ביקורת ספרותית על חג המולד של הפרוש האדום מאת פאני פלאג
ספר לא משהו

---

בדיעבד מסתבר שכבר קראתי את הספר הזה אי אז לפני כניסתי לאתר, ואפילו סיווגתי אותו ברשימת "המשעממים". האם זה גרם לי לא לקרוא אותו עכשיו משהתגלגל אל ביתי? ממש לא. הרושם הכביר שהוא עשה עלי גדול כל כך שאפילו לא זכרתי שאי פעם ראיתי אותו, וגם לא דגדג לי בזיכרון כדי לבדוק באתר אם הוא מצוי בהיסטוריה. ואני זוכרת די הרבה, חברים. זה לא אני - זה הוא. הספר, על כריכתו העשויה בפוטושופ בולט ועליה תמונה פסטורלית עם אדם מקשיש על גדל נהר ועם ספסל ועליו ציפור אדומה בולטת, נקנה בחנות ספרים משומשים. על כריכתו הפנימית יש מספר 39 וגם שם הבעלים הקודמים פלוס טלפוו, שניהם כתובים בעיפרון. וזה מוזר, כי מילא לא שמת לב בין ערימות הספרים שמסרת לחנות ספרים משומשים שפרטיך האישיים עוד רשומים שם, הרי שהמוכר כבר פתח ושקל ומנה וכתב מחיר - למה לא למחוק סימני שייכות אם כבר.

פאני פלאג כותבת ספרים, זה תפקידה. היא כתבה ספר אחד שנכנס לפנתיאון ושמו "עגבניות ירוקות מטוגנות" וזה ספר שכל כך בינוני בבינוניותו עד שהיה בו הגרעין המאפשר נביטה של סרט חמוד ביותר. כמו כן פלאג כתבה את "השמים מחכים לה" על גברת קשישה שמטפסת על עץ לקטוף פירות ואז נופלת ומאבדת הכרה. כתבתי לא מעט על הספר הזה, אבל איכשהו הסקירה שלי לא הכתה גלים רבים באתר, ואולי יש לזה גם סיבות טובות. עוד ספר שכתבה פלאג הוא "ברוכה הבאה לעולם קטנה", על כוכבת טלוויזיה המתמוטטת וחוזרת לעיירת הולדתה כדי להתאושש. על הספר הזה אפילו לא טרחתי לכתוב ביקורת.

מה יש כאן? ספריה של פלאג מתרחשים בעיירות קטנות בחלק הדרומי של ארצות הברית, ואילו הספר הזה מתחיל בשיקגו עם אדם חולני ומקשיש ושמו אוסוולד קמפבל. כן, קמפבל כמו המרק הזה להכנה מהירה עבור מי שאין לו ידע או זמן או כוח לבשל. כמה מקשיש הוא הקמפבל הזה? ובכן בזמנו כשקראתי לראשונה זה היה נראה לי בוודאי קשיש מאוד, אבל הוא בן חמישים ושתיים, ממש בגילי, וזה אומר שזה אפילו קצת מעליב להזכיר כאן קשישות. אבל הוא חולה, בריאות, והאוויר של שיקגו לא עושה לו טוב. כך פוסק הרופא, וממליץ בחום לעקור דרומה, ואף תוקע בידיו עלון פרסומי של מקום מרפא כלשהו. אלא שלאוסוולד אין הרבה כסף וכמעט ולא יוזמה ומקום המרפא נסגר כבר לפני עשרות שנים. ובכל זאת אוסוולד יקירנו מתגלגל לעיירה דרומית עתירת חום, אוכל טוב, קהילתיות דביקה ואלמנות פנויות. בין הטיפוסים המוזרים של העיירה נמצא ג'ק שהוא פרוש אדום, או שמא קרדינל, ובכל מקרה ציפור שעושה שערוריות בחנות המכולת, כל מיני צבעונים מוזרים וגם ילדה צולעת ומתבודדת שסובלת מהורות מזניחה ועד מהרה מאומצת על ידי כולם.

כמו תמיד בסיפורים של פלאג, גרעיני המציאות הכואבים והאמיתיים מצופים בטונות על טונות של סוכר מקורמל ודחוס. בסוף כולם טובים, חוץ ממעטים שלא. בסוף הכל או כמעט הכל בא על מקומו בשלום. הכל מסתדר בצורה הטובה ביותר גם מבחינה כלכלית ובריאותית ובעצם מכל בחינה שהיא, ורק נותר לתהות מי הוא באמת הפרוש האדום - הציפור, או שמא אוסוולד האסופי האירי המזקן. דווקא נהניתי מהקיטשיות הזו, יותר ממה שחשבתי שאהנה. ובכל זאת משאירה את שני הכוכבים של ההתרשמות הראשונים מלפני עשור וחצי.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על חג המולד של הפרוש האדום