סהדי במרומים שאני אוהב את אפלפלד ואת ספריו, וקשה לי לומר או לכתוב עליו רעות, אלא שהנובלה הדקיקה הנ"ל היא מיצירותיו החלשות של הסופר הפורה, אולי החלשה ביותר שקראתי.
כמו ברוב ספריו של אפלפלד גם גיבוריה של "מסילת ברזל" הם יהודים למחצה, לשליש ולרביע. יהודים מומרים, אפיקורסים, קומוניסטים, יהודים ששכחו מה זה להיות יהודים ונזכרו בערוב ימיהם. ניצולי שואה שבחרו להישאר באירופה ולחיות לצד הרוצחים וצאצאיהם. גיבור הספר הוא ניצול שואה מבוגר, ערירי, שמשלח ידו הוא מסחר בחפצי נוי. את פרנסתו הוא מוצא בקניה ומכירה של שכיות חמדה שהוא מוצא בירידים. באין קורת גג מעל ראשו, הוא מבלה את ימיו במלונות, אכסניות ורכבות. אלו האחרונות תופסות מקום מרכזי בחייו של הגיבור ששמו, הנמסר כדרך אגב, הוא ארווין, כשם ילדותו של אפלפלד עצמו. מקריות? סימן? עילה לחפירה? לחוקרים המלומדים, ולא לי, התשובה.
ארווין קשישא מתנהל ברכבות בין ערים ועיירות שלפי צלצול שמן שוכנות באוסטריה ובגרמניה. באחת העיירות האלה מתגורר פושע מלחמה נאצי שרצח את הוריו של ארווין, ובין מיקח וממכר, ביקור מכרים ישנים, והתרועעות עם גברות מהוגנות יותר או פחות, הוא מנסה ללכוד את הרוצח נכטיגל (אגב, קצינים נאצים לא נתעטרו בדרגת סגן אלוף כפי שכתוב על הכריכה האחורית, אלא בדרגת אוברשטורמבאנפיהרר, והמעוניין להחכים בנושא מוזמן לדפדף אל הערך המלבב "דרגות האס-אס" בוויקיפדיה) וכאן מצאתי איזה פגם באמינות הסיפור, כי לתפיסתי, לכידת נאצים, קל וחומר כאלה שרצחו את הוריך, זו עבודה במשרה מלאה, משימת חייך, ארווין יקירי, ולא איזה חלטורה צדדית. תשאל את איניגו מונטויה אם אתה לא מאמין לי.
כבר כתבתי בסקירה על ספר מוצלח יותר של אפלפלד, שהוא סופר של חורף, שספריו צריכים להגיע בערכה יחד עם כירבולית, פיג'מת פלנל, שוקו חם, ואולי גם חתול מנמנם ליד האח (למי שיש חתול, או אח) בינתיים החורף לוקח את הזמן ומתמהמה, וכנראה אצטרך להמתין לערבי סגריר אמיתיים לפני שאבחר לקרוא ספר נוסף של אפלפלד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
