לפחות דבר אחד ברור. בעצם שניים. אפילו שלושה. 1. זה לא ספר; 2. זאת לא ביקורת; 3. היא לא סופרת.
ממליצה לעיתונאית דרוזית שמסקרת את המצב הפוליטי בסוריה לכתוב לפחות ספרון אחד עלוב על חטיפת מאות נשים וילדים דרוזים ע"י כנופיות השלטון הרצחני המחוזר ע"י אירופה המתאבדת.

לא ברור לי אל מי מופנית השנאה והאיומים והאיחולים:
האם לקורא הספר ואשר כתב את הביקורת??
האם לסופרת/עיתונאית שראיינה את הדמות הראשית וכתבה את ספר ??
או האם לדמות הראשית בסיפור - לילא ??

הזיה מוחלטת. לא ברור לי איך מכל העמים החיים על פני האדמה, וכנראה היחידים שמנסים שוב ושוב להשמיד אותם באופן מוחלט וחסר כל היגיון רציונלי, דווקא אנחנו "זכינו" שיהיו בתוכנו אנשים שחפצים בהשמדה הזו של עצמם ושל עמם. מילא, האויבת הזו שמנסה למכור את הנרטיב השקרי שלה, אבל איך תמיד יהיו בתוכנו אידיוטים שימושיים, או גרוע מזה, אכולי שנאה עצמית, שיהדהדו את השקרים והמניפולטיביות המעוותת של החמאס ושל שאר הארגונים האנטישמיים באירופה ומחוצה לה. גם אם יש פה אנשים שכבר הספיקו לשכוח, אנחנו, הרוב המכריע של היהודים הנורמלים, את השביעי לאוקטובר לא נשכח לעולם. את הפרצוף הערפדי זב הדם והשנאה של העזתים ה"תמימים", ושל ארגוני "זכויות האדם", לא תוכלו לשנות בשום ניתוח פנים, ושום זמן לא ישכיח את הזוועות שחווינו. לעולם לא עוד!

מאחל גירוש, רעב, מחלות ומוות ביסורים לכל תושבי עזה.
ולבוגדים מאצלנו: נגמור איתם ונפנה אליכם.

שתעזוב את ארץ ישראל אם המצב בלתי אפשרי. במהרה בימינו עזה עיר יהודית כמו איסדוד, מג'דל, ביר סבע ויבנה.

הסופרת אינה "בעלת טור" בעיתון "הארץ". היא כותבת לפעמים בעמוד הדעות של העיתון.

המחברת היא בעלת טור בעתון הארץ שם היא מקדמת את עלילות הדם של העתון. הכותרת "לילה" שימשה כותרת לספר שכתב אלי ויזל על השואה (זו שבאמת הייתה, לא זאת שהומצאה במטכ"ל חמס ובמערכת "הארץ"). מיקרה? או אולי טיפוסי לשיטה של ניכוס ההיסטוריה שלנו ע"י תועמלני הערבים.