ביקורת ספרותית על ביי ביי ג'ני מאת ריקי שולמן
ספר בסדר

---

#
זה ספר עם שתי מטרות: להכיר לקורא את ישראל הלא-מאופרת ולהצחיק אותו. נשמע שאין קל מזה, כי שתי המטרות מסתנכרנות מצויין. אבל למעשה ישראל הלא מאופרת נראית לי היום נווה מדבר מכמיר לב. היא לא מצחיקה אותי, היא מעלה דמעות בעיני.

שולמן – שזה ספר הביכורים שלה – פורסת בפני הקורא שלל דמויות, שהיא תוקעת להן סיכות בכנפיים. זוג בסוף שנות השבעים, שרגא המאוס, גבר גס-הרוח עם אָי-קְיוּאִים מעטים שמצליחים להכשיל אותו כל פעם שהוא פותח את הפה. חנה אשתו, חובבת אקונומיקה שמנקה אחרי שרגא, תרתי משמע, וחולמת חלומות על חופש מוגבל. הצאצאים שלהם – צביקה השמן וסיגל הרווקה שסוף סוף מצאה (?) בן זוג להתחתן איתו. והקורא(ת) תוהה, לא בפעם הראשונה, איך אנשים שברור שחיי הנישואים שלהם לא גורמים להם הנאה ונינוחות, שואפים עבור ילדיהם בדיוק לאותו דבר...

שולמן מזכירה בספרה את כל מה שגס ועלוב ב"עמך" הישראלי: מהשמנה חולנית (מגונה. ברור שמגונה), גסות הרוח וכניסה לתחומי הפרט של הזולת בלי לבקש רשות, הגזענות המוסתרת בקושי של "אחרים" שהישראלי הממוצע לא מכיר אישית, אבל קורא להם בינו לבינו "ערבושים". המכונית עם הניילונים ששומרים כבר שנתיים – כדי שמי שיקנה אותה מידיך יקבל מושבים חדשים... ילד שרוצה להיות ילדה, קבוצות תמיכה לשמנים, בגידה (לכאורה) ופורנו. התנשאות של אלה שחושבים שהם נאורים (וטבעונים! ובעד קיימות! וגם לובשים פשתן בהיר!) על אלה שלפי דעתם הם פשוטים ובורים. הם כמובן צודקים, אבל מתקשים לראות את הדבשת של עצמם.

כמו שהבנתם, זה ספר שמורכב מסטיריאוטיפים ואכזריות. הוא חושף חטאים ועליבות של ה"עמך" היושב בציון, שהתרגלנו לדחות מעלינו בבוז. ואני מתגעגעת כל כך לעליבות הנורמלית הזו. במציאות הנוכחית, בה פייק ובוטים ו"תרגילי השפעה" הם מנת חלקנו, הייתי שמחה לשפיות של דמויותיה העלובות של שולמן. כל מה שיצליח להעיר אותי מהסיוט הנוכחי, מקובל עלי.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ביי ביי ג'ני