסתירה דברים יותר ממה שהיא מעוניינת להודות, אבל נוצר ביניהן חיבור כלשהו, שהוא המנוע של הסיפור, והטריגר של כל אחת מהן לחזור בזכרונה ולשתף את הקוראים בחלקים מהעבר הקרוב והרחוק. עבר שבו זארה עזבה כדי לעשות כסף ולקבל עתיד טוב יותר, עבר שבו אלידה גרמה למשפחה שלה לעזוב.

אה, ואנחנו באסטוניה, שזו מדינה בלטית שמעט מאוד מהספרות שלה, אם בכלל, מגיע לארץ ומתורגם. סופי אוקסנן היא מפינלנד, מדינה שחולקת גבול ימי, אם אפשר לומר ככה, עם אסטוניה. היא יצרה את זארה ואת אלידה כדי לשקף את הסיפור המסוכסך של אסטוניה תחת השלטון הסובייטי. דרך אלידה היא מספרת על עבר רחוק - שנות החמישים של המאה העשרים. ודרך זארה על עבר קרוב - שנות התשעים שהביאו איתן את התפרקות הגוש הסובייטי, אבל גם לא מעט עוולות אחרות.

הספר הזה כואב. הוא מחריד ובוטה, מספר על פשעים, על סחר בנשים ועל בגידות. לא כל גיבורה היא קורבן, או לא רק קורבן. אלידה עשתה דברים שעליהם קשה שלא לשפוט אותה. ואנשי הכפר אכן שופטים. זה עולם שכמעט לא קוראים עליו כאן, וזו התרומה של הספר. עם זאת מבחינה ספרותית הוא לא מחזיק. הטריגר הספרותי שהביא את זארה לחצר של אלידה קלוש, וכך גם ההסבר למה אלידה מכניסה את זארה הפצועה לבית שלה ועל מה מתבסס החיבור ביניהם. יור מהכל זו הרגשה של שני סיפורים שונים שהוטלאו יחד בצורה לא מוצלחת, והם לא מאירים או מחדדים זה את זה.

מאז ה-7 באוקטובר, אנחנו, כלומר הישראלים, בעיקר עסוקים בעצמנו. עם כל המשתמע מכך.הישראלים עסוקים בישראל ובמה שהמדינה שלהם עברה, וכל ישראלי חווה כתוצאה המהמלחמה או בלי קשר אליה גם משברים אישיים המכריחים אותו להתמודד גם עם עצמו בכל ההמולה המשותפת לכולם שמתרחשת מסביבו. וכך, המלחמה הפוליטית והמלחמה האישית מתמזגות אחת בשנייה ויוצרות אירוע שיכול למלא ספר שלם.

הספר הזה היווה עבורי הזדמנות לברוח מהצרות שלנו (כלומר, שלי ושל הישראלים) לצרות אחרות, הצרות של אסטוניה והאסטונים.
 
הספר משלב עבר והווה, צרות אישיות וצרות לאומיות. אסטוניה היא מדינה המחולקת בין תומכים סובייטים לבין לאומנים אסטוניים שיוצאים נגד ברית המועצות ושואפים לעצמאות (לאורך הספר חשבתי שהם מה שנקרא "הטובים", עד שהתברר לי שכחלק מההתנגדות שלהם לסטלין ולברית המועצות הם גם שיתפו פעולה עם הגרמנים הנאצים ברצח יהודים). גם בהווה בספר (טוב, לא ממש הווה, שנת 1992) יש לאסטוניה ולאסטונים את הצרות שלהם.

