ביקורת ספרותית על על החלומות - סיפורים מאת דוד שחר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 28 במאי, 2025
ע"י strnbrg59


אומרים על דוד שחר שהוא לא זכה להצלחה רבה בארץ, בכל אופן לא להצלחה הראויה לו. עם זאת, אני זוכר שספריו, ובמיוחד כרכי "היכל הכלים השבורים" הוצגו במקומות בולטים בחנויות הספרים בשנות השמונים. אז נראה שכן נתנו לו צ'אנס לכמה שנים לפחות. מה שבטוח, ב-2025 קשה להשיג ספר כלשהו של דוד שחר, כולל זה שאני כותב עליו. חבל. הייתי מוכן לוותר על הרבה סופרים בני זמנינו, אילו זה היה מביא לעולם הדפסות חדשות של יצירות דוד שחר.

זו הביקורת הראשונה כאן על הספר הזה, אבל לא ממש כי נראה שכמה מהסיפורים מופיעים בקובץ "שפמו של האפיפיור" שזכה לכמה ביקורות לאורך השנים.

הסיפור "על החלומות" (כשם הספר עצמו), שהוא הארוך והמפותח ביותר, חוקר את המשמעות של מה זה להיות "האח המוצלח של המשפחה". מסתבר שבמשפחה שבסיפור, דירוג ההצלחה המקצועית הפוך מדירוג ההצלחה כבן אדם.

לנושא של הצלחה יחסית בין אחים חוזר הסיפור "נער הגבול". באביב של 1948, כסף קבע אם היה באפשרותך לעבור לשכונות היחסית בטוחות, או אם נשארת בקו ישר מצלפי האויב. כשנהרג אב המשפחה (העצלן ומפוזר) נאלצת אישתו להתחנן מול אחיו המוצלח והלא כל כך סימפטי. דינמיקה משפחתית...

התפאורה, כמו ברוב יצירות דוד שחר, היא ירושלים של שנות ה-20, 30 ו-40: שכונת ממילא של לפני הקניון, רחוב הנביאים של לפני ההתחרדות. מן המוֹתר לציין שזה ספר חובה לכל ירושלמי.

כמה מהסיפורים קצרים ממש, ארבעה עמודים. אבל, שלא כמו הסיפורים האוטיסטים של אתגר קרת, לאלה של שחר יש התחלה, אמצע וסוף. אחד מהם, "שני סבלים" הוא די מוזר אבל התחברתי אליו כי אחד הסבלים הזכיר לי שכן בריון בבניין שאני גר בו (כן, בירושלים).

הסבל ההוא, הבריון, הוא סתם בריון, פסיכופת. לא כן הגיבור של "סיפור של חצות", המתפתה למעשה בריונות משלו (שוד סיגריות מעובר אורח תמים), אבל אחר כך מתחרט באופן משכנע. כמו ב"חטא ועונשו" של דוסטויבסקי אבל בלי גרזן ודם.

על עישון סיגריות, אפשר לומר שזה עולה לכדי תמה. עישון באוטובוס, עישון בבית בנוכחות פעוטות, עישון במסעדה, עישון פה ועישון שם. כמובן, למחבר ובזמן ההוא היה כל העישון הזה דבר של מה בכך, אבל ב-2025 אי אפשר לא לשים לב.

לא אתייחס לכל הסיפורים (ישנם שנים עשר). אגיד רק שאין אף נפל ביניהם, כולם מוצלחים במידה זו או אחרת.

15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
strnbrg59 (לפני 4 חודשים)
דן סתיו, תודה. למדתי להשלים עם העובדה שאף סופר לא מסוגל לכתוב אך ורק שלאגרים.
strnbrg59 (לפני 4 חודשים)
עמיחי, תודה. נראה שהתבלבלתי בין "שפמו של האפיפיור" לבין "מותו של האלוהים הקטן".

ירון אבטליון, אתה מוזמן להציע לי מילת גנאי חלופית.
עמיחי (לפני 4 חודשים)
יופי של סקירה.
התוודעתי לכתיבה של שחר רק בשנים האחרונות, ואני מזדהה עם הערכתך הרבה אליו.
אגב, אם אינני טועה רוב הסיפורים בקובץ הסיפורים שקראת נכללו מאוחר יותר בקובץ "מותו של האלוהים הקטן". אבל זה לא באמת משנה.
דן סתיו (לפני 4 חודשים)
SRTNBRG59 ראשית, תודה רב על שהעלית באוב סופר שנשכח שלא בצדק, אם יש דבר כזה צדק בעולם הספרות.
שנית, נהניתי מהסקירה שלך, בעיקר מהניתוחים התמציתיים והממוקדים בנוגע למספר סיפורים.
שלישית, קראתי ספר או שניים מספריו והתרשמתי עמוקות. זה היה לפני כמה עשורים כשהתגוררתי בירושלים - גם אז היה מותר לעשן בכל מקום...

ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592 (לפני 4 חודשים)
תודה לך, רק אם תרשה לי הערה קטנה וחשובה: לומר היום אוטיסט זה לא p.c
strnbrg59 (לפני 4 חודשים)
משה ומורי, מה שירון אבטליון.

מירית, ב"אוטיסטים" התכוונתי "מוזרים כאילו מנקודת מבט של חיזר".

שין שין, תודה.
ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592 (לפני 4 חודשים)
דויד שחר התפרסם בסדרת ההיכלות שלו (לוריאנים) ודווקא הסידרה הזו, שהקנתה לו את שמו כמרסל פרוסט הישראלי (יש על שמו של שחר רחוב בצרפת), דווקא היא קשה לקריאה רציפה ומובנת. דווקא הסיפורים כאן ובעוד אסופות של סיפורים קצרים שלו הם קריאים ומהטובים שקראתי.
תודה על הסקירה
שין שין (לפני 4 חודשים)
יש לך בחירות קריאה יוצאות דופן. כיף לפגוש סקירות כאלו.
מירית (לפני 4 חודשים)
תודה על הביקורת, לא הכרתי אותו. מה הכוונה ב'הסיפורים האוטיסטים' של אתגר קרת?
מורי (לפני 4 חודשים)
ניסיתי לקרוא אותו וגיליתי שהוא בלתי קריא.
משה (לפני 4 חודשים)
ניסיתי כבר שניים מספריו ללא הצלחה, נטשתי באמצע, שמח שהתחברת אליו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