ביקורת ספרותית על המטופלת השקטה - פרוזה # מאת אלכס מיכאלידס

---

שמעתי על הספר "המטופלת השקטה" בכל מקום אפשרי המאכלס חובבי קריאה וכתיבה.
נראה לי שזה הספר שבשנים האחרונות הכי שמעתי עליו התפעלויות וניתוחים (ומה לא...)
וכל-כך שמחתי כשמצאתי אותו בספרייה היישובית של ספרים משומשים, אפילו במצב די טוב ובלי אבק או חשד לפשפשים. לא האמנתי למזלי.

אבל כנראה ששמחתי הייתה מוקדמת! קיוויתי לחוויה מתקנת אחרי רכישת ספרה של לורי גוטליב: "אולי כדאי לך לדבר עם מישהו".
עוד ספר שעורר הרבה באזז - אבל מבחינתי הסתכם כמהומה על לא מאומה.

למעשה ככל שהוספתי לקרוא את "המטופלת השקטה" - הכתיבה והנושאים היו לא פחות "מטרגרים".
ישנן כל מיני דרכים לטפל ספרותית בנושא ההפרעות הנפשיות, במיוחד המאתגרות שבהן - לא כל הדרכים הללו הופכות אותך לסופר רב מכר.
אני מניחה שהשאלה היא מה גובר על מה - השאיפה להביא רווחה לקוראים או השאיפה לרצות את המוציא לאור שאולי יוצא את ספרך הבא.
קראתי את הספר בערך עד חציו והתייאשתי, ולאחר שכבר הפך לחלק ממדף הספרים שלי בלי להקדיש לו תשומת לב מיוחדת - החלטתי שבכל זאת אולי הוא ישמח מישהו אם אחזיר אותו לספריית התחנה הצבעונית (אולי מוציא לאור?...)

משום מה בתחילת הספר, שמשלב את תחום האיור שבדיוק סיימתי קורס מקצועי בו - הכול נראה אמפתי הרבה יותר, וגם כלפי המטופלת - שבכל זאת הייתה אדם יוצר ואף גאון, שאנשים מצאו בו משהו והעריכו.
המטופלת תוארה כדמות קלאסית של אומנית שקטה שלא יכולה או רוצה להסביר את סיבות התהוות יצירתה.
לכן קיוויתי שאולי זה סיפור על תקווה - על כך שיש מצבים שבהם דברים רעים קורים מתוך הגנה עצמית, או אמפתיה מסוימת לעבריין שכן משלם איזשהו מחיר, ומשתף פעולה עם הטיפול ולו באופן הקל ביותר.
יש כל כך הרבה עבריינים גרועים מכך, שהחברה משום מה מניחה להם לחמוק... והמקרה הזה נראה כשייך למצבים שלא ניתן להבין כבר מההתחלה את מערכת היחסים בין העבריין לקורבן ממש טוב (אם כי לא קראתי עד הסוף), ובעיקר זה יכול להיות קצת חשוד שאף אחד לא מאמין לעבריין, והקורבן לעומת זאת היה לדעת כולם התגלמות המלאכיות.

אז למעשה קיבלתי שוב ספר על כמה שאנשים שקטים הם לא משהו, ושיהיו בבקשה קצת רועשים יותר! גם כשהם הולכים לטיפול - זה מוזר להיות שקט.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על המטופלת השקטה - פרוזה #