ביקורת ספרותית על בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל מאת אראלה טהרלב-בן שחר
ספר טוב

---

יודעת חקלאית פקחית...

אמא שלי ניסתה לשמח אותי לקראת פורים, והביאה לי תחפושת ישנה של טבח הכוללת מצנפת לבנה הנופלת על הפוני, וכף עץ גדולה. אבל אני רצתי להיות שוטר, או קאובוי (בוקר), עם צמד אקדחים מוכספים, כמו שרבים מחברי היו בפורים, מה שגרם לי מגיל צעיר מאוד לאבדי עניין במטבח ובבישולים.

מצד שני, בשיעור היסטוריה לפני שנים רבות, משהו הזכיר חוקר רצני שכתב על ההיסטוריה של תפוחי האדמה, לאופן שבו הם שינו את תרבות המערב, או גם חוקר אחר שכתב על מהפכת הסוכר, לאופן בו היבוא שלו מיבשת אמריקה, והצריכה שלו יחד עם קפה, היוו סמים קלים, אך אפקטיביים מאוד, ליצור תפוקות הולכות וגדלות של עבודה ותרבות שיעבוד עצמית לעבודה.

ועדיין לא חשבתי שיכול לעניין אותי ספר היסטוריה המתמקד בקשר שבין נשים למזון, החל מהעליות הראשונות ועד לשנות השישים של המאה הקודמת, כקשר מגדרי.

ידידה טובה שלי, מורה להיסטוריה, המתמחה בנשות העלייה השנייה, המליצה לי על הספר, בתרווד כשפיה, של אראלה טהרלב- בן שחר, כאחד מהספרים הטובים ביותר, המתייחס לנשים בעלייה השנייה. ואכן הופתעתי לטובה, באופן בו מחקר שביסודו יבשושי הפך לספר מרתק.

טהרלב, מתחילה, את ספרה בעלייה השנייה, המתאפיינת במאבק נשי לשיתוף, ואיך זה קשור למזון? התשובה מפתיעה. סבלן של הנשים, החמיר על רקע המצב הכללי קשה, שיצר מחסור במקומות עבודה ואף הביא את חלקן למצב של רעב. חנה כצנלסון, האחות של ברל, מתארת את דרך הייסורים שלה שהתאפיינה, במצוקות ובדידות. פעם שעברה ליד אקדח, חשבה, לשים קץ לחייה, באמצעות ירייה אחת כפתרון לחייה המרים ולבדידותה.

פתרון למצוקות אלה הגתה חנה מייזל, עולה צעירה מאודסה, שבקשה לשלב נשים בעבודת אדמה, ולא רק בעבודות מתסכלות בהן עסקו הנשים, בישול וכביסה לגברים, שבדרך כלל עבדו בעבודה מפרכת בפלחה, או בפרדסים.

מייזל, הגתה את טיפוח גן הירק, בו הבנות גידלו ירקות, ובכך הן מצאו את הנישה שלהם להיות יצרניות, ולגוון את סל המזון של חלוצי ארץ ישראל, שבהמשך הוביל לסלט הישראלי. מצילומים המלווים את הספר, נערות צעירות לבושות לבן, נראות על רקע קיר בזלת, בחוות העלמות, שם הן למדו חקלאות, כפי שהייתה רחל המשוררת, חלוצה שבראשית דרכה שהתה בחצר כינרת.

גידול הירקות, ושינוי התפריט באופן שיכלול מגוון ירקות, היו מסמני מהפכת הנשים, שהצליחו לברוא סדר חברתי חדש שהעניק להן מקום של כבוד כחקלאיות יצרניות.

העבודה בגן הירק השתלבה, עם החזון המהפכני הציוני, שבקש ליצור יהודי ויהודייה שונים, מכפי שהיו בגולה. השינוי התבטא גם בגן הירק, כיישום לאידיאולוגיה שבקשה להשיב אותנו לעבודת אדמה ובכך לגן העדן הציוני, ועל הדרך העניקה לנו את אחד מסמלי הקולינריה, צלחת הסלט הישראלי.

הספר הזה מלווה אותנו בעליות השונות, ובאתגרים השונים כפי שאלו מתבטאים בהרגלי המזון שלנו, כמו במטבחי הפועלים, שאפשרו לפועלים מזון בסיסי. לתפוז הישראלי שכונה התפוז הציוני, או גם לאבקת הביצים בה השתמשנו בתקופת הצנע, שקיומה כמוצר מזון בסיסי, חיבה את הנשים לחולל קסמים במטבח, בכדי לייצר מזון ראוי למאכל אדם. (מכאן שם הספר).

אחר כך נכנסנו לתקופת הדיאטה באמצעות סוכרזית, דיאטה שהייתה לחלק מהשיטה החברתית שנועדה, לגרום לנשים להיות רזות יותר – כפי שהחברה צפתה מהן, כאלמנט דיכוי. השקפה שהובילה בהמשך לתנועה פוליטית, שבבסיסה עמדה תפיסת הפמיניזם בישראל, אותה הנהיגו פוליטיקאיות מהפכניות, כמו מרשה פרידמן, ושלומית אלוני, חברות כנסת המעוררות געגועים, בהשוואה לחלקן המאכלסות את המשכן היום.

ספר נפלא, למי שמחפש נקודת מבט היסטורית שונה ומעניינת, לסיפורה של הציונות, מנקודת מבט נשית, ודרך צלחת המזון שלנו ולכותרת כך היינו, ללא שום ציניות, אלא עם צניעות עצומה וחזון יוקד והיכולת לתרגמו כפתרונות למצוקות היום יומיות, תבונה שבעיקר הייתה נשית.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על בתרווד כשפיה - נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל