ביקורת ספרותית על תגידי שאת שלי - מותחן פסיכולוגי מאת אליזבת נורבק

---

העלילה מובאת בגוף ראשון מפיהן של שלוש הדמויות הראשיות, בעיקר מפי סטלה האם שבטוחה שמצאה את ביתה האבודה. בהתחלה משולבים גם קטעי יומן שסטלה כתבה בעבר. כל הפרקים קצרים וכתובים כלבבי בגוף ראשון. בהתחלה היו לספר וייבים שהזכירו לי קצת את הכתיבה של שרה פינבורו הגאונה והתלהבתי ממש כשחשבתי לאילו כיוונים העלילה עומדת להמריא, אך לצערי הרב די מהר זה התפוגג. רוב הספר בנוי על השטאנץ המוכר של האישה ההיסטרית שמאבדת לאט לאט את השפיות ואיש לא מאמין לה ורק לקראת 100 העמודים האחרונים המתח הגבוה מגיע סופסוף וצובר תאוצה, ויש לציין שמדובר בספר די ארוך..
לסיכום, ספר מתח חביב- לא גרוע אבל עם זאת בהחלט לא יצירת מופת

» ביקורות נוספות של תולעת ספרים 1990
» ביקורות נוספות על תגידי שאת שלי - מותחן פסיכולוגי