ביקורת ספרותית על בדרך חזרה - סיפורת מאת יהושע בר-יוסף
ספר טוב

---

מעשיה כתובה היטב על יחסי חילונים - חרדים, יציאה בשאלה וחזרה בתשובה, בעיות משפחתיות שנגרמות בגלל אותם שינויים באמונה ובאורח החיים הנגזר ממנה, ושאר תופינים. בר יוסף, אפיקויירס ידוע, מכיר את הנפשות הפועלות, הן מהצד החרדי והן מהצד החילוני, מכיוון שבצעירותו עבר בעצמו את הפרוצדורה שלוקחת עלם ירא שמיים מהקהילות הקנאיות והקיצוניות ביותר והופכת אותו לכופר ופוקר, אוכל נידות ובועל שפנים. ומכיוון שכבר סקר מורי יפה את עלילת הספר, אוסיף רק שתי תמיהות קטנות: תמיהה ראשונה על בר יוסף קשישא ועל יציר דמיונו, זלמן ויינשטיין (כאן מתחיל קלקלן) שזלמן, כמו בוראו, בקיא גדול בהלכה ובדקדוקיה. אם כן כיצד לא עלתה בדעתו, כאשר שרה אשתו מסרבת לקבל ממנו את הגט המיוחל, אף שהם כבר לא חיים כבעל ואישה, לבקש היתר מאה רבנים, כפי שעושים גוברין יהודין כשבת זוגם מונעת מהם גט? (כך עשה השחקן שולי רנד, במקרה שהתפרסם ברבים)

תמיהה שניה, אולי קטנונית (אבל מה שווים חיינו בלי זוטות והתקטננויות למיניהן?) לגבי שרה, אשתו/פרודתו/גרושתו של זלמן. בר יוסף מציין בדרך אגב שהיא הגיעה ממשפחה ליטאית (ולכן מעולם לא טיגנה לזלמן, שהגיע מבית חסידי, את הקרעפלך, מעדן מלכים זכור מילדות) ולכן מעט מוזר שכשחזרה בתשובה יחד עם ילדיה הם נספחו דווקא לחסידות חב"ד, שעליה אמר בשנינה המנהיג הליטאי ר' אלעזר שך כי היא הכת הקרובה ביותר ליהדות.

מלבד זאת, קשה להתעלם מחיבתו של המחבר לתיאורים מפורטים של קרבה גופנית. אני מניח שכשספריו התפרסמו, שנים רבות לפני הופעת האינטרנט ואפילו הווידאו, הם שימשו כחומר קריאה מועדף על נערים שטופי הורמונים שייצרם דוחק, ולאו דווקא בשל איכותם הספרותית, אבל לקורא בן זמננו תיאורי המין עשויים להיראות ארכאיים ואף מביכים.

בשורה התחתונה, ספר קולח, מהנה לקריאה ותו לא, שעוד מעט יעשה את דרכו בחזרה אל המקום ממנו בא - ספריית הרחוב.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על בדרך חזרה - סיפורת