ביקורת ספרותית על טריסטרם שנדי מאת לורנס סטרן
ספר בסדר

---

לפני שהתחלתי לקרוא את הנ"ל, לא ידעתי הרבה על הסופר או על הספר הזה, מלבד העובדה שמדובר בספר שנכתב במאה ה-18.
ולעיתים מאוד רחוקות יוצא לי לקרוא ספרים כאלה...
מדובר בספר, שללא כל ספק בספר שהקדים את זמנו! כי הוא בעצם מין פרודיה על הרומן הקלסי.
לכאורה מסופרת לנו מן אוטוביוגרפיה (בדויה) שנכתבת בגוף ראשון אותו טריסטרם ששמו מופיע בכותרת הספר
אבל למעשה, אין פה שום סיפור לינארי אלא אנו מקבלים סלט של אפיזודות
שבו מופיעים בעירבוביה ומין-הסתם בכוונת מכוון ארבע דמויות ראשיות
שאותו טריסטרם הוא רק אחת מהן... בחלק נכבד מהאפיזודות מככבים אביו של אותו טריסטרם
ודודו טובי. הללו נמנים על מעמד האצולה העליון של עושר עצום. הללו שבגלל עושרם אינם צריכים לעשות דבר למחייתם
מבלים את זמנם בהתעסקויות מרובות של לא-כלום... למשל אותו דוד: טובי, עסוק כל הזמן ביחד עם משרתו הנאמן
במשחקי-מלחמה שמזכירים לו את עברו הצבאי (הוא גם נפצע בקרב) בהם הוא בונה ביצורים ועמדות בשטחי האחוזה שבה הם חיים...
זה הזכיר לי "משום-מה" את הסדרה הטלוויזיונית "סיינפלד" שגם היא עסקה ב"לא כלום" והצליחה מאוד...
רובם כמו דמות "המספר"בספר, קיבלו חינוך מעולה של אותו הזמן והם יודעים למשל היטב לטינית ויוונית עתיקה
כך שכל הספר מלא בציטוטים מכותבים עתיקים, בשפות הללו. ובכלל כל הספר מוער בהערות-שוליים בדיוק כמו שעושים בעבודה
אקדמית. בנוסף לכך יש התייחסויות בלתי-נגמרות למאורעות אקטואליים של אותו הזמן,
מאורעות שבשבילנו היום הם היסטוריה עתיקה, שאיננו מכירים כלל היום והללו דורשים הערות-שוליים משלהם...
ובתוך הסלט הזה של האפיזודות, יש התפלספויות בחפירות וסטיות מן הנושא כביכול - שאינן נגמרות!
מה שקורה הוא שאחרי זמן-מה זה מתחיל להתיש!
אז בקיצור: זהו ספר שנועד ל"מיטיבי קריאה" בלבד! או למי שלומד באוניברסיטה בחוג לספרות כללית...
דווקא לי כמי שמסוגל לקרוא בעניין גם את ספר-הטלפונים
לא הייתה בעיה מיוחדת לקרוא אותו. יש בו חלקים שמעניינים למדי למשל חלק מסוים שבו מתואר טיול של המספר (האנגלי) לצרפת
כל זה ביחד עם התפלספויות אירוניות של סתם קשקושים ציניים ופרודיים.
למי שכן מתעניין בספרות כמקצוע אקדמי, יש פה כן עניין, במי ששבר באופן מרשים את כל החוקים הספרותיים של הרומן בן זמנו!
ועשה זאת כמאה ושבעים שנים לפני שהתפרסם "יוליסס" ושמושגים כמו "זרם התודעה" או "מודרניזם בספרות"
הפכו להיות מושגים שגורים בעולם האקדמי. למען הגילוי הנאות; סחבק התחיל ללמוד פעם באוניברסיטה
בחוג לספרות כללית - בגלל אהבת הקריאה, אבל נטש אותו במהרה ועבר לחוג אחר (היסטוריה)
וזה בגלל הניתוחים הדקדקניים בקרביים של ספרים נהדרים,
ניתוחים שהוציאו ממני את כל ההנאה של הקריאה.
אז בקיצור, ראויה לציון העובדה שספר שנכתב באנגליה במאה ה-18 עדיין מתפרסם במהדורות חדשות ומתורגם לשפות זרות
אבל זהו ספר שנועד בעיקר לסוג הקוראים שהזכרתי - הם דווקא ימצאו בו עניין רב!
סתם הדיוטות שאינם מתעניינים במיוחד בספרות, ימצאו אותו מיושן, בלתי רלוונטי ואף משעמם לעיתים.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על טריסטרם שנדי