ביקורת ספרותית על רשימת השופט - לייסי סטולץ #02 מאת ג'ון גרישם
ספר בסדר

---

#
אני מחבבת את גרישם. לרוב הוא מצליח בלא הרבה מלים, ללא התייפייפות ספרותית, להכניס את הקורא לאווירת הסיפור, והקורא(ת) הופך חלק מהסיפור, לא טריוויאלי בכלל. לרוב הוא מתאר את עולם המשפט האמריקאי, בעיקר את כשליו. הוא כותב על עיירות וערים קטנות שהן הפריפרייה האמריקאית הענקית, שאינה דומה למה שהורגלנו כתיאורים של "באמריקה" של הערים הגדולות, שהפריפרייה הזו רחוקה מהם יותר מהירח. גרישם ער מאד לעוולות של האזרח הקטן, החשוף לעיוות דין מובנה בשיטת המשפט. הוא מצליף בזעם, בספריו, באלה שמנצלים את כוחם ומעמדם לרעה.

אה, והוא גם כותב מותח ומרתק. לרוב.

גרישם כתב פה ספר שונה מספריו האחרים, ולמרות שאני בעד גיוון, אני לא בטוחה שהכיוון החדש מוצא חן בעיני. הספר הוא מותחן ממוצע, שונה ממה שגרישם כותב לרוב. אמנם רוב הדמויות פה הן עורכי דין ושופט אחד, אבל למקצוען אין קשר אמיתי לסיפור, והן יכלו להיות שרברבים באותה מידה. גם איפיון הדמויות לא מרשים והדמויות מטושטשות ושטוחות.
הגיבורה הראשית(?) היא עורכת דין שעובדת ברשות ציבורית שמפקחת על שופטים (אל תחפשו. הרשות הזו מומצאת כפי שמעיד הסופר בסוף הספר) הארגון הזה מתנהל כמו כל גוף ציבורי גרוע: מנהלים מתחלפים שם כמו שחובב ניקיון מחליף גרביים. העובדים משועממים וממורמרים ופוזלים החוצה. ממוצע הותק שם הוא שנתיים. אגב בחלק של תיאור הארגון גרישם מצליח "לתפוס" את העיקר במקום עבודה מהסוג הזה, מה חבל שהחלק הזה הוא בסך הכל אתנחתא (קומית?)

הגיבורה היא העובדת כמעט-הכי-ותיקה והיו לה כמה רגעי תהילה לפני מספר שנים, שתוצאתם תאונת דרכים קטלנית בה היא נפצעה קשה. היא מקבלת תלונה על שופט ונאלצת – בניגוד לרצונה ושיפוטה – לחקור אותה.
הסיפור הוא סיפור על אובססייה שיוצאת משליטה. הסיפור הוא תוצאה של היתקלות ארוכת השנים של שני אובססיביים זה בזה. התיאורים של גרישם את האובססיות אמינים וטובים, ו(גם) זה מה שיש לי לזכות הסיפור. לצערי, לחובתו יש לי הרבה יותר והסוף... שלא כמו סופים מצויינים של גרישם, הוא כל כך לא אמין, לא סביר, לא יתכן ולא מתאים לדמות, שממש מפחית נקודות מגרישם, שלרוב מצליח לכתוב סופים שהולמים את סיפורו ומשכנעים את הקורא(ת) בהיתכנותם.

למרות שיצרתי את הרושם של ספר שראוי להתרחק ממנו, הוא זרם לי, עניין לפעמים, והעביר לי כמה שעות קריאה. אני יודעת שזה די עלוב כ"בעד" ספר, אבל בכל זאת מדובר בגרישם, ואני מודה שאני מוטָה

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על רשימת השופט - לייסי סטולץ #02