ביקורת ספרותית על הזימון מאת ג'ון גרישם
ספר טוב

---

#
יש סופרים שאחרי מספר מסויים של ספרים שקראת מהם, מתברר הקונספט עליו הם כתובים, החידוש פג ואיתו הרצון לקרוא אותם. בדרך כלל אלה הסופרים הפורים ביותר, המוציאים בקביעות ספר כל תקופה, או, לחילופין, בונים סדרות מפלצתיות של ספרים – אלפי עמודים לכל ספר מתוכם תוכל לזקק סיפור של עשרה עמודים, בערך.

למרות שגרישם עונה על חלק ממה שכתבתי כאן – הוא מוציא המון ספרים (אם כי לרוב אינם עוסקים באותן דמויות או באותו איזור והוא אינו כותב סדרות) הסיפורים שלו נוגעים בדרך כלל בעולם המשפט האמריקאי, במיוחד זה המתרחש בעיירות קטנות שבהן החוק - כמו הרכוש - הוא אישי. לפעמים הגיבור הוא מתחום המשפט. לפעמים המשפט הוא הגיבור. לפעמים הגיבור הוא אנטי-גיבור. לפעמים סוף הסיפור הוא טוב. לפעמים הסוף הוא תמצית עיוות-דין וחוסר צדק.

אני בטוחה שעולם המשפט, לא רק האמריקאי, יכול לספק לנו אינספור סיפורים מרתקים שלא יחזרו על עצמם. כי הסיכסוכים האנושיים מגוונים מאד באופיים (אם כי לחובבי התמצות אפשר לומר שהם מבוססים על קנאה, תחרות, תאוות-בצע ואכזבה וזה מקיף כנראה את כולם...) כשחושבים על זה לא ברור מתי לראשונה הומצאה מערכת משפט. אני מדמיינת שני ניאנדרטלים ניצים, מושכים בנהמות ושיניים חשופות בשני קצוות של פגר חיה, כשניאנדרטל עומד באמצע וקובע בכובד ראש משהו כמו "שלל הציד שלכם יחולק לארבעה חלקים: אחד לך, אחד לך ושניים לי עבור הטירחה..."

והספר? כתוב היטב, מאפיין היטב את הדמויות אותן הוא מעלה. מאפיין היטב את החיים בעיירות קטנות ב"חגורת התנ"ך" האמריקאית, והטבע האנושי, כמו בכל הספרים של גרישם שקראתי הוא הגיבור פה. הספר מעניין (למרות שכמו ספרי גרישם האחרים ובניגוד למותחנים אין בו ערימת גופות מדממת) אבל הוא מתמקד בשקרים ורמאויות, ביחסים בין אנשים - שאין להם באמת יחסים - בציפייה ואכזבה. סופו הלא חד-משמעי מסתיים בקריצה צינית ובתקווה מפוייסת לעתיד חיובי.
הלוואי שהיה לנו יותר מזה גם מחוץ לספרים.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הזימון