זה כנראה היחיד מיצירות <mark>פרנסין פרוז</mark> שתורגם לעברית. וחבל. יש לקוות שבעתיד תופענה אחרות. בין הסופרים הישראליים שאני מכיר, <mark>פרנסין פרוז</mark> הכי מזכירה לי את נעה ידלין. (שלגביה למדתי פה בסימניה שאו שאוהבים אותה או ששונאים אותה, אז אני כותב את זה במיוחד בשביל אלה השייכים לקבוצה הראשונה.) אצל שתיהן, בולט כשרון לתיאור חודר של מבעים פשוטים, תנוחות גוף, רמזים תת-וורבלים. גם עיסוק בחיי משפחה אצל משפחות כמעט-

#
מתוחכם. זו המילה הראשונה שצצה בראשי, כשהתחלתי לקרוא את הספר. אם הכתיבה הטובה מגדירה את איכות הספר, ספרה של <mark>פרוז</mark> הוא טוב בזכות הכתיבה. כתיבה אינטליגנטית, מאפשרת לקורא לדמות את מה שהיא מספרת, בלי להאכיל אותו בכפית.

סופר הוא גיבור העלילה. הוא כתב בעבר 2 – 3 ספרים, שהקנו לו מוניטין ובנוסף משרת מורה לכתיבה יוצרת באיזה קולג' נידח לעשירים. [כתיבה יוצרת, נראית כאילו היא נושא פופולרי בקולג'ים באמריקה