ביקורת ספרותית על הטיהור מאת סופי אוקסנן
ספר מעולה

---

כבר לא יוצא לי הרבה לקרוא. העבודה, בעיקר, שואבת ממני כל טיפת זמן ואנרגיה, ואחרי משמרת של 9 שעות אין לי במיוחד חשק לקרוא (שלא לדבר אחרי שקמים בשלוש בבוקר...). אז אני מכריח את עצמי לקרוא. עוד איזה עשרה עמודים, לפחות שאני ארגיש שהספקתי משהו היום.
בגלל שעבר כל כך הרבה זמן, אני אפילו לא זוכר למה בחרתי את הספר הזה. אני זוכר שמיהרתי. קבעתי עם חברה בדיזינגוף סנטר וכבר הייתי צריך לצאת, אבל התעקשתי ללכת לספרייה לפני, לחדש את מלאי הספרים. ובגלל שמיהרתי, כנראה, פשוט חטפתי משהו מהמדף. מה שיוצא אני מרוצה. ותכלס, הצליח.

אין לי מושג מי זאת סופי אוקסנן. פעם ראשונה שאני שומע את השם הזה, אבל מתברר שהיא ממש אושייה ספרותית בפינלנד (מאתגר אתכם לשים עליה אצבע במפה). היא זכתה בכל הפרסים החשובים שמה, הצגה שהיא כתבה הועלתה בתיאטרון המלכותי בפינלנד וזכתה לביקורות נלהבות. בקיצור, היא משהו משהו. ו"הטיהור" הוא הספר הראשון שלה שתורגם לעברית.

אוקסנן לוקחת אותנו לאסטוניה (נראה אתכם גם כן שמים עליה אצבע במפה). לא ידעתי הרבה על אסטוניה. חוץ מזה שהיא הייתה פעם של הסובייטים, שיש שמה קטע עם סחר וניצול של נשים. וחוץ מזה, זהו. אוקסנן היא בת לאמא אסטונית ואבא פינלנדי, ובספר "הטיהור" היא חוזרת לשורשים שלה. "הטיהור" עוסק באלידה טרו, איכרה אסטונית טיפוסית שחיה לה במשק שלה בעיירה שכוחת אל באסטוניה. השגרה שלה משתבשת כשמגיעה אליה זארה (כן כמו החנות). זארה מגוללת לפניה סיפור על בעל שרודף אחריה והיא זקוקה למחבוא. הסיפור לא שכנע לא אותי ולא את אלידה. בהמשך הסיפור יש קפיצות לאחור בזמן- לתקופה בה אלידה הייתה צעירה, הסובייטים שלטו ואז הגרמנים שלטו ואז שוב פעם הסובייטים. על ההתאכזרות לחיי אדם, ההתעללות המינית והפיזית שהיו מנת חלקן של אלידה ואחותה אינגל (לאורך כל הספר השם הזה עשה לי קונוטצייה לסבתות שאומרות "אינגל'ה").

הספר לא מתיימר להיות מסמך היסטורי. אוקסנן לא באה לחנך אותנו על מאבקי העצמאות באסטוניה, על תנועת ההתנגדות האסטונית שנרדפה על ידי הסובייטים וקיבלה תמיכה מהגרמנים, על השליטה של הסובייטים באסטוניה עד קבלת העצמאות, מכל המשתמע מכך. בשביל אוקסנן, זה רק הרקע והאווירה לסיפור. אוקסנן מתעסקת יותר ברגשות האנושיים. אלידה טרו, מלבד היותה איכרה אסטונית די משעממת, מאוהבת בגיס שלה הנס, שלצערה התחתן עם אחותה אינגל. הקנאה אוכלת אותה לאט לאט, ומובילה אותה לעשות מעשים קיצוניים, עד כדי כך שהיא גורמת לגירוש אחותה מאסטוניה לרוסיה. אבל אפילו זה לא גורם להנס לאהוב אותה.

ואם נחזור לרגע למותג האופנה שלנו זארה, אז זארה היא נערה רוסייה טיפוסית (ממוצא אסטוני) שלצערה נקלעה לסיטואציה שהרבה נשים נקלעות אליה. היא עוברת לגרמניה מתוך מחשבה שבמערב תעבוד ותרוויח כסף, אך מוצאת את עצמה עוסקת בזנות, "חייבת" חובות לאדון שלה. בהזדמנות שנקרית לה באסטוניה היא בורחת ומגיעה, איך לא, לאלידה טרו. ולא במקרה.

אוקסנן הצליחה בכתיבה יחסית פשטנית ובעלילה לא מתוחכמת במיוחד, לרתק אותי למשך 360 עמודים. וזאת לא משימה פשוטה. הייתי רוצה לראות עוד ספרים שלה בעברית. אז לכל אלו מבינינו שמבינים פינית, לעבודה!

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על הטיהור