הספר מפגיש דמויות של שתי נשים, אלידה וזארה. אלידה היא אישה קשישה החיה בגפה בכפר קטן באסטוניה, כשיום אחד היא מוצאת על יד ביתה בחורה צעירה מפוחדת. אותה בחורה, זארה שמה, בורחת מפני גברים המחפשים אותה ומנסים לתפוס אותה, כשאחד מהם הוא בעלה, העוסק בסחר בנשים בזנות, כשגם אשתו נמנית בין אותן נשים. אלידה מגלה שזארה והיא הן קרובות משפחה (זארה היא הנכדה של אחותה אינגל) והמידע המשפחתי מחזיר אותה חזרה לאסטוניה המדממת מבחינה פוליטית של השנים 1936-1952, על צרות הילדות של אלידה הכוללים אחות מוצלחת יותר שזכתה בגבר שאותו אלידה גם היא אהבה, על הרצון הנואש לזכות באהבתו, על עצם העובדה שהיה לאומן אסטוני, על בעלה מרטין שלא באמת אהבה ושהיה תומך סובייטי, על ההיעלמות בהמשך של אחותה ובת אחותה והאשמה שחשה כלפיהן.העבר של אלידה וצרותיה משתלבים עם ההווה של זארה וצרותיה (על הבריחה מתופעת סחר הנשים והאלימות כלפיהן, התנהגות המתוארת בצורה מזעזעת ומשפילה כלפי אותן נשים) ובסופו של דבר הקשר המשפחתי יוצר עבורן גורל משותף  הגורם להן לפעול אחת לעזרת השנייה.

עיקר המסר של הספר הוא מלחמה שבסיומה החופש. המלחמה של האסטונים בדרך לקבלת עצמאות, המלחמה של זארה בדרך לשחרור לחופשי של גופה מידי בעלות הגברים - נושאים שהשתלבו היטב עם דברים שקורים מסביבי, כמו המלחמה של עם ישראל בדרך לשחרור משלטון החמאס, והמלחמה שלי עם עצמי ועם הזוגיות שלי בדרך לשחרור מרגשות הכעס והריבים וחיפוש אחר השקט הנפשי המיוחל.

ספר מסקרן, שקופץ אמנם בזמנים ולא מתעמק יותר מדי בסיפור מסוים ובעצם עוסק קצת בכל דבר, אך כן נותן טעימה מסקרנת על היבטים שונים באופי החיים באסטוניה, בצרותיה הפוליטיות והאישיות של תושביה, וגם מספק על הדרך אווירה של קרירות אקזוטית הנעה בין הקרירות הסקנדינבית לקרירות הסובייטית. מומלץ.

את רוצה לצלול לבית כפרי באסטוניה שמסתיר חמישים שנה של סודות והחלטות קשות?

הטיהור – סופי אוקסנן

הדבר היחיד שנותר בחיים היה הבושה.

עלילה:
לאחר עצמאותה מחדש של אסטוניה, בתחילת שנות התשעים, לוקחת אלמנה מבודדת אל ביתה פליטה צעירה.

משקל: בינוני

מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות ורקע, פחות עלילה

דמויות מעוררות: עידוד-פעיל, אינסטינקט-מגונן, קונפליקט-מוסרי

וייב: מותח, מייאש, מרסק

טון: יומיומי, מנותק, שנון

דרמה היסטורית אכזרית ומורכבת על אסטוניה בין כיבוש נאצי לסובייטי, המתפרשת כמו חקירה איטית של סודות משפחתיים, דרך מפגש של שתי נשים – זקנה מרירה וצעירה נואשת – בבית כפרי מבודד.

אהבתי

את הפרוזה התמציתית והמתוחה; את העימות בין טראומה קולקטיבית לאישית; סיפור השרדות לא טריוויאלי.

אבל

החומר כבד רגשית, אלים לפרקים; לא תהיה לך קריאה קלילה או מנחמת.

בקיצור:

סיפור יפה, מעשיר וקשה על זיכרון, זהות והשרדות תחת משטרים טוטליטריים.

עוד על הספר: אנטומיה של סיפור - הטיהור https://atazur.co.il/but_beautiful/%d7%94%d7%98%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a8/

כבר לא יוצא לי הרבה לקרוא. העבודה, בעיקר, שואבת ממני כל טיפת זמן ואנרגיה, ואחרי משמרת של 9 שעות אין לי במיוחד חשק לקרוא (שלא לדבר אחרי שקמים בשלוש בבוקר...). אז אני מכריח את עצמי לקרוא. עוד איזה עשרה עמודים, לפחות שאני ארגיש שהספקתי משהו היום.
בגלל שעבר כל כך הרבה זמן, אני אפילו לא זוכר למה בחרתי את הספר הזה. אני זוכר שמיהרתי. קבעתי עם חברה בדיזינגוף סנטר וכבר הייתי צריך לצאת, אבל התעקשתי ללכת לספרייה לפני, לחדש את מלאי הספרים. ובגלל שמיהרתי, כנראה, פשוט חטפתי משהו מהמדף. מה שיוצא אני מרוצה. ותכלס, הצליח.

