ספר קריא ביותר, בזכותו הצלחתי לצלול חזרה לעולם הספרים אחרי כמה חודשים של חסימת קריאה קשה וחוסר יכולת להיות מרוכזת מספיק על מנת לסיים לקרוא עמוד שלם ברצף.
העלילה נורא סוחפת, התיאורים מצליחים להעביר לא רק את המראות -הבית עם המרצפות המצויירות, הגינה עם עץ התות, סמטאות העיר.. אלא גם את הריחות והצלילים.
כמעט אפשר לגעת בדמויות, כה מדוייק שפרה הורן מצליחה לתאר אותן.
העלילה השמה למרכז את הנשים של המשפחה, נמצאת בגבול הדק בין המציאות לדמיון. בקורים דקים, צעד אחד צעד, עמל, המספרת, כמו תוך דפדוף בספר ישן מציגה בפנינו את ארבעת דורות המשפחה. וכשהספר מגיע לסיומו, התחושה היא של היכרות אישית ועמוקה עם הנשים, אף אחת מהן לא מושלמת ועם כולן ניתן להזדהות בנקודות מסויימות.
בקיצור - ממליצה להתחיל לקרוא ולהתמכר.

סיפור של משפחה לא סטנדרטית. עמל, צעירה ילידת 1948 מספרת את סיפור משפחתה, אמא גאולה, והאב שמעולם לא הכירה או ידעה מיהו, סבתה פנינה-מזל, סבתא רבה שרה, ואם הסבתא רבה, מזל.
רוב הסיפור מתרחש בירושלים ומתאר את צבעיה ריחותיה ומיוחדותה של ירושלים לשכונותיה ובתקופות שונות בסוף ימי השלטון הטורקי, מלחמת העולם הראשונה, המנדט הבריטי, ומדינת ישראל.
במשפחה בה הנשים הן הדומיננטיות, או אפילו היחידות (כי הבעל/האב בד"כ נעלם ויוצא מחיי המשפחה סמוך להולדת הבת), שעוברת חיים לא פשוטים בתקופות שונות. עמל היא האחרונה ברצף גורל זה, וזו ששוברת את הרצף כשהיא מביאה בן ולא בת. כשבמקביל היא מספרת את סיפור אמהות משפחתה לדורותיהן.

הרהורים על הספר "ארבע אמהות"
ספר טוב ומעניין קראתי אותו בסקרנות ובשטף.
מדובר בשושלת משפחתית בה מסופר על ארבע אמהות חזקות ודומיננטיות כאשר האבות הם חסרים או נעלמים. האם החמישית שהיא המספרת ושמה עָמָל (ערבי? יהודי?) נולדה בשנת 1948 עם המדינה והיא מייצגת את ילידי הארץ דור שהוריו חיו עם הערבים כמשפחה אחת.

עָמָל מקבלת בירושה משרה הסבתא רבא שלה, חפצים שונים וביניהם קופסאות פח המכילות תמונות עתיקות ונועזות שצולמו ע"י אהובה האנגלי אדוורד. מסתבר שתמונות
אלו הציתו את דמיונה של עָמָל ודחפו אותה לחקור את שורשי משפחתה וביחוד להבין את הסיבה להעדרותם של זכרים במשפחה. מסתבר שרוב הגברים הם נעלמים, מתים, אוטיסטים או בלתי ידועים. וזאת כנראה עקב נישואי אחים (בלי כוונה) שרה נישאת לאברהם שהיה בעצם אחיה - גילוי העריות גורם ללידת בן מפגר (יצחק ) ומצד שני ללידת גאון (הילדה פנינה מזל) ותוך כדי הסיפור המשפחתי הקורא נחשף לחיים בירושלים של אותם הימים בימי הטורקים, בימי האנגלים, את המנהגים, את היחסים בין העדות והעמים של אותם הימים.
הספר מעורר מחשבות נוּגוֹת על הקושי שלנו היום לחקור ולדעת באמת את קורות משפחותינו בדורות הקודמים כי לבד משברי זיכרונות מכתבים או כמה תמונות עתיקות המציתות את הדמיון ומשלימות את קורות משפחותינו באותם ימים אין לנו סימוכין מדוייקים, דבר שבטוח כבר לא יחסר לבנינו בדורות הבאים כי לשמחתנו בימינו הכל מתועד עד לפרטי פרטים וחלקי שניות וכל חיינו מונצחים על מחשבים ואין יותר אגדות ואין עוד מקום להערכות ודמיונות.

