ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 ביולי, 2024
ע"י Noamgg
ע"י Noamgg
התוודעתי לברנדון סנדרסון בתוך קריאת "כישור הזמן" של רוברט ג'ורדן וסיומה בסדרה של 3 ספרי "זכרון האור" שהוסיף סרנדון, לפי אישור מהמשפחה
שם, נתן סנדרסון, מקום של כבוד לרוחות של ג'ורדן וניסה לממש אותה.
ואילו, "אלנטריס" בתור ספרו הראשון - היא מקום של נסיון, של פריצת הדרך של סופר מבריק.
כמו בז'אנר, סנדרסון נותן הרבה התייחסות לשיטות קסמים ייחודיות, לתיאור של פוליטיקה וגיאוגרפיה של עולם ייחודי ומעניין.
אך בנוסף, רואים הקפדה על פיתוח הדמנויות המרכזיות בספר, שהן מאד "עגולות" לאו דוקא טובות באופן מוחלט או רעות אלא מתקדמותת ומקבלות החלטות
לאורך התקדמות הספר, שמשפיעות על סיווגן.
נהניתי מהעובדה שציפיתי שאלנטריס תהיה מקום מפחיד, גווע
כי מה כבר יכול לקרות במקום בו נזרקים פגועי השאוד לסיים את חייהם העלובים.
והופתעתי,
כמו הרבה הפתעות נוספות לאורך הקריאה הסוחפת של הספר.
מהדורת העשור מוסיפה גם התייחסות של ברנדון סנדרסון עצמו, עשור אחרי שהספר נכתב, ושהוא כבר ביסס את מקומו כאחד הכותבים השקדנים ביותר והפוריים ביותר שנראו בתחום.
וזה גם מעניין לשמוע ממנו את המקום המסויים שספר זה מהווה, בשבילו
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אתל
(לפני שנה ו-3 חודשים)
הפתעת אותי קצת כשסיווגת את הדמויות כ"עגולות".
בעיניי ראודן הוא טוב מוחלט, ודילאף הוא רע מוחלט. לא ראיתי מורכבות בדמויות שלהם. האמת היא שאפילו סריני, עם כל כמה שקו העלילה שלה מעניין, לא בדיוק מתבגרת או משנה את אופייה. בסך הכל היא נשארת כפי שהיא, וזה קצת משטיח אותה.
הדמות שמצילה את הסיפור (מילולית?) היא הראתן - הוא היחיד בעיניי שבאמת עגול. זה לא אומר שקווי העלילה של הדמויות האחרות לא מעניינים, הם בהחלט כן, אבל לדעתי זה פחות בזכות מורכבות הדמויות ויותר מפני שנתנו להן סיפור מעניין לספר. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת