ביקורת ספרותית על אי החירות מאת ימימה חובב
ספר לא משהו

---

אנשים מקבלים מידע במגוון דרכים. את חלקו הם לומדים בבית הספר או במוסדות חינוך בהמשך החיים, את חלקו הם מקבלים מאמצעי תקשורת שונים: עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט. עוד מידע מגיע מאנשים שנמצאים איתם בקשר - בני משפחה, חברים, שכנים, מכרים, אנשים ברחוב ועוד. אפשר גם ללמוד דרך ספרים בבית ובספריה ועוד ועוד.

עכשיו נגיד שיש מישהי שלמדה מעט מאוד בבית הספר שאליו הלכה מספר שנים מועט ביותר כי היא בת למשפחה מסורתית וזה לא נהוג. היא יודעת לקרוא, אבל לא מזדמנים לה הרבה ספרים כי הבית שבו היא חיה הוא דל במשאבים. בעיירה שבה היא גרה אין ספריה ציבורית, והיא כמעט ולא נחשפת לעיתונים. היא מבודדת חברתית, המשפחה שלה קטנה, החברים לא קיימים ואין הרבה מכרים. שכחתי להגיד שהיא חיה בראשית המאה העשרים אז נפלאות הטכנולוגיה לא ממש מגיעים אליה, וגם כשהיא עוברת לארץ אחרת היא לא מכירה את השפה והיא עסוקה מדי בהישרדות מכדי לייצר קשרי חברות. בקצרה תיארתי כאן מישהי שאמנם אינה אנאלפביתית אבל היא די בורה בעולם ובהוויותיו.

כזה הוא מצבה של חנה מוסקוביץ'. נערה שגדלה בעיירה קטנה ברוסיה בסוף המאה התשע עשרה, מתחתנת עם חבר של אחיה וחולמת בעקבותיו על מסע ל"גולדנע מדינע" הלא היא ארצות הברית של אמריקה. הוא נוסע ראשון, משאיר אותה לסיים את ההיריון ולהתחזק אחרי הלידה, ואז נעלם. כדי לא להפוך לעגונה חנה נוסעת בעקבותיו, מתגוררת בדירה הצפופה של אחיה נוח ואשתו בעיר ניו יורק ומנסה להתמודד עם שפה זרה, מנהגים זרים, עוני מרוד ועבודות דחק וגם למצוא את בעלה כדי לקבל את הגט המיוחל. למרות כל מה שתיארתי בפיסקה הראשונה, חנה שהיא המספרת של הרומן הזה כיומן בגוף ראשון מתגלית כאדם אינטיליגנטי ביותר ויודעת לספר לנו על מכלול החוויות שמסביבה, כולל חברה, סוציולוגיה, היסטוריה ופוליטיקה. איך גילתה את כל אלה? לפעמים היא מספרת, אבל רוב הדברים נאמרים כאילו ברור מאליו שהיא תדע ואין הצדקה.

חיים קשים היו ליהודי רוסיה בראשית המאה העשרים. עוני, אפליה, פוגרומים ורדיפות דת. הקשיים האלה הובילו אותם להשתתף בשתי מהפכות, זו שכשלה ב- 1905 וזו הקומוניסטית אחריה שהצליחה, מה שאפשר לראות בטריולגיית "הינומת הכלה" שכתבתי עליה. זה גם הוביל אותם להיות חלק ממה שקוראים אצלנו "העלייה השנייה", שהביאה לארץ את דוד בן גוריון ומנהיגים נוספים, ועל עלייה זו אכתוב בקרוב. וזה גם יצר גל מהגרים אל ארצות הברית של אמריקה, שחיפשו זהב ברחובות וגילו סדנאות יזע, עבודות דחק, עוני מרוד ועזיבת הדת מאונס או מרצון. על ההגירה הזאת, של יהודים מרוסיה לאמריקה, מספרת ד"ר ימימה חובב בספר הזה. זה ספר שנכתב על ידי ד"ר להיסטוריה, משכילה, אוריינית, חשופה להוויות העולם ויודעת המון. היה עוזר לו היה נכתב בגוף שלישי, ולא יוצר דמות מספרת חסרת אמינות כמו חנה המסכנה, וגם לו היה לו עורך לשוני שעוקר את ו"ו החיבור שמרבה לפתוח משפטים ואף פיסקאות שלמות ויוצרת איזה שהוא קוצר נשימה מובנה בקריאה הספר. הייתי עוזבת באמצע, אבל בן הזוג ביקש שאקרא עד הסוף, אז עברתי על כל העלילה, וחלקה הוא מלודרמטי ביותר. אישית לא מאוד התרשמתי.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אי החירות