ביקורת ספרותית על מסע תענוגות אמיתי בארץ הקודש מאת עידית שכטר־פייל
ספר טוב

---

ספר על מסע במקומות היקרים והמענגים בארץ, או שאמורים לענג, נכתב ב2010. המסע נערך מצפון לדרום, ובאופן כללי הספר די אכזב אותי.

א. העלילה די דלה. יש 3 גיבורות- הכותבת ושתי חברותיה- וכל אחת מהן עוברת מסע קטן ושטחי בפן המשפחתי בעיקר, אך אין ממש עלילה אלא יותר רצף של ביקורות וביקורים במקומות בארץ אחד אחרי השני.

ב. אם הבנתי את הרפרנס שפה ושם פזור לאורך הספר, מארק טווין ערך מסע לארץ ישראל, בעקבות ספרות העולים הנוצרים לרגל, ולא נהנה מהמסע. השם של הספר שלו כתוב בשפת ההפך, והוא התכוון לכך שהמסע לא היה מענג בכלל. אי לכך, הספר הזה לא קשור לספר של מרק טווין אלא רק בשמו.

ג. בעוד שלצפון הארץ יש חלק נרחב ומפורט בספר, ומשתמע מכך שהאיזור מפותח ומיושב היטב, לאיזור המרכז וירושלים יש התייחסות פחותה, ולדרום הארץ כמעט שאין התייחסות כלל. כלומר, אם נצייר את המפה של הארץ לפי המסע, היא לא כוללת את יהודה ושומרון אבל כן את רמת הגולן, ובנגב יש חוות בודדים, גמלים, ומשם אפשר להגיע רק לאילת. האומנם? איפה ערי החוף היפות, איפה צפון הנגב? אני בטוחה שניתן היה למצוא במושבים בנגב המערבי צימרים מדהימים לפחות כמו בצפון, וכך גם ביישובי הערבה. ויש גם את באר שבע.. אז למה הזלזול הזה בדרום?

ד. אין מסקנה ברורה לספר. אין מטרה ברורה ולפיכך גם אין סיום ברור. הכותבת וחברותיה סיימו את הטיול, חזרו הביתה וזהו, תודות ונגמר הספר.

לסיכום: מומלץ לקריאה למי שמחפש המלצות לא עדכניות למקומות יפים ומענגים, בעיקר בצפון הארץ. ספר קליל ונחמד לשוט איתו בדמיון ממקום למקום, אך ללא משמעות לקחת הלאה.

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על מסע תענוגות אמיתי בארץ הקודש