בחירת השם "ארבע אמהות" והשמות הפרטיים שנתנה הסופרת לגיבורים שלה אלו דברים האומרים דרשני לדוגמא: שרה היפה (הסבתא רבא) נישאת לאברהם (שהיה בעצם אחיה) ויצחק הוא בנם האוטיסט והשתקן . אנו מיד נזכרים כי שמות כאלו הנמצאים בשורשי עמנו ובסיפורי קורותיהם של אבות האומה - הלא שרה אמנו הייתה גם היא אשה יפה וגם היא התחתנה עם אברהם שהיה דודה ("אחותי היא" אומר אברהם לאבימלך על שרה) ויצחק בנם היה גם הוא שתקן (עקדת יצחק). ונדמה לנו כאילו מבקשת הסופרת לקשר בין קורותיה ובעיותיה של השושלת בספר לבין בעיותיו של עם ישראל לאורך הדורות כמו עניין נישואיי אחים (אברהם ושרה) או יניקת חלב של תינוקות (יהודי וערבי) על ידי אם ערביה (בעייה של יהודים וערבים) או האונס האכזרי שמבצעים בני ישיבה דתיים בגאולה הלוחמת הצעירה ואידיאליסטית (השתלטות הדת ואינוסה על המדינה) כל אלה נמצאים אומנם בשורשי בעיותיה של המשפחה בספר ומאידך מסמלים מזכירים לנו בעיות שורש לא פתורות בעם ישראל.

חיה הלר

למען האמת ציפיתי ליותר ממנו, רכשתי אותו אחרי ביקורות טובות, ולמען האמת לפי דעתי משעמם אני באמצע, וממש אין לי עיניין להמשיך לקרוא אותו אוליי בעתיד אסיים לקרוא אותו אבל לא עכשיו

ספר קסום, חוויה בלתי נשכחת. שפרה הורן לוקחת אותנו למסע מופלא אל חייהן של נשים חזקות, אמיצות וגדולות מהחיים בתקופה בה הגברים עדיין שלטו בעולם הזה.

הורן מפליאה לשזור עלילה מרתקת ברחובותיה הקסומים של ירושליים, כך שהקורא מרגיש כאילו הוא עצמו נמצא בהם ממש.

התאהבתי בעמל, המספרת, ולא רציתי שיגמר לעולם.

בעיני, אחד הספרים החשובים שנכתבו בשפה העברית.
(למרבה הצער הורן לא חזרה על עצמה ובספריה האחרים לא שוחזר הקסם, וחבל).

ספר מעולה, מרגש, מקסים וסוחף. סיפורה של משפחה ירושלמית, כולם במשפחה נשים, ארבע נשים, ארבע דורות.
נשים חזקות ואמיצות. לגברים במשפחה היה תפקיד אחד בלבד -לעבר את הנשים.
שרה - היתה ידועה כאישה היפה ביותר בעולם. חייה היו מלאי תהפוכות, עסקה ברקיחת מי ורדים.
פנינה-מזל - ילדת פלא למרות שנולדה פגה, מגיל צעיר מאוד שלטה בשפות רבות, שליטתה בשפות עזרה לה להתמודד עם אחיה האוטיסט.
גאולה - פטמה המינקת גידלה אותה יחד עם בנה מוחמד, השניים גדלו כתאומים. לבושה היתה כגבר ושיער ראשה הקצוץ הזכיר חזות גברית.
עמל - בתה של גאולה. כאשר בגרה אימה החדירה למוחה שמוסד הנישואין הינו מאובן ומיותר.
סיפור משובח. כמו כן, תיאורים של רחובות ירושלים המרתקת.
שפה יפה ועשירה, ספר בלתי נשכח
ממליצה בחום.

חחחחח...לא האמנתי שככה בנאדם יכול לקפוץ לגבהים כאלה אחרי חוויה יפנית...לא שהוא לא היה מעניין, אבל בכל זאת היה ספר אינפורמטיבי בעיקר ולא ספרות יפה עם שפה עשירה מאוד.היה לי קשה להניח אותו זמנית כשהיתי חייבת.
איך שיפרה הורן יודעת לספר סיפור! אני עדיין בחצרה של שרה וגם לא בא לי לצאת...(-:

קראתי אותו לפני שנים רבות וחזרתי אחרי שנים לקרוא בו שוב- דבר אגב שאני לא נוהגת לעשות. כל כך אהבתי את הספר שסירבתי להחזיר לספריה ושילמתי קנס עבורו בשמחה רבה :). בעיני בין הספרים הטובים ביותר שקראתי, אם לא הטוב ביותר. הספר גרם לי להתאהב בגברת שפרה שמציירת עולם מקסמים עם העט שלה ועשירה בדימויים עשירים. סופרת נדירה שכמעט איבדנו בשל מחלת הסרטן. למרות שכבר קראתי מס' פעמים אקרא בשמחה שוב

אהבתי את הספר - היו בו ניחוחות של ממש ותיאורים כה גשמיים שניתן לחוש את התקופה, את הסביבה ומשהכרת את הגיבורות - הפכת לבן משפחה.
מומלץ ביותר