ביקורת ספרותית על אל מחוץ לאבק מאת קארן הסה
ספר מעולה

---

#
זה לא ספר נוער. אני ממש לא מבינה איך מישהו חשב לסווג אותו כספר ילדים, למרות שהסופרת כותבת ספרי ילדים והספר זכה לפרס ניוברי לספרות ילדים. זה לא ספר שירה, למרות השורות הקצרות הלא-מחורזות והקטעים הקצרים והממוקדים. זה לא יומן, למרות הקטעים הקצרים המתוארכים, בהם הגיבורה מספרת את העלילה. מה זה כן? הוא סוגה לעצמו.

הוא היה ברשימה שלי כמה שנים, לא זוכרת הביקורת של מי גרמה לי להתעניין. זה ממש חבל כי מגיעה לו/ה תודה ענקית ממני. לאחרונה החלטתי לצמצם את הרשימה ורכשתי כמה מתוכה. בניגוד לחלק מספרים שאני מתעניינת בהם, שאינם מוכיחים את עצמם בקריאה ולפעמים מייצרים אכזבה, הספר הזה הפעים אותי. הֶסֶה לא רק יודעת לספר סיפור, היא עושה את זה בתימצות משובח, באמינות רבה, בלי לנסות לזייף ולנפח את מה שהיא כותבת, וראו זה פלא – הקורא(ת) מבין היטב את המתרחש, נשאב לסיפור העצוב, מזדהה עם בילי ג'ו ומשפחתה, למרות שעולמו רחוק מעולמם כאילו היו על כוכב אחר.

המספרת היא בילי ג'ו, ביתו בת ה-14 של איכר ב"קערת האבק" במזרח אוקלהומה, באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. בצורת ממושכת, החיים מורכבים ממלחמה באבק החודר לכל מקום, הורס את הגידולים, הורג את בעלי החיים ואת האנשים כשהוא סותם את הריאות, מלכלך את הבתים וחורק בשיניים. מפעם לפעם מופיעה סופת אבק, המסכנת את מי שנמצא בחוץ. בתוך הסביבה הזאת מנסה אביה של בילי ג'ו (הוא רצה בן, אבל נאלץ להסתפק בה, דברי בילי ג'ו) שהוא איכר ועקשן, להמשיך לגדל חיטה ולהתפרנס. אבל אין לאיכר מה לעשות נגד בצורת וגם לא נגד ירידת מחירי החיטה, שקשורים ליחסי החוץ של מדינות, שלאיכר פשוט אין שום ידע לגביהם. ובילי ג'ו האמיצה מנסה להתמודד בעזרת נגינה בפסנתר, ומגייסת גם כעס להתמודדות שלה. הסיפור מתחיל בתחילת חורף 1934 ומסתיים בחורף 1935.

ובילי ג'ו אומרת:
"תקופות קשות לא קשורות
לכסף,
או לבצורת,
או לאבק,
תקופות קשות הן אלה, שבהן
הרוח נופלת,
התקווה אובדת
והחלומות קמלים ומתים"

ולנו, במיוחד עכשיו, חשוב והכרחי להקשיב לבילי ג'ו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אל מחוץ לאבק