ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 בספטמבר, 2025
ע"י דן סתיו
ע"י דן סתיו
"אומרים שספרים מוצאים לעצמם את הקוראים שלהם – אבל לפעמים הם צריכים מישהו שיראה להם את הדרך". המישהו הזה הוא קרל קולהוף, בן 72, "...שהרגיש כמו ספר שחסרים בו דפים....ועלה בדעתו שאולי כבר לא נשאר הרבה נייר בין הכריכות של סיפור חייו". קולהוף הוא רווק, העובד בחנות ספרים המנוהלת על ידי סבינה גרובר. גוסטב גרובר, הנמצא בדיור מוגן סיעודי, אביה של אותה סבינה, הוא זה שגייס את קרל לעבודה.
אז מה בעצם קרל עושה בחנות? הוא ממליץ ללקוחות על ספרים וחשוב מכך, יש לו כמה לקוחות בודדים שהוא בוחר עבורם ספרים לפי מה שנראה לו כמתאים. מידי יום הוא דואג להביא את הספרים למקומות מגוריהם. לקולהוף יש שגרה קבועה. לקוחותיו, כולם אנשים בודדים מסיבות שונות. גם זו הנשואה, נושאת עימה בדידות וסבל. קרל, המתקשה בזכירת שמות לקוחותיו, מדביק לכל אחד מהם שם הלקוח מאחד הספרים הרבים שקרא.
באחד מסיבובי הבאת הספרים הללו נכנסת לחייו של קולהוף ילדה קטנה המכנה עצמה שסקה. היא בת כמעט 10. ויחד עם חתול קטוע רגל מתלווה אליו לחלוקת הספרים ומפיחה חיים חדשים בחלוקה. הצטרפותה של שסקה הופכת את המסע הזה למשהו אחר – לא רק מסירת ספרים ללקוחות נאמנים אלא בזכות אותה ילדה, גם מעורבות עמוקה יותר עם הלקוחות, שרק חוצפה ילדותית יכולה לאפשר בחברה המקפידה על כללים וקנאית לפרטיות.
אט-אט הקורא מקבל מידע חלקי על כל אחת מהנפשות הפועלות פון הוהנש, העשיר ביותר בעיר החי בגפו בוילה מפוארת; אנדריאה היפה, כך מסתבר, היא אישה מוכה; המורה האלמנה, שאיבדה את בעלה כשהלה נפגע מרעף שפילח את ראשו במהלך סערה, לא יוצאת מאז מפתח ביתה. מריה הילדגרד, כשהוותיקן החליט על סגירת המנזר הבנדיקטיני, היא סירבה לעזוב והפכה לנזירה האחרונה המתגוררת במנזר שיפנה את מקומו לטובת פרויקט נדל''ן ברגע שתעזוב את המנזר. אליהם נוספים שלושה גברים. האחד שרירן המזמין ספרים אך מסתבר שאינו יודע קרוא וכתוב, השני מתעניין בספרי פילוסופיה ואילו השלישי מקריא ספרים במפעל הכנת סיגרים הוא גם סופר הכותב למגירה....
אבל מערכות היחסים הן דינמיות. העניינים מסתבכים בשעה שעל קרל ניחתות שתי מהלומות: אחת מהן מלווה בפגיעה פיזית. אביה של שסקה אוסר על קולמן לפגוש את בתו ואף תוקף אותו פיזית, ואילו סבינה מחליטה לפטרו בתואנה הרגילה של אנשי עסקים כושלים, המצדיקים את מעשיהם במונחים המקודשים "התייעלות", "התאמת העסק לרוח הזמן" וצרכים המשתנים. מסתבר שליחסה הקר והעוין של סבינה שורשים עמוקים יותר.
מהלומות אלו גורמות לקולמן להסתגר לביתו ומאבד את העניין בחייו ללא ספרים וללא מכרים המגלים עניין בשלומו – איזה טעם יש לחייו? אבל אותה ילדה, שסקה, לא מוותרת. כשם שקודם לכן, יזמה שותפות עם קולמן לפתור את בעיותיהם של הלקוחות הנאמנים, כעת היא מפנה את מלוא מרצה להצלת קולהוף מעצמו.
אבל זה לא רק ספר על דמויות אנושיות אלא גם על ספרים, על אהבת הקריאה ועל החיבור בין הספרים לבין הקוראים. הספרים, כולם בלי יוצא מן הכלל, משתייכים לאותו מעמד – אין היררכיה: אין ספרי איכות נישאים משאר הספרים או אלה שזכו להכלל ברשימת רבי מכר כלשהי. כל ספר הוא עולם ומלואו וכל ספר עשוי למצוא לו קורא אנושי מתאים.
הספר מחולק לכמה פרקים כל אחד מהם נושא שם של ספר: "אדם לכל עת". "הזר" ועוד. לא הצלחתי למצוא קשר ישיר בין השמות לבין תכני הפרקים.
הספר מתרחש בעיירה קטנה שבה, לכאורה, הכל מכירים את כולם. המחבר טען כי ההשראה לסיפור לקוחה מסיפור אמיתי על מוכר ספרים בעיר אאכן.
הסיפור שזור בהומור עדין ובהרבה אנושיות וחמלה. כמובן שיש בו אהבה רבה לספרים באשר הם ספרים: כאמור, לא בהכרח ספרי מופת בלבד. הוא מעניין לקריאה, אך לטעמי מעט מתקתק מדי.
הדמויות הראשיות קולהוף ושסקה בנויות היטב, אך לא מעט משאר הדמיות זוכות לטיפול שטחי למדי וחבל.
קרסטן סבסטיאן האן, יליד 1973, נולד ב-Hürth, עיירה הסמוכה לעיר קלן. הוא כתב מספר סדרות פשע ביניהן אחת העוסקת בקולינריה, תחום הקרוב לליבו. הוא שדרן רדיו, עיתונאי בתחום הקולינרי וגם שופט במספר תחרויות יין. יחד עם מספר חברים הוא מייצר יין במחוז המוזל.
השורה התחתונה: ספר מהנה בזכות ההומור העדין, האופטימיות והאמונה בבני האדם, אך לא הרבה מעבר לכך.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
דן סתיו
(לפני 16 שעות)
סקאוט
תודה! מעניין אותי מה תחשבי על הספר.
|
|
סקאוט
(לפני 23 שעות)
יופי. נשמע מעניין.
|
|
חני
(אתמול)
דן איזה רעיון נפלא לעלילה, תודה על יופי של סקירה.
אני יכולה לחשוב לפחות על אדם אחד אוהב ספרים שישמח לעשות שירות כזה. |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת