ביקורת ספרותית על מלאך כחול מאת פרנסין פרוז
ספר טוב

---

#
מתוחכם. זו המילה הראשונה שצצה בראשי, כשהתחלתי לקרוא את הספר. אם הכתיבה הטובה מגדירה את איכות הספר, ספרה של פרוז הוא טוב בזכות הכתיבה. כתיבה אינטליגנטית, מאפשרת לקורא לדמות את מה שהיא מספרת, בלי להאכיל אותו בכפית.

סופר הוא גיבור העלילה. הוא כתב בעבר 2 – 3 ספרים, שהקנו לו מוניטין ובנוסף משרת מורה לכתיבה יוצרת באיזה קולג' נידח לעשירים. [כתיבה יוצרת, נראית כאילו היא נושא פופולרי בקולג'ים באמריקה. קראתי די הרבה ספרים שהזכירו, או בנו את העלילה, באמצעות סמינר לכתיבה יוצרת]. אולי כתיבת ספר נראית לסטודנטים כדרך קלה לזכות במוניטין ועל הדרך להשיג המון בני/בנות זוג שגם יכינו את המרק בשעה שאתה טורח על השלמת הפרק.

הביקורת של strnbrg59 (תודה!) היא שהפנתה אותי לספר הזה, שהמתין ברשימה מאז הביקורת שלו. פרוז עוסקת פה בדי הרבה נושאים. התקינות הפוליטית, הכופה שיתוק על אנשים. זה בולט מאד באקדמיה, מעצם היותה כלוב ענק להמון אנשים צעירים שרק-תנו-להם-נושא-להילחם-עליו. כתת-נושא היא עוסקת בסוגייה של יחסי מין/הטרדות מיניות של סטודנטים/יות צעירים עם מרצים שאיך נאמר? אביבם כבר מאחוריהם. יחסי המין האלה, שהם בין סמכות ליופי, נותנים, בשאיפה, רווח לשני הצדדים. ואם צד אחד מרגיש שרומה? שערי הגהינום נפתחים. גם הנושא המשומש של יחסי הורים/מתבגרים וגם בחינה של נישואים ותיקים הנראים על פניו מוצלחים ומספקים, עד שהם נתקלים במכשול בלתי עביר מוזכרים בסיפור. אבל בעיקר – זה ספר על שקרים. המון שקרים מכל מיני סוגים. וגם המון צדקנות.

הסיפור עצמו הוא לא העניין. כבר קראנו סיפורים כאלה בלא מעט ספרים. העניין הוא הדרך בה פרוז קורעת מסיכות ברשעות אירונית, ואומרת לקורא: דווקא אלה שמנסים ללכת בהתאם להנחייה המקובלת, דווקא אלה שנמנעו מללכת לכיוון האסור – הם הנענשים על מעידתם. אלה שרגילים לעבור את הגבול לא יתענו ברגשי אשמה ולא ייענשו על הבחירה. אבל את הלקח הזה אנחנו יודעים. עדיף לחנונים לא לנסות להיות פרחחים. זה אף פעם לא מצליח.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מלאך כחול