ביקורת ספרותית על עינם הפקוחה של חפצים דוממים מאת פטריק רותפס
ספר טוב

---

כמי שסיים כרגע את הטרילוגיה (הלא גמורה) של פטריק רות'פס: שם הרוח ו- פחדיו של האדם החכם
ו"מחפש בנרות" (אין דרך אחרת לתאר זאת)
כל שביב מידע או תוספת עלילה על עשרות קווי הסיפור והדמויות שאוזכרו שם.
(ועד שיצא החלק השלישי "דלתות האבן" ... נשמח שיהיו תירגומים לספרים נוספים של רות'פס - כמו "The Lightning tree"
אז , לגבי הסופר
פטריק רות'פס הוא אולי הדבר הטוב ביותר שקרה לספרות הפנטזיה בעשור האחרון
וגיבור ספרו, קוותה, הוא כנראה גלגול מסויים שלו עצמו (אם קוראים קצת על ההסטוריה האישית שלו, הבחירה להמשיך ללמוד באוניברסיטה
כ-11 שנים בנוסף לתואר בהנדסת כימיה אותו לא השלים - ראה https://www.goodreads.com/author/show/108424.Patrick_Rothfuss )
מה שמביא אותנו לספר הנוכחי: "עינם הפקוחה של החפצים הדוממים.
הספרון החמוד הזה כולל אזהרה מפורשת מטעם המחבר - "אולי לא כדאי לכם לקנות את הספר הזה .... הסיפור הזה קצת מוזר ...אפשר לאמר שזה סיפור...מעט שונה"
ואכן כך,
למי שלגמרי הלך שבי אחרי יכולת העברת הסיפור של פטריק בספריו הקודמים , הרגישות הרבה שבה הוא מתאר אינטראקציות בין הדמויות.
כל זה איננו בספר הנוכחי.
כמי שגם גדל על הסיפורת הפנטסטית של כריסטיאן אנדרסן שנתן חיים ומחשבות בפה של חפצים דוממים.
גם זה לא כאן.
הדמות המרכזית, אאורי, הינה דמות מסתורית שמופיעה כדמות שוליים מסתורית בספרים האחרים.
רק פעם אחת היא חושפת בפני קוותה את עולמה המופלא ב"תחתון"
ורואים שהוא מכבד מאד את רצונה להישאר בצללים, את עולם הדמיון שבו היא חיה.
כשבתוך עולם הדמיון הזה יש "כוח" רב מזה שאאורי בעצם "נותנת שמות" לכל המקומות בעולם בו היא חיה ולחפצים המתקיימים באותם מקומות
למי שקורא את הספר ללא רקע נוסף - זה יראה כסיפור על מישהו עם OCD וקפדנות יתרה לגבי מיקומו של כל דבר.
אבל כשמגיעים לספר אחרי שנחשפת לעולם הסיפורים העשיר שבנה רות'פס
מחציתו אמת מחציתו בדיה (כמו בחייו)
אז הספרון הזה הופך להיות כמו חבר נוסף במסע...
ואי אפשר לסיים בלי מילה על האיורים של הספר
שוב, מרכיב לא נפוץ במה שרואים אצלנו בתחום
אבל מה שהופך את הספר הזה, כמות את המחבר שלו
לרב תחומי, ממציא משחק ה"טאק" , תלמיד אומניות לחימה ועוד כהנה וכהנה

» ביקורות נוספות של Noamgg
» ביקורות נוספות על עינם הפקוחה של חפצים דוממים