ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 4 במרץ, 2025
ע"י מורי
ע"י מורי
זהו ספר מצטבר, כפי שאני אוהב לציין. לא תבינו את חשיבותו עד לאמצעו ואפילו יותר מכך.
השנה היא 1944, המקום הוא נוארק, ממש בפאתי ניו-יורק, במיוחד באזור בו ריכוז מוחלט של יהודים. גיבור הספר הא המורה להתעמלות, אחד באקי קנטור. קנטור הזה סיים לימודיו כמורה להתעמלות בהצטיינות בקולג' ובא ללמד בבית הספר בנוארק. הזמן המדויק הוא יולי, האוויר רותח מחום ויש להשגיח על מגרש ההתעמלות בו הילדים מבלים את הקיץ. המשגיח הוא באקי קנטור בן ה-23.
קנטור הוא בעל ליקוי ראיה המצריך משקפיים עבים. זה מנע ממנו גיוס לצבא ולחימה באירופה הנתונה במלחמה נוראית. חבריו הטובים נשלחו לאירופה. הוא מורה להתעמלות, ילדים נתונים להשגחתו והנה פורצת מגפה נוראית, הפוליו. שוב ושוב מדווחים העיתונים והרדיו על נפגעים חדשים מדי יום, אחד מהם אלן בן השתים-עשרה, אחד התלמידים המוכשרים והאהובים על קנטור. מחלה קצרה, שהיה בריאת ברזל ואז מוות. האבל קשה ונוראי, עוד תלמידים נפגעים מדי יום.
מרשה, חברתו של באקי קנטור, נמצאת במחנה קיץ בהרי הפוקונו, כמאה קילומטר ממערב לנוארק. היא מתחננת לפניו שיבוא להיות שם מורה ויתרחק מנוארק והפוליו. הוא משתכנע רק כשהוא חושב להתארס לה ומגיע למחנה.
במחנה הכל כשורה, מזג האוויר נפלא, מאתיים וחמישים ילדים ובני נוער נהנים ממחנה קיץ ואחר הנערים, דונלד, מנסה להרשים את המורה החדש בקפיצות לבריכה. המורה בעיני דונלד מרשים בהליכתו הגמישה, באחריות הבוקעת ממנו, בדיבורו.
ופתאום, כמו משום מקום, דונלד האתלטי קם באמצע הלילה וכל הסימנים מצביעים: פוליו. מקרה ראשון שלאחריו המחנה נסגר, תריסר תלמידים נוספים חלו ודונלד עצמו מת. באקי קנטור מתעקש להיבדק למרות שלכאורה אין סיבה לכך. התוצאה מצביעה על היותו חיובי. זמן קצר לאחר מכן חלה בעצמו, נותר נכה, אין מרשה, אין חיים, יש אשמה אינסופית.
את קורותיו מספר תלמידו, שחלה אף הוא ונותר נכה קל.
רות מנסה ומצליח לשרטט דיוקן צעיר אחראי, אדיב, אהוב. האתלט שהאמריקאים אוהבים כל כך, שהילדים רואים בו דמות לחיקוי, חיקוי צורה ההליכה שלו, הצרחה כשהוא הודף רומח, האחריות, המשמעת. כמעט אגדה. וכשבאגדה אתלטית, כמו כל אגדה אתלטית, הפגיעה בשרירים פוגעת בכל תחומי החיים.
סיפור קשה.
40 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מורי
(לפני 7 חודשים)
זה ''סוד'' מעולם המו''לות. בתחילת הדרך שם הספר יופיע גדול ושם הסופר בקטן. כשהסופר
יתפרסם, שם הספר יקטן ושם הסופר יגדל משום שזה מה שמוכר את הספר.
|
|
מיקה
(לפני 7 חודשים)
חשבתי - משהו מוזר בכריכה של הספר הזה, אבל מה?
ואז קלטתי - "נמסיס" - הכי חשוב בעצם. ו"פיליפ" לעומת רות - פרופורציות. במבט ראשון חשבתי ששם הספר הוא רות. והכל עוד על רקע צהוב - מוזר נורא ולא מושך.
|
|
חני
(לפני 7 חודשים)
תודה מורי על עוד סקירה משובחת.
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 חודשים)
סקירה יפה, הספר מחכה לי
|
|
מורי
(לפני 7 חודשים)
גם אני כמעט נטשתי משום שבעבר כבר נטשתי אחדים ממנו.
|
|
אפרתי
(לפני 7 חודשים)
עוד ספר שננטש על ידי, אבל אחרי ההמלצה שלך והידיעה שהוא צובר תאוצה בהמשך, אני אקרא.
|
|
מורי
(לפני 7 חודשים)
בדיוק כך, כרמלה. החלק האחרון קשה.
|
|
כרמלה
(לפני 7 חודשים)
תודה מורי
היה מעניין לקרוא את הספר בעיצומה של
מגיפת הקורונה. הסיפור בסדר, אבל החלק האחרון מצויין, נותן בוקס בבטן פותח את הראש בתובנותיו. |
|
מורי
(לפני 7 חודשים)
אתה אולי מתלהב מרות, אני פחות. לכן ארבעה כוכבים. זעם באמת ספר מצוין.
|
|
strnbrg59
(לפני 7 חודשים)
די לקרוא על מגיפה הפוקדת בעיקר ילדים, כדי להבין עד
כמה שהקורונה הייתה מגפת פילוני.
משה, כל ספריו המאוחרים של רוט עוסקים במוות כעניין עיקרי. לדעתי, "זעם" הוא הגדול מכולם. (מורי, מה זה רק ארבעה כוכבים? בושה.) |
|
משה
(לפני 7 חודשים)
נשמע די מדכא, לא אופייני לרוט שבדר"כ כותב בחוש הומור חד ברוב ספריו.
|
|
מורי
(לפני 7 חודשים)
השתמשתי בהגדרה כבר פעמיים שלוש.
|
|
בר
(לפני 7 חודשים)
ספר מצטבר, אהבתי את ההגדרה.
|
40 הקוראים שאהבו את הביקורת