אין לי מושג מי זאת סופי אוקסנן. פעם ראשונה שאני שומע את השם הזה, אבל מתברר שהיא ממש אושייה ספרותית בפינלנד (מאתגר אתכם לשים עליה אצבע במפה). היא זכתה בכל הפרסים החשובים שמה, הצגה שהיא כתבה הועלתה בתיאטרון המלכותי בפינלנד וזכתה לביקורות נלהבות. בקיצור, היא משהו משהו. ו"הטיהור" הוא הספר הראשון שלה שתורגם לעברית.

אוקסנן לוקחת אותנו לאסטוניה (נראה אתכם גם כן שמים עליה אצבע במפה). לא ידעתי הרבה על אסטוניה. חוץ מזה שהיא הייתה פעם של הסובייטים, שיש שמה קטע עם סחר וניצול של נשים. וחוץ מזה, זהו. אוקסנן היא בת לאמא אסטונית ואבא פינלנדי, ובספר "הטיהור" היא חוזרת לשורשים שלה. "הטיהור" עוסק באלידה טרו, איכרה אסטונית טיפוסית שחיה לה במשק שלה בעיירה שכוחת אל באסטוניה. השגרה שלה משתבשת כשמגיעה אליה זארה (כן כמו החנות). זארה מגוללת לפניה סיפור על בעל שרודף אחריה והיא זקוקה למחבוא. הסיפור לא שכנע לא אותי ולא את אלידה. בהמשך הסיפור יש קפיצות לאחור בזמן- לתקופה בה אלידה הייתה צעירה, הסובייטים שלטו ואז הגרמנים שלטו ואז שוב פעם הסובייטים. על ההתאכזרות לחיי אדם, ההתעללות המינית והפיזית שהיו מנת חלקן של אלידה ואחותה אינגל (לאורך כל הספר השם הזה עשה לי קונוטצייה לסבתות שאומרות "אינגל'ה").

הספר לא מתיימר להיות מסמך היסטורי. אוקסנן לא באה לחנך אותנו על מאבקי העצמאות באסטוניה, על תנועת ההתנגדות האסטונית שנרדפה על ידי הסובייטים וקיבלה תמיכה מהגרמנים, על השליטה של הסובייטים באסטוניה עד קבלת העצמאות, מכל המשתמע מכך. בשביל אוקסנן, זה רק הרקע והאווירה לסיפור. אוקסנן מתעסקת יותר ברגשות האנושיים. אלידה טרו, מלבד היותה איכרה אסטונית די משעממת, מאוהבת בגיס שלה הנס, שלצערה התחתן עם אחותה אינגל. הקנאה אוכלת אותה לאט לאט, ומובילה אותה לעשות מעשים קיצוניים, עד כדי כך שהיא גורמת לגירוש אחותה מאסטוניה לרוסיה. אבל אפילו זה לא גורם להנס לאהוב אותה.

ואם נחזור לרגע למותג האופנה שלנו זארה, אז זארה היא נערה רוסייה טיפוסית (ממוצא אסטוני) שלצערה נקלעה לסיטואציה שהרבה נשים נקלעות אליה. היא עוברת לגרמניה מתוך מחשבה שבמערב תעבוד ותרוויח כסף, אך מוצאת את עצמה עוסקת בזנות, "חייבת" חובות לאדון שלה. בהזדמנות שנקרית לה באסטוניה היא בורחת ומגיעה, איך לא, לאלידה טרו. ולא במקרה.

אוקסנן הצליחה בכתיבה יחסית פשטנית ובעלילה לא מתוחכמת במיוחד, לרתק אותי למשך 360 עמודים. וזאת לא משימה פשוטה. הייתי רוצה לראות עוד ספרים שלה בעברית. אז לכל אלו מבינינו שמבינים פינית, לעבודה!

סיפור עוצמתי על מחיקת כבוד האדם מחד וגבורה אנושית מאידך.
רומן שלוקח את הקורא לכפרים הנידחים של אסטוניה הקומוניסטית.
הווה ועבר מתערבבים יחד , מה שהיה הוא שיהיה.
קשישה כפרית מוצאת בחורה מעולפת בחצר שלה ומכניסה אותה לביתה. מסתבר שהבחורה בורחת משני גברים שמסרסרים בה לזנות.
גם אותה קשישה אוגרת סודות בתוכה. סודות שאט אט יתגלו כמו גם הקשר בין שתי הנשים.
נערה שנמכרת לזנות ונערה אחרת המונעת מרגשות קנאה ואובססיה וברקע תחושות הפחד והחשדנות שאפיינו את תקופת האימה הסובייטית
סיפור המסופר לאט, תוך כדי התבוננות פנימה ותיאורים חיים וחדים של הסביבה, החיים בכפרים הנידחים והנפשות הפועלות.

מומלץ.

ספר לא קל לקריאה. היו קטעים שהזדעזעתי לגמרי.
כמה רוע יכול להיות קיים אצל אנשים ? איך מסוגלים לפגוע כל כך באנושות ?
בעלילה מסופר על בחורה שהפכה להיות קורבן לסחר בנשים.
איך שהגברים התעללו בה, נקרע לי הלב ממש.
בקטעים האלה הרגשתי איך שהלחץ דם עולה לי.
באותו רגע רציתי לקצוץ לגברים האלה את הידיים , ולעקור להם את העיניים !!!
אוי אין לי מלים לתאר את הכאב שחשתי בעת הקריאה.

בספר קיימות נשים חזקות, ובמקביל נשים חלשות.
במפגש של שתי נשים, מתגלה ונחשף סוד גדול.
מסופר על המלחמה והסכסוכים באסטוניה.
על בחורה שמתאהבת בטירוף בגיסה, בעלה של אחותה הגדולה.

ספר מרתק, מעניין , סוחף, ולא קל לקריאה מבחינה נפשית.
עצוב ביותר.
מומלץ רק למי שבאמת יכול לקרוא ספר עם תוכן כואב מאוד שכזה.

ספר מרתק וקולח, לא יכולתי להניח מהיד, למרות שהוא מדבר על נושאים קשים וכואבים - סחר בנשים, הרע שאנשים מסוגלים לעשות במצב של מלחמה. הספר מעלה שאלות על מהות הרע מול הטוב. האם יש רוע מוחלט? האם ניתן לשפוט אנשים שנמצאים במצבים בלתי אפשריים על רע שעשו? ומעבר לכך - הספר מלמד כמה רגשות אנושיים בסיסיים כמו קנאה ואהבה משפיעים גם במצבים בלתי אנושיים בעליל.
ממולץ מאוד, כדאי לקרוא עם חבילת טישו צמודה...

ספר מומלץ אך כולל קטעים קשים לקריאה. הספר מגולל מאורעות מרכזיים בחיי בנותיהם של שלושה דורות במשפחה אסטונית כפרית, על גבי רצף אירועים היסטוריים מרגע אובדן עצמאותה של אסטוניה במלחה"ע השנייה ועד לעצמאותה המחודשת עם התמוטטות ברה"מ.
בספר מתוארים הפחדים, ההלשנות, החקירות והטיהורים. הנשים חוות מעשי דיכוי רבים, הן עוברות מעשי אונס וביזוי באמצעים אלימים ולא אחת אנושיותן נלקחת מהן.
במרכז העלילה שתי נשים - אלידה - הקשישה אשר ביצעה פשעים בתקופת המלחמה, ומעשיה מונעים ע"י קינאה, אהבה נכזבת ותיסכול, וזארה - נכדתה של אלידה אשר מידרדרת לזנות עקב חלומות אחר כסף קל ומהיר במערב.