ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 4 באפריל, 2025
ע"י Sophie Olson
ע"י Sophie Olson
״החיים קצרים מדי בשביל ללכת סחור סחור. הקיום שלנו נמדד בדקות. בשניות. בפעימות לב. זמן הוא הנכס הכי יקר שלנו, כי אי אפשר לפצות על זמן שאבד. ברגע שהוא איננו... הוא איננו לנצח. וגם אנחנו.״
הספר מספר על אוליביה, סופרת מניו יורק, שספגה כמה אבדות אשר שברו את ליבה, וזה הכניס אותה למחסום כתיבה. בעקבות זאת, היא טסה לפריז בתקווה שתוכל לכתוב.
ועל ג'יימס, אמן שעושה דיוקנאות של אנשים הסובלים מאבל. הוא רואה בה את הכאב ומיד נמשך אליה.
לסיפור יש... כמה סיפורים. טוויסטים, בעצם, אשר גרמו לי להרגיש שקראתי מיליון סיפורים שונים - וזה גרם לי לסחרחורת.
הסיפור הראשון עוסק באוליביה, שנאבקת בצערה ומנסה להתמקד בכתיבה בפריז. החלק הזה היה פנטסטי.
עד הטוויסט הראשון בעלילה, הקריאה הייתה קריאה של חמישה כוכבים. נהניתי מאוד מהכימיה בין שתי הדמויות והסמאט היה נהדר.
ואז הסיפור מקבל את התפנית הראשונה.
ניחשתי את הסוד הגדול אומנם עוד לפני, כך שהטוויסט הזה לא כל כך הפתיע אותי, אך זה עדיין הרגיש שהעלילה פשוט משתנה ונותנת תחושה מוזרה של מתח לא מוצלח. לא אהבתי את זה. זה היה פשוט מיותר ומאכזב.
ואז היה עוד טוויסט. הטוויסט הזה היה עצוב ולא נעים לקריאה, אך בכל זאת המשכתי ועיכלתי את מה שקראתי. הרגשתי שכל הרומנטיקה המדהימה שהייתה פשוט הלכה לפח. לא אפרט מעבר מפני שאלו כבר יהיו ספוילרים.
ואז, כל מה שעיכלתי והשלמתי איתו פשוט התנפץ לחלוטין. כן, היה עוד טוויסט.
הטוויסט האחרון סוג של ״הציל״ את העלילה, אחרת הספר היה מקבל אפילו פחות מ-3 כוכבים.
ובכל זאת, הטוויסט האחרון הזה הרגיש לי כאילו הסופרת ניסתה בכוח לתת סוף טוב ולספק את הקוראים, זה היה כל כך מיותר.
לסיכום, הרגיש לי שהסופרת פשוט ניסתה להכניס כל כך הרבה טוויסטים בכוח, וזה פשוט שיגע אותי. הרגשתי כאילו שתיתי עד אובדן חושים וקמתי עם האנגאובר רציני.
כל כך רציתי לאהוב את הספר, בעיקר מפני שהביקורות שקראתי לפני היו טובות מאוד... אבל הספר השאיר אותי בעיקר כועסת, מבולבלת ומאוכזבת.